אל מול האפלה
הערה: הופיע במקור ב 22 ביולי 2022, כלומר כמה חודשים לפני הבחירות האחרונות, בבלוג “האפלה הזוחלת” [בלוג של עמוד אחד בוורדפרס שחבל שלא התחלתי לפני עשור+, כשהחרדות החלו], קישור בסוף
אני אמור לעשות בכלל משהו אחר. אני אמור לסיים את התזה הארורה ולעבוד. אבל אני לא מסוגל להמשיך ככה בלי להקיא קודם משהו החוצה. אפילו לא עוד דקה. אני רועד ופוחד.
יש לי לחץ בחזה כל הזמן. אני בחרדה תמידית וכל דבר מזכיר לי אותה. כבר 13 שנים שאני מרגיש אותה, מדבר איתה, משתף אחרים בה, אבל לא מצליח להקיא. אני לא חושב שאוכל להקיא אותה כמו שמקיאים גוף זר אבל אני חושב שאם אפלוט את ההוויה הזאת מדי פעם אוכל להירגע קצת כמו אחרי שמקיאים. כל שיחה או ידיעה חדשותית מזכירות לי אותה.