כיתה ט'. שיעור ספרות.
המורה, שוקי ניר, היה מצוין. חכם, משעשע. הסיפור שלמדנו תוכנית הלימודים – כינורו של רוטשילד – גם יפה מאד.
אבל אני קורא מתחת לשולחן סיפור אחר, שנקרא 'לישון'.
יש לקרוא, ויש להתנתק מעולמך, לשקוע עמוק בעולם אחר. הסיפור הוא מנקודת מבטה של נערה צעירה, משרתת, ברוסיה של המאה ה 19. ערב. היא שומרת על התינוק של אדוניה. עייפה עד מוות ממטלות היום, התינוק לא מניח לה. בוכה ובוכה. ולה אסור להירדם. בפסקת הסיום היא חונקת אותו. הקורא חש אימה, אבל גם הזדהות.
שלושים ומשהו שנים אחר כך. אחרי תקופה שבה די הפסקתי לקרוא פרוזה, וכשכן קראתי, התקשיתי להיכנס לעומק, תפס אותי בעוצמה דומה סיפור אחר של צ'כוב, 'מעשה משעמם'. אבל זה לרשימה אחרת.
וזה הסיפור, בתרגום חדש. כאן הוא נקרא מתחשק לישון