כן לצדק חלוקתי, לא לחוק הארנונה
אי-שוויון בין רשויות הוא עמוק, וממשלה שרוצה לטפל בפערים צריכה לשים אותו גבוה בסדר העדיפויות. אבל קרן הארנונה של הממשלה היא לא צעד בדרך. זה מהלך שיחליש את השלטון המקומי, יפלה את הרשויות הערביות, וייתן עוד כסף למי ששר האוצר חפץ ביקרו – ההתנחלויות
בכסות של דיבורים על שוויון, הממשלה מנצלת (תיראו מופתעים) מצוקות אמיתיות, כדי לקדם את המטרות שלה, שרחוקות מפיתרון המצוקות האלו שנות אור. זו ממשלה שמובילה חזון משיחי, שרוצה לחזק את מפעל ההתנחלויות, ושלא מאמינה באמת בשוויון כלכלי וחברתי.
מי שרוצה לצמצם את הפערים בין רשויות, צריך לפעול לשינוי שטחי שיפוט לטובת יישובים ערביים ועיירות פיתוח, ולהציע פתרונות אוניברסליים שיקדמו רווחה וביטחון כלכלי. הוא לא היה מתנה קבלת כספים מקרן הארנונה במתן היתר בנייה למגורים, כשברשויות הערביות זה מראש לא אפשרי, כי אין שם תכנית מתאר.
אנחנו פוגשים את השלטון המקומי יומיום. הוא מטפל ברוב הבעיות שלנו, ורלוונטי כמעט לכל היבט בחיים שלנו. אנחנו צריכים אותו בעל יכולת לפעול עבור האינטרסים של הציבור. כסף שנלקח ממנו לקופת האוצר הוא נגד האינטרס הזה. מה שאנחנו צריכים זה שלטון מקומי חזק, ובתוכו תושבים עם כוח להשפיע עליו.
לכן מה שצריך הוא גם להתנגד לחוק הארנונה, אבל לא מתוך נימוקים של קבוצה נגד קבוצה בחברה שלנו, או של עיר נגד עיר. כתל-אביבי, גם אני רוצה שוויון בין רשויות חזקות לחלשות. אנחנו צריכים לדרוש צעדים אמיתיים של צדק חלוקתי, ושלטון מקומי חזק שדורש זאת בעצמו.