פוני
“תרשום אבא: הנסיכה פוני פונפונינה שלטה בממלכת הפונים.”
אביה ואמה של נסיכת הפונים פונפונינה נעלמו זה מכבר ביער הנסיבות הנוחות. פונפונינה שלטה בממלכה במקומם, אך מעולם לא לקחה לעצמה את תואר המלכה. היה זה כאילו כל עוד נשארה נסיכה, הייתה תקווה לשובם.
“אבל אז באה שיר ז' הנוראית, היא עשתה בלאגן והתחצפה!”
יום אחד, הגיעה אל הנסיכה בשורה איומה: מלודי פאלוס מפיצה כאוס בממלכתה. יתרה מזאת, היא ניאצה את הטיטאנים אבות-הזמן, ועוררה את חמתם על כל הממלכה.
“אז פונפונינה הלכה אליה ואמרה לה נו נו נו, לכי לפינה!”
הנסיכה פונפונינה דהרה למקום, זיעה מבהיקה על פרוותה. היא עמדה מול מלודי והרימה את פרסתה, מניעה אותה מצד לצד ולוחשת את המילים שזימנו את קסם המטרונום העתיק, כדי לכלוא את מלודי במערה אפלה במדבר הנידחים.
“אז שיר ז בכתה ואמרה בואי נהייה חברות.”
מלודי פאלוס נאחזה אימה. “לא!” קראה, “רחמי עלי פונפונינה, הלא תדעי שתמיד אהבתי אותך?” היא הושיטה את פרסתה אל פונפונינה, מנסה להגיע, נאבקת בקסם העוצמתי שכבל אותה.
“ופונפונינה אמרה לה לא! ושמה אותה בפינה.”
ברגע שהחל, לא ניתן היה עוד לעצור את הקסם העתיק. דמעות עלו בעיניה של פונפונינה, עת קסם המטרונום קרע את מלודי ממנה. “לא!” היא זעקה, “לא נועד הדבר להיות!” ומלודי גורשה אל תחתית מערת האופל, ומאז נקרא שמה רקוויאם, והיא רדפה את שנתם של פוניי הממלכה לנצח.
“זהו. עזרתי לך אבא? עם הזה, #סיפורון ?” “עם #סיפורונובמבר. מאוד מאוד מותק 😘”