קבר
רמי טעה בדרך ממצודת ביריה, פנה בטעות לכיוון עמוקה, וכבר עמד לעשות יו טרן, אבל בדיוק מיכי שאלה אותו אם הוא טעה בדרך ולא היה בכבוד שלו להגיד שכן, אז הוא חיפש מהר עם העיניים את השלט הראשון. “מה פתאום, פה זה הקבר של יהונתן בן עוזיאל, רציתי לבקר, שמעתי ש… אה… שווה.” רמי פנה לכיוון הקבר בזריזות, לפני שיעלו עוד שאלות. קולה של שירי עלה מהמושב האחורי, “כתוב שהוא היה תלמידו של הלל הזקן. כשהוא למד, ציפורים שהיו עפות מעליו היו נשרפות ומתות.” “אמא!” יבב מתן מיד, “אני לא רוצה ללכת לשם!” שימות מי שהמציא את הויקיפדיה, חשב רמי. “הוא כבר לא לומד, הוא מת.” “טוב לזיווג ופוריות,” אמרה שירי, ודחפה את ראשה בין המושבים, “אתם מנסים להביא עוד ילד?” היא סובבה את ראשה מאחד לשני במבט חוקר. “לא רוצה אח קטן!” יבב מתן. “אי אפשר אתכם לשום מקום!” הכריז רמי, “אני מסתובב חזרה.” הוא ראה את מיכי מנידה בראשה, בחיוך קטן, לועג. כנראה שמגיע לו.