פרק א' – הצעה לעזוב את תווות.ים
בדקנו, אין חיה כזאת. עברנו אדמין אדמין, פוסט פוסט, דיאם דיאם, פינצטה פינצטה ונופ. להד”ם.
פרק ב' – יו, תראו, הנה אחת ממש עכשיו
אם נסיר את ערימות הרפש מעל כל תשפוכת המלל שחלפה פה בשבועיים האחרונים, נגלה, כפי שציינו כבר רבים לפני, שמדובר במחלוקת ביניכן לבין האדמיניה לגבי האופן בו מתבצעת המודרציה בתווות.ים. זה, איך לומר בעדינות, סופר לגיטימי. גם אני לא מסכים עם חלק מההחלטות או האופן בו הן בוצעו. כל אחד אחר מהאדמין וכל תווות.אית אחרת, אם נגרור אותה באוזן דרך 500 הריפורטים שהאתר הזה קיבל מאז היווסדו והאופן בו טיפלנו בהם יאלץ להודות שאכן, יש דברים שהם היו עושות אחרת. וזה טבעי, אנחנו אנשים שונים ויש לנו רגישויות שונות.
יש באופן כללי שתי דרכים להתמודד עם אי הסכמות כאלה. האחת היא פשוט להבליג ולקבל. יש פה אנשים שחושבים שערסים זו מילה לגיטימית ומוצאים שהם לא יכולים לבטא את עצמם כראוי בלעדיה, אבל מבינים שהיא לא מקובלת כאן ומסתדרים עם זה. יש אנשים שלא מבינות למה אנחנו מתעקשים על תיאורי תמונה עבור העיוור האחד בתווות.ים שעזב לפני שלש שנים, ולא נראה שאחרים מגיעים, אבל הן מקבלות את זה ומוסיפות לפחות תיאור בסיסי, או, למרבה הצער, נמנעות מלפרסם תמונות בכלל, כי ככה זה, אלה הכללים שאימצנו לנו וזה המחיר שצריך לשלם על מנת להשאר פה. הוא לא תמיד מחיר קל, אבל הוא מה שהוא.
לי למשל, וורדעלים למיניהם הם כמו מזלג בעין. לא יכול להסביר למה, והציק לי מאד שאין לנו שום כלל שאוסר לכל הפחות לפרסם אותם בצירי הזמן הפומביים. אבל שמתי איזה 13 פילטרים על כל סוגיהם השונים והם עובדים סבבה. לא רואה וורדעלים יותר. עבר לי, אפשר להמשיך. אם זה מציק לעוד מישהי כמו שזה מציק לי, שתפלטר אותם כנ”ל.
במקרים בהם המחלוקת היא עקרונית יותר, ואנשים פשוט לא מוכנים לקבל על עצמם אחד או יותר מהכללים, אפשר לעבור לאתר אחר או להקים אחד חדש. זו בדיוק הסיבה בגללה אנחנו מעדיפים את הגישה הפדרטיבית לרשתות חברתיות – ההבנה שאין מידה אחת שמתאימה לכולם. אנשים עם העדפות שונות מעדיפים לחיות בקהילות מסוגים שונים, או באתרי-יחיד שנותנים להם שליטה מלאה.
הלעפטודונים, למשל, החליטו שהדרישה שלנו לאזהרת תוכן על פוסטים פוליטיים פומביים לא מקובלת עליהם, כי דיון פוליטי פתוח הוא סיבה מרכזית להיותם ברשת חברתית בכלל, אז יאללה, אתר חדש, כללים חדשים. הם מרוצים שם, אנחנו מרוצים פה, וכולנו חברים ועוקבים ונהנים בלי לדרוך אחד לשניה על האצבעות ובלי דרמה. פשוט.
ויש גם אפשרות להעביר ביקורת, כזו שמסבה את תשומת ליבנו לנקודת מבט שאולי החמצנו, או שאולי לדעת מישהי אנחנו לא מעניקים לה את המשקל הראוי. אנחנו אוהבים לקבל ביקורת. ממילא חלק גדול ממה שאנחנו עושים באדמיניה זה לעמת את נקודות המוצא השונות מאד של חבריה המגוונים במכוון, להעלות נקודות מבט חדשות מהנכתב באתר ובמקומות אחרים כדי לשפר את המודעות שלנו לדרכים השונות לראות דברים ולהיות מסוגלים להגיע לקונצנזוס בנוגע לכל מקרה ומקרה, שמכיל כמה שיותר מהן, וממצה אותן לרלוונטיות ביותר דרכן נוכל להתקרב עד כמה שאפשר לדרך הפעולה האופטימלית לגביו. ביקורת זה אחלה.
אבל מה שמתקבל אצלנו מצידכן זו לא ביקורת, אלא נסיון להפעיל עלינו לחץ לפעול בניגוד לצו מצפוננו כדי לרצות איזשהו ציווי עליון שהוא נכון באופן אבסולוטי בעיניכן ושאיתו אנחנו בפשטות לא מסכימים. והפעלת לחץ כזו היא כבר לא לגיטימית. היא גם לא חדשה. חלקכן מנסות לכפות עלינו את דעתכן כבר שנים, ושלושתכן לפחות מתחילת השנה.
ניסינו כל מיני דרכים כדי להתמודד עם הלחץ – דיברנו, הסברנו, נעתרנו, התפשרנו, סירבנו, התעלמנו, ניסינו להיות קשוחים, ניסינו להיות רכים, ניסינו להיות רשמיים, ניסינו להיות חברים. שום דבר מזה לא עבד. בכל פעם שמצאתן טעם לפגם בפעולת האדמין עזות המצח שלכן לתבוע שנכפיף את פעולותינו לתביעותיכן רק התגברה.
ומהפעלת לחץ גרידא נראה שלאחרונה עברתם לסחיטה. עד שלא נבצע את כל תכתיביכן בדיוק מופתי ונתחייב לרצות אתכן בכל פעולה עתידית פשוט לא תניחו לנו לבצע את עבודתנו ותפרו את שלוות רוחם של שאר יושבות האתר בנסיון לגייס אותם למלחמת הקודש שלכן או לכל הפחות להמאיס עליהן את השהות בו עקב נהרות הרעל באיזשהו נסיון שהם יוסיפו ללחץ עלינו להכנע.
כל זה הגיע לשיא בשבועיים האחרונים, בהם גם אנחנו לא היינו בדיוק בשיאנו. חלקנו פצחנו בקריירה חדשה שמכלה את כל זמננו, חלקנו טרודים בסדרת משברים משפחתיים תוך ניהול במשרה חלקית של חד-הורות למשפחה מרובת ילדים, חלקנו עסוקים פיזית בהרחבת המשפחה, וחלקנו בחופשת ברןאאוט מתמשכת מחוסר יכולת להתמודד יותר עם האתר הזה. לא שיש לנו בעיה עם העבודה השוטפת – שבעה אדמינים, יתברך שמו, אבל המתקפה המשולשת שלכן גרמה לעומס נוסף ובלתי צפוי, ובהחלט הגבילה את היכולת שלנו להתמודד עם דברים קצת יותר חמורים שמאיימים להכנס לכאן כל הזמן.
אישית, בהתחלה עוד הייתי כשיר יחסית וניסיתי לתרום כמיטב יכולתי להתמודדות עם הלחץ. ניסיתי לשמוע דעות אחרות, ולהסביר למה פעלנו כך או אחרת במקרה כזה או אחר (וכן, בדיאם, אני חושב שדיון פומבי על גבו של משתמש אחר באתר הוא מחליא), אבל היכולת שלי להתמודד נשחקה במהירות.
התחלתי לבלות ימים שלמים בנסיונות לענות או לדון עם שאר חברי האדמין איך לטפל במצב, ולילות שלמים בהרהורים טורדניים. מחוייבויותי הוזנחו, הפסקתי להיות מסוגל להתאמן. אני קבוע במצב של קוצר נשימה ודופק גבוה. הרעלת לחץ איזשהי, מתקפת חרדה מתמשכת, לא יודע, אבל לא מתפקד משו יותר.
אני לא כותב את זה כאן כדי לזכות באיזשהן נקודות סימפטיה. זו הדייסה שאני בישלתי ואני אוכל אותה מהסיר עם מצקת. אני כותב את זה עבור מי שהשלה את עצמו שהשתיקה שלי על ההצגה היומית של בואו נשרוף את תמונות האדמין על התורן כדי שידעו להם מה זה דמוקרטיה מקובלת עלי. היא לא. להיפך.
היא נובעת מזה שאני לא סומך על עצמי כשאני בשיאי זעם כאלה, ומעדיף שלא להתבטא בפומבי. במקום זה הפניתי את מאמצי הדלים בנסיון לשכנע את שאר חברי האדמין שאין מקום יותר לדיאלוג מכיוון שהוא לא נעשה במה שקוראים באינגליזית “אין גוד פיית'”. הבנתי בסוף שאת אפאחד לא באמת מעניין איך אנחנו רואים כלל כזה, או מה טווח התוקף של כלל אחר, או מה ההליכים שלנו או איך אנחנו רואים את הדברים.
כל שלל השאלות שמוטח כנגדנו זכה מצד כולנו לאינספור תשובות, הסברים ונימוקים, ניסינו באמת למצוא משהו שעוד אפשר להגיד, אבל אף אחד מהדברים האלה לא הועיל בכלום אלא רק ליבה את הלהבות, כי מטרתן לא היתה למצוא איזשהו מודוס ויונדי אלא רק נסיון להתיש אותנו עד שניכנע.
ולא שאני לא מבין את שאר האדמינים. גם אני מאד שמח בשלושתכן, גאה שאתן כאן ונהנה מתרומתכן לאתר לאורך השנים, ורוצה מאד למצוא איזשהו פתרון. אבל המחיר נהיה בלתי נסבל. מה גם שאחד מכן הוא בן משפחה, וככזה ההנחה האפריורית היא שדעתי מוטה, ולכן מסורתית אני משאיר את הטיפול בו לאדמינים אחרים.
נקודת השבר מבחינתי היתה כאשר המתקפה עברה להתמקד בחלק האחרון באדמיניה שעוד עומד על רגליו, איכשהו, לפרקים. אין לי מושג מאיפה @yuvalne מצליחה עדיין לגייס את הריכוז, החוסן הנפשי והסבלנות כדי להמשיך ולנסות להתדיין עם מי שבבירור אין להן שום עניין בדבריה, אבל המחיר שהיא נאלצה לשלם בעבור זה הוא שתקראו להדיח אותה מהאדמיניה. קסום.
אז קודם כל, לא. מלבד אורך הרוח המופתי והשקדנות שלה, לטליה יש גם את המצפן המוסרי החד, הרגיש והקשיח ביותר מכלל חברי האדמין. בלעדיה תווות.ים לא היה מגיע להיות שמץ ממה שהוא היום, ואני חושב שאני מדבר בשם כל האדמיניה כשאני אומר שכל אחד ואחת מאיתנו היה מוותר בשמחה על מקומו, ולו רק כדי שמקומה לא ייפגע.
ולמרות שאנחנו סומכים עליה בעיניים עצומות, בעיקרון, אנחנו לא באמת עושים את זה בפועל, כי כל אחת מאיתנו יכולה לטעות. כל פעולה לא טריוויאלית שלנו כאדמינים, וכל התבטאות פומבית כאדמינים, כולל הפוסט הזה, נעשים על דעת כולם וכולנו עומדים מאחורי הדברים של כל אחד מאיתנו ולוקחים עליהם אחריות מלאה. הנסיון להמציא איזו השתלטות עויינת או פעולה בלתי מתואמת הוא נלעג.
וזהו, הגענו לאן שהלכנו. על אף מאמצינו הכבירים אך בעליל הלא מספקים, הצלחתן להביא אותנו למצב שבו זה או אנחנו או אתן. מה אנחנו עושים כאן, איך הגענו לכאן, למה חשבתן שזה מקום טוב לבקר בו, או באיזה קונסטלציה בדיוק חשבתן שהתשובה לדילמה תהיה אתן ולא אנחנו, לא ברור לי, אבל אנחנו כאן.
מכאן אני רואה בדיוק שתי דרכים בהן נוכל להמשיך, וההחלטה היא כולה שלכן, ביחד או לחוד -
האחת היא שתקבלו עליכן שזה האתר, אלה האנשים שחברים בו, אלה הכללים שלו, וזו האדמיניה האמונה על ניסוח הכללים, הוצאתם לפועל, והשיפוט של מתי ואיך לעשות זאת.
נשמח מאד אם תוכלו לקבל את זה ולהשאר איתנו בקהילתנו הקטנטונת. זה לא אומר שאתן צריכות להסכים עם כל פעולה, אמירה או מדיניות שלנו. כאמור הסכמה כזו היא לא אפשרית אפילו. אבל זה כן אומר שאתן מוכנות להיות פה איתנו באותו אופן בו אנחנו נמצאים כאן אחד עם השני – תוך הבנה שמדי פעם יהיו דברים שיציקו לנו, ולהתמודד עם זה. אפשר להעיר אם זה מציק, אבל צריך גם לחדול אם החלטתנו היא סופית ומבחינתנו הדיון נגמר.
וזה כן אומר אבל להפסיק לנסות לכפות עלינו את דעתכן, להפסיק להציף אותנו בשאלות מההפטרה שאין לכן עניין בהן, להפסיק לנסות להשתמש בשאר משתמשי האתר כבני ערובה לטרוניותיכן, להפסיק לנסות להכנס בינינו כדי להחליש אותנו, להפסיק לנסות לגרום לאתרים אחרים לחסום את תווות.ים על מה שאתן רואות כהפרות כללים, או כל דרך אחרת שמצאתן או שעוד תמצאו כדי לנסות לכפות את דעתכם.
וזה אומר להפסיק עכשיו. הדיון הזה, או מה שהוא לא היה, נגמר אתמול. אם דקה זה כל כמה שאתן מסוגלות לעצור את עצמכן מלהתמרמר על כך שהאדמיניה היא חבורת נבלות הומופוביות גזעניות בועלות שפנים ואוכלות נידות, אז דקה זה הזמן שנשאר לכן לארוז.
כי האלטרנטיבה היחידה היא לעזוב. אולי באחד מעשרות אלפי האתרים האחרים תמצאו אדמיניה נוחה יותר, ואולי הפתרון הוא באמת שעם הכח שאתן מבקשות לעצמכן תקחו גם את האחריות ותנהלו אתר חדש לפי ראות עיניכן, כי בבירור אתן לא מוכנות לקבל שום אחריות על הכח שאתן מבקשות לעצמכן כאן.
אני חושב שזה לא רעיון רע בסך הכל. תוכלו להמשיך לעקוב ולנהל את אותן השיחות, ובו זמנית יהיו לכן מגוון כלים כמו להגביל את מה שאתן רואות מתווות.ים לאנשים שאתן עוקבות אחריהן (או מלבד שיחות, נניח), או אפשרות לפרסם פומבית אך לוקאלית כדי להמנע מחשיפת יתר. יש כלמיני טכנולוגיות מגניבות שם בחוץ, אני בוודאי לא מעודכן בהכל, אבל תחרות ומגוון זה אחלה. יכול להיות נהדר. אני מאד מקווה שנוכל לשמור על יחסים טובים אתכן אם תבחרו בדרך הזו, כשם שאנחנו נהנים מהן עם האתרים האחרים בפדיברי.
אבל אלה שתי האופציות היחידות. המצב הנוכחי בו האדמיניה נדרשת לבלות תשעים אחוז מזמנה ומאה שלושים אחוז ממשאביה הנפשיים כדי להתמודד אתכן נגמר. החליטו אם כך או אם אחרת.
כמוכן, אל תגיבו לי בבקשה לפוסט הזה. אין לי עניין יותר ב”שאלותיכן התמימות” או בהשגותיכן המלומדות אודות אתיקה במשחקי מחשב. האינטראקציה הזו לא נעימה לי. היא לא נעימה לי כבר הרבה זמן, ואני מבקש שהיא תפסק. כל פוסט מצידכן על האדמיניה, כל אחד מחבריה, המודרציה באתר, וכיוצא באלה, הוא מרגע זה עילה מצידי לריפורט על הטרדה. אני כמובן לא אוכל לעשות איתו כלום, כי אנחנו עדיין מחוייבים לנוהל התקין בו ריפורט של אדמין אחד מטופל על ידי אדמין אחר (ורצוי יותר מאחת), אבל בהחלט אמליץ למצות אתכן את הדין.
תודה על ההקשבה,