חמצן מהאמזונס
פורסם במקור בתאריך 2019-08-24
תגובה שכתבתי בתשובה למישהו שאמר שהטענה שהאמאזונס מייצר 20% מהחמצן שלנו שגויה, ושהנזק האמיתי בשריפות הוא מה שיקרה עם הקרקע, כי היער ישתקם אם ייתנו לו.
א. ממליצה לקרוא את התגובות של מדע גדול, בקטנה על הנושא של “היער נושם את מה שהוא פולט” תחת הפוסט שלהם על השריפות. ב. להידלדלות של האמזונס יש השפעות יותר חמורות מאשר מה שמוקם על השטח שנשרף. יערות גשם הם אמנם לא יצרני החמצן הגדולים ביותר, אבל הם כן יונקי פחמן יעילים להפליא. ובנוסף, הם מניעים כמות מגוחכת של מים אל האטמוספירה. חלק נכבד מאוד מהחקלאות בשתי האמריקות תלוי בקיומו של האמזונס. נזק משמעותי ליער יכול להוביל לרעב יחסית חמור במדינות העניות של היבשת. ג. יערות גשם הם לא כמו יערות אירופאים או צפון-אמריקאים. בעוד שהיערות שאנחנו מכירים התפתחו לצד שריפות טבעיות, אש היא דבר נדיר למדי במקומות כמו האמזונס. לכן בעוד שיערות בקנדה יכולים לחזור להוריק בתוך כמה שנים, והחיות שחיות שם יכולות לשרוד שריפות (באופן יחסי כמובן), זה לא נכון לעצים ולחיות של האמזונס. גם אם ניפטר מכל הבקר בחלק המבורא, וגם אם כל האש שיש עכשיו תיפסק, יכול להיות שייקחו מאות שנים אם לא יותר עד שנגיע למצב שהתחלנו ממנו. ד. אולי הדבר הכי מדאיג בנוגע לאקלים העולמי הוא כמה לולאות פידבק יש בו. אם האמזונס נשרף, האזור שלא נשרף עכשיו יותר יבש (כי עצים ביערות גשם מחזירים המון מים לאטמוספירה), כלומר היער עכשיו רגיש יותר לשריפות. דוגמא ללולאה נוספת היא העובדה שגם אם בני אדם יפסיקו לפלוט פחמן בזה הרגע, הטמפרטורות העולמיות ורמות הפחמן באטמוספירה ימשיכו לעלות למשך לפחות כמה עשורים אם לא יותר, וזה בגלל שעלייה בטמפרטורות מפשירה קרח, שהופכת את כדור הארץ לפחות מחזיר אור, וגם משחררת מתאן קפוא מהטונדרות, וים חם יותר קולט פחמן פחות טוב. גם בלי שדות בקר על חורבות היער, את ההשלכות של השריפה הזו אנחנו נראה, וגם הילדים שלנו, וגם הילדים של הילדים שלנו. (זה כמובן בהנחה שלא נטביע עת הנזק מהשריפה הזו בעוד המון נזק יותר חמור שנעשה).
נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.
This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0
