החפירות של טליה

חברה ביקשה הסבר כמה שיותר פשוט למה זה טור (Tor), וחשבתי לשתף את ההסבר עם שינויים מינימליים. ההסבר מבוסס בכלליות על הסרטון הזה של Computerphile, רק מפושט מפרטים טכניים ככל שיתאפשר.

תקשורת רגילה

חיבור רגיל זה קו ישיר. אני מתחברת לטוקי.סושיאל שיושב בגרמניה, אז אני כותבת על ה”חבילה” שאני שולחת שהנמען הוא “טוקי סושיאל, גרמניה”. כל שליחי הדואר בדרך (הראוטרים שבדרך, ספק האינטרנט וכיו”ב) יכולים לראות שהנמען הוא “טוקי סושיאל, גרמניה”. הם לא יכולים לראות מה יש בפנים (כי HTTPS זה מוצפן), אבל כולם יודעים שטליה שלחה חבילה לטוקי סושיאל.

ויפיאן

ויפיאן זה תחנה אחת בדרך. אני כותבת על החבילה שהנמען שלה הוא “טוקי סושיאל, גרמניה”, ושמה אותה בתוך חבילה נוספת שהנמען שלה הוא “פרוטון ויפיאן, צ'כיה”. שליחי הדואר בדרך יכולים לראות שאני שולחת חבילה לפרוטון, אבל הם לא יודעים מה יש בתוך החבילה. החבילה מגיעה לפרוטון, הם רואים שבפנים יש חבילה ל”טוקי סושיאל, גרמניה”, אז הם שולחים אותה לשם. ואז שליחי הדואר רואים שפרוטון שלחו חבילה לטוקי סושיאל, אבל הם לא יודעים שהיא מגיעה ממני. אבל פרוטון יודעים ששלחתי חבילה לטוקי סושיאל, והם יכולים, אם הם רוצים, לכתוב על פתק ששלחתי חבילה לטוקי סושיאל.

טור

טור זה שלוש תחנות בדרך. אני שמה חבילה שהנמען שלה הוא “טוקי סושיאל, גרמניה” בתוך חבילה שהנמען שלה הוא “טור 3, בריטניה”, את זאת בתוך חבילה שכתוב עליה “טור 2, יפן”, את זאת בתוך חבילה שכתוב עליה “טור 1, ארצות הברית”. שליחי הדואר בדרך רואים שאני שלחתי חבילה לטור 1, אבל הם לא יודעים מה יש בתוכה. הם רואים שטור 1 שלח חבילה לטור 2, אבל הם לא יודעים שהיא מגיעה ממני. הם רואים שטור 2 שלח חבילה לטור 3, אבל הם לא יודעים שהיא מגיעה מטור 1 שמגיעה ממני. הם רואים שטור 3 שלח חבילה לטוקי סושיאל, אבל הם לא יודעים שהיא מטור 2 שהיא מטור 1 שהיא ממני.

והנה ההבדל החשוב בין זה לבין ויפיאן: טור 1 יודע שאני שלחתי דרכו חבילה לטור 2. אבל הוא לא יודע מי זה טור 3, והוא לא יודע שהנמען הסופי הוא טוקי.סושיאל. טור 2 יודע שהוא קיבל חבילה מטור 1 לטור 3, אבל הוא לא יודע שזה ממני ולא יודע שהנמען הסופי הוא טוקי.סושיאל. טור 3 יודע שהוא קיבל חבילה מטור 2 לטוקי.סושיאל, אבל הוא לא יודע מי אני והוא לא יודע שזה בא מטור 1. ואין אף אחד, חוץ ממני, שיודע גם מי השולחת וגם מי הנמען.

הערת אגב: אנונימיות ופרטיות, או איך עוגיות נכנסות לסיפור

מערכת שלוש הקפיצות הזו נקראת Onion Routing, והיא הטכנולוגיה שמהווה את הליבה של טור. אבחנה חשובה שצריך לעשות היא שהפרוטוקול הזה מבטיח שאף אחד בדרך לא ידע מה אני עושה, אבל הוא לא מבטיח את הפרטיות שלי ביעד. אם אני מתחברת דרך טור לפייסבוק ונכנסת לחשבון שלי, אף אחד בדרך לא ידע שאני עושה את זה, אבל פייסבוק עדיין ידעו שהתחברתי. בנוסף, הפרוטוקול, בפני עצמו, לא מונע את שלל טכניקות הריגול שבהן אתרים משתמשים בהם (עוגיות, טביעות אצבע, וכו'. היחידה שנמנעת היא ריגול בעזרת IP, שהיא יחסית פחות חשובה). אממה, הדפדפן הרשמי של טור מיישם בנוסף את הכלים המתקדמים ביותר כדי להגן גם מפני הסכנה הזו. משתמשת בדפדפן טור שהגדירה את רמת הפרטיות של הדפדפן לגבוהה מבין השלוש שהדפדפן מציע היא אנונימית לחלוטין, ואם היא תיגש לפייסבוק אפילו ענקית הריגול הזו לא תדע בחיים במי מדובר — אלא אם, כמובן, היא תתחבר לחשבון שלה.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

Or: why the word “Zionist” is less useful than you think

Actual non-clickbait title: The word “Zionist” is extremely unuseful when it comes to defining people ideologically, and we should stop thinking that it is and fighting over it so much.

---

Meet Shira. Shira grew up in Israel. She loves the land, loves the people, and feels deeply connected to it. Shira thinks the connection between Jewish people and the holy land is undeniable, and that there is no peaceful future where there are no Jews living in it.
Shira knows the original Zionists held the belief that Jews and Gentiles cannot live together in Europe. But she also kind of agrees. She saw just how antisemitic Europe was during the foundation of Zionism, which was then followed by the Holocaust. And she sees just how racist Europeans continued being, and how genuinely far is the future when that belief by the original Zionists will no longer be true.
Shira knows that no matter how justified, the anti-Israel activism is full of antisemitism. She fears how easily people who claim to be in her favour rush to claim her people as an all-controlling global faction. She knows other countries never have their legitimacy questioned as close to often as Israel's is, and she knows no one offers sending the white Americans back to Ireland.
As such, Shira considers herself a Zionist.

---

Meet Shira. Shira was educated on the story of the early Zionists trying to find a solution for the eternal persecution of Jewish people. She heard the stories of her grandparents and great-grandparents who fought so hard to come to Israel, seeking a place where they would really feel at home.
Shira knows many Jewish people tie their hearts and souls to Israel. She also knows most Jews in the diaspora still consider themselves Zionists, because many Jews really do know Herzl wasn't wrong about the lives of Jews in the diaspora.
But Shira knows that the word “Zionism” has been irreversibly connected to the settler movement. She knows that unspeakable atrocities are done in the name of Zionism. She knows many Palestinians fear Zionism for their lives, and to be honest, she doesn't think they're wrong. And she knows her view of Zionism will not be the one people think of anytime soon.
As such, Shira considers herself a non-Zionist.

---

Meet Shira. Shira wants there being Jewish people living in the land of Palestine (and in fact, wants to live there herself). She wants peace for both Jews and Palestinians living between the river and the sea.
But Shira also knows the idea of The Jewish State was never peaceful. She knows that from the very days of “a land without a people”, the existence of Palestinians was, at best, intentionally erased, or, more commonly, made into an obstacle that needs to be crushed with an “Iron Wall”.
Shira wishes that the Weizmann-Faisal agreement became a reality (or even better, a similar agreement made with Palestinians themselves), but knows this is not what history came to be. She knows the Nakba was not an accident of history, but a planned atrocity by the State of Israel to promote its vision, which has always been a state for Jews alone.
She knows that no matter how the word may has been used initially and what peaceful views of Zionism may exist, those have all been dead in the ground even before the 14th of May, 1948. And she knows what Israel has done since is but a single, twisted-yet-unbroken ideological chain. And she knows peace can only come when this vision of Jewish existence in Israel is crushed.
As such, Shira considers herself an Antizionist.

---

Meet Shira. Shira thinks the discussion regarding the shifting meanings of Zionism, the question of the necessity of Israel's existence, and the interrogation into the effects identifying with Zionism has on politics are all really interesting subjects.
For social science class, that is.
Shira is a materialist. She cares much less about the history that lead to the present moment and the thoughts of people who are already dead than she cares about the lives of those still here, suffering the consequences of that history.
Shira also finds this whole discussion quite weird. Israel exists, it has a government and a tax system, and a seat at the United Nations. And it also, notably, has a reasonably strong army. Sure, it may be using its “defence forces” in the least defensive way possible, but it's still quite clear the last time Israel was at the risk of ceasing to exist was in October of 1973.
Shira knows Jewish people will be living in this land because they're already living in it. She knows that no matter how much white antisemites yell “go back to Poland” and no matter how much the various genocidal factions that fight each other try, there will be Jews and Palestinians living between the river and the sea, in one way or another.
The Zionist goal, as dreamed of by Herzl, was accomplished. Israel doesn't have a greater chance of ceasing to exist anytime soon than say, Czechia. It's not a question of which people will live here, but how. The Zionist project is done; it's time to move on to the next one.
As such, Shira considers herself a post-Zionist.

---

Meet Shira. Shira is an anarchist. She does not want the State of Israel to exist. Nor does she want the State of Palestine to exist. Nor does she want any state to exist. Shira is a true believer in the zero-state solution, not just for the Holy Land, but for the whole world.
Shira thinks any argument about the Zionist Project's nature and how it came to be so violent ignores one very important reality – Israel, in whichever configuration, was always going to be violent, because the existence of a state is in and of itself an act of violence. She knows that no matter if they number in the one or two or more, any state that will exist between the river of the sea will oppress both Jews and Palestinians. The nature of the border between Israel and Palestine, whether hard or permeable or no border at all, doesn't change the fact that there will be a border facing the rest of the world, excluding by definition anyone who doesn't fit the arbitrary decision on who's allowed to come in.
Shira is not ignorant of reality, of course. There are some configurations that will be preferable to the present one, and any move towards better life for the people of this land as a whole is a good one. She may have her preferences, she may even, at times, come to be for all intents and purposes a supporter of an [insert-number-here]-state solution. But she will always remember that these “solutions” are not the end goal.
Shira expects any plan that involves a state to be bad, because states are bad. She expects any such plan to be contradictory, because states are contradictory. She expects any such plans to be oppressive, because states are oppressive, and to be exclusionary, because states are exclusionary.
Jewish people shouldn't have a state because no one should. The early Zionists were wrong about Jewish Statehood first and foremost because they were wrong about statehood.
To Shira, the question of “what-Zionist” she considers herself to be is meaningless.

---

And now, like in a Philosophy Tube video, this is the part of the article where there's a twist.
These five positions are not mutually exclusive. As a matter of fact, a person can hold and believe all five at the same time. And I know that, because I do.
Every sentence written here is an assertation I agree with.
I do think that Jewish people have a special connection to the holy land that does not exist in the same way in any other People. I do know that identifying as a Zionist will make most people think I'm at the very least a supporter of this war, regardless of what I actually think. I do believe that like words always evolve, the word Zionist evolved to mean a single thing that we must oppose for the sake of both Palestinians and Jews. I do hold that the fact Zionism is still considered an ideology is ridiculous considering that Israel like, exists, and I also hold that it's even more ridiculous to try to position yourself relative to Zionism when you're an anarchist.
Those are all true at the same time.

The reason the word “Zionist” is meaningless, the reason it can't and shouldn't be used in political or ideological discussions, isn't that there aren't any people who definitely fit in one category and none of the others. Of course there are.
But like the derivability of spelling from pronunciation or pronunciation from spelling in English, you can't use the word “Zionist” to make any deductions. If someone tells you they're a Zionist, you can't conclude from that what they believe. And if someone tells you what they believe, you can't know from that with which descriptor they identify.

The thing that made me start writing this post I-don't-know-how-many months ago is people really, really want this to be simple. But it's not. A simple “No Zionists” or “No Antizionists” rule will always exclude the people you want to include, unless (as it is sadly the case sometimes) the people you want to exclude are, as a collective, Jews, Queer People, Brown people, etc.
There's no wonder the belief these five categories are clear and distinct is promoted by fascists – it really helps them.

---

Meet Talya.
Talya is a Zionist. And a non-Zionist. And an Antizionist. And a post-Zionist. And just an Anarchist.
And most of all, she is fucking tired.

So please, can we focus on more important things like having Jews and Palestinians (and now also Lebanese fucking hell) having peace for once in their history?

עֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

---

Post scriptum

This text feels a bit frozen in time, like it was written months ago and is based on ideas from years ago. And that's because it is. I considered shelving it multiple times, but I had to get it out of my system eventually. The timing is also not a coincidence, even though it's not intentional. The approaching anniversary really pushed me to finally finish this, becasue I didn't want it to land on the day. I hope you can understand now why this piece feels so timeless when compared to the very timeful (yes that's a word now) era that we live in. I hope that despite all these reservations, this text does prove helpful to those who read it. Take care and stay safe out there.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

ההפיכה המשטרית חוזרת. בין אם בסירוב לציית לייעוץ המשפטי (=סירוב לציית לחוק), מינויים בלתי חוקיים ומושחתים, או עכשיו שובה של הפיכת לוין שכבר הספקנו לשכוח ממנה, תהליך פירוק המנגנונים הדמוקרטיים במדינה – שבחודשים האחרונים הופנה בעיקר כלפי תושביה הערבים של ארץ ישראל – חוזר לתקוף גם את הדמוקרטיה ליהודים שהייתה פה. וזה לא במקרה שהיא חוזרת דווקא עכשיו.

ממשלת ישראל השלושים ושבע מעולם לא התכוונה להיות דמוקרטית. בעוד שממשלות קודמות עוד איכשהו העמידו פנים שהשליטה הצבאית-מתנחלית במליוני אנשים היא מצב זמני בלבד, ממשלת נתניהו-בן גביר החליטה שנמאס לה. בקווי היסוד של הממשלה, המסמך בעל התוקף החוקי שלפיו היא מחויבת לפעול, מצהירה הממשלה שיהודי מדינת ישראל הם השליטים היחידים בין הים לירדן. העמדה הרשמית של ממשלת ישראל היא שחמישה מיליון התושבים חסרי זכות ההצבעה שחיים פה (פלוס עוד שני מיליון שתיאורטית יכולים להצביע אבל בפועל קצת פחות) הם נתיניו של השלטון היהודי שיש לו סמכות עליהם.
העמדה הרשמית, החוקית והמוצהרת של מדינת ישראל מאז דצמבר 2022 היא אפרטהייד.
(הידעתם? בשנה האחרונה ויתר חמאס על עמדתו לפיה לפלסטינים הזכות הבלעדית על ארץ ישראל, כך שהעמדה המדינית של ישראל כרגע קיצונית יותר משל ארגוני טרור.)

ממשלת ישראל לא תכננה את מתקפת ה7 באוקטובר, אבל כמו בוש ב2001, מדובר במתנה שנחתה עליהם משמיים. בחסות המלחמה ראינו חלוקת נשקים לחברים, הפיכת חופש הפעולה למליציות מחלקי למלא, מתן סמכויות צנזורה לפוליטיקאים ויציאה מכלל שליטה של הצנזורה הצבאית, נורמליזציה של הסתה לג'נוסייד אפילו בידי נשיא המדינה, ונורמליזציה לכך שלמדינה אין אחריות כלפי חיי אזרחיה. עוד דברים שהיו על השולחן וטרם קרו הם מתן סמכות למשטרה לשלוח אנשים למעצר בית סתם ככה בלי ראיות, ומתן סמכות לשר התקשורת להוריד את השאלטר של האינטרנט.

אז למה דווקא עכשיו חוזרת הממשלה להפוך את הדמוקרטיה ליהודים ל-לא דמוקרטיה לחלק מהיהודים? כי עכשיו זה הזמן הכי טוב. מצד אחד, ארגוני המחאה נחלשים בצל שחיקה של האזרחים ממאבק. ואילו מצד שני, אותה שחיקה גם עלולה לפגוע ביכולת להמשיך את מלחמת הנצח. ההתנגדות חלשה מתמיד, אך להמשיך יותר יהיה הימור. יתרה על כך, בפני הפיכת-המלחמה החלו להיעמד מספר אתגרים שמאלצים חזרה להפיכה הישנה, בהם גיוס חרדים, אי ההצלחה של לוין במינוי נשיא לעליון, ואולי הכי משפיע, הניסיון הנואש של מדינת ישראל להעמיד פנים שהיא מדינת חוק בפני בתי הדין בהאג (בין אם החלטת בג״ץ האמורה להיות מובנת מאליה שגם לפלסטינים מגיע ביטחון, או ההחלטה להפסיק, לפחות לכמה ימים, להעלים עין משדה תימן).

המלחמה הראתה מה שכל מי שלמדה היסטוריה יודעת – כללים חוקתיים מגנים על אנשים רק כשהמנגנונים שאמורים לבצע הגנה זו מעוניינים בכך. עם זאת, ההיסטוריה גם מראה שאותם כלים חוקתיים, גם אם אין בכוחם לעצור לחלוטין את הפשיזם, כן בכוחם לעכב אותו. ואת זה כמובן הפשיסטים לא רוצים. אז למה הפיכה דווקא עכשיו? כי זו ההזדמנות. כי אם הם ימשיכו עוד בהפיכה ה״שקטה״ בה נקטו בזמן המלחמה הם ייתקלו בהתנגדות של הכללים הקיימים, אבל אם הם יחכו יותר מדי יהיה להם קשה יותר להחזיק את המלחמה. אז הפתרון, כמו שלוין הבין לבסוף, הוא לפרק את החסמים שנשארו – ומהר. זה גם אומר שזו ההזדמנות לעצור אותם. מי תתן והישראלים השחוקים יאזרו מספיק כוח לעשות זאת.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

תיראו מופתעים: המפלגה הרפובליקנית משתמשת בטרנספוביה כדי לקדם את המאבק שלהם בזכות להפלות.

בנובמבר הקרוב צפוי להיות משאל עם באוהיו שיעגן את הזכות להפלות בחוקת המדינה. לעיגון הזה יש תמיכה רחבה – 58%, אבל לא ״רוב-על״. מאחר שהרפובליקנים יודעים שהם יפסידו בהצבעה הזו, הם ניסו לחסום אותה בעזרת טריק אחר – שכל שינוי בחוקת המדינה ידרוש רוב של 60% במשאל עם, קצת יותר מהתמיכה הקיימת לזכות להפלות. ואיך הם קידמו את ההצעה שלהם, שהיא הצעה פרוצדורלית נטו שנועדה להשפיע על הזכות להפלות? עם טרנספוביה כמובן!

הקמפיין של הרפובליקנים התמקד על ״ניתוחי שינוי מין לילדים״, הפיקציה הטרנספובית לה הם כל כך אובססיביים. מה הקשר בין זה לבין שינוי פרוצדורלי על איזה רוב במשאל עם צריך כדי לשנות את החוקה? שזה שימושי.

למזלנו, הטריק הזה לא עבד, וההצעה של הרפובליקנים נדחתה ברוב של 57%, מה שאומר שהזכות להפלות קרוב לוודאי תעוגן בחוקת המדינה בנובמבר הקרוב.

בקמפיין הזה יש הרבה מן המעיד לבאות. המפלגה הרפובליקנית הולכת להשתמש בנו כחוד החנית במאבק שלהם נגד אוטונומיה גופנית. אבל מצד שני, יש גם סיבות להיות אופטימיות: הרבה מן הבוחרים רואים שהמטרה היא לשלול זכויות מכולם. אנחנו הולכות לראות הרבה מאוד טרנספוביה מהרפובליקנים בשנה הקרובה עד בחירות נובמבר 24, אבל יכול מאוד להיות שזו טקטיקה מועדת לכישלון.

הפוסט הזה מבוסס על הכתבה הזו של ארין ריד, ממנה נלקח גם צילום המסך. תקראו אותה, היא כתובה היטב.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

הסיסמא הראשונה שבאמת זכתה למעמד של סיסמא עיקרית ומזוהה היטב בקרב המפגינים נגד ההפיכה, עוד כשמוקד ההפגנות היה הבימה ולא קפלן, הייתה הקריאה ״ד-מו-קר-טיה״. הסיסמא השנייה שזכתה למעמד הזה היא ״דמוקרטיה או מרד״. לא מדובר בעניין של מה בכך. האמירה ״דמוקרטיה או מרד״ נושאת ביסודה גרעין רדיקלי, את ההכרה שלמדינה אין היתר לעשות את כל שברצונה, ושכנגד ממשלה רודנית מותר למרוד. הסיסמא הזו היא גם לא סיסמא חדשה במיוחד – היא נשמעה מחוץ לשערי הכנסת עוד בפברואר.

בשבועות האחרונים התחלנו לראות איך יכול להיראות מרד. החסימות של איילון לא רק חזרו, הן הפכו לגדולות מאי פעם. התארגנויות במחלפים שונים על מנת לבלבל את המשטרה החלו לצוץ. אפילו בערים ששוחות עד צוואר בסאחיזם (כמו עירי שלי הרצליה), היו בשבועות האחרונים יותר חסימות כבישים מבחמשת חודשי המחאה שקדמו להם. סיסמא נוספת שהחלה לצוץ ולצבור מעמד מבוסס בקרב מפגינים היא פרפזה על ״דמוקרטיה או מרד״. למעשה, הסיסמא הזו בדרך כלל נשמעת אחרי כמה סבבים של ״או מרד״, כאילו כתשובה לה: ״נשארנו רק עם המרד״. אותם מפגינים ששרים אותה מכירים למעשה באמת די מרה – ישראל היא לא דמוקרטיה (האם הם יכירו בכך שהיא מעולם לא הייתה זו שאלה אחרת), ולכן הגיע הזמן לחלק השני של המשוואה – המרד. בעת כתיבת שורות אלו, עילת הסבירות בוטלה בכנסת. דמוקרטיה – זה ברור לכל מפגין – כבר אין פה. אז השאלה שנותרה היא: איך יראה המרד?

המרד

לפני כמה חודשים שאלתי פה את השאלה ״איך זה מסתיים״. אני עדיין די מאמינה במה שכתבתי שם. אממה, דבר אחד די ברור – התרחיש הראשון כבר לא יקרה. וזו בעיה, כי דווקא שני התרחישים האחרונים הם המפחידים יותר. מה שיקרה עכשיו תלוי בכמה המחאה תהיה נאמנה לעקרונות של ״או מרד״. המחאה לא תתפוגג כל כך מהר, זה בטוח, אבל לא בטוח שהיא תתעצם. אם היא תישאר על אותה אש שבה היא היום, אם ה״מרד״ ימשיך להיות פשוט לחסום את איילון ולהפסיק להתנדב לצבא הכיבוש (אבל לא אשכרה סרבנות), המחאה מועדת לכישלון איטי. אפילו למול 10000 מתנדבים שהודיעו על הפסקת התנדבותם – פעולה שפעם קודמת הובילה ליציאה נגד הההפיכה ולפיטוריו של גלנט – לא היה אף אדם אחד בקואליציה ששבר שורות. וכל עוד זה יהיה המצב, גם לא יהיה אף שובר שורות. כביש שנחסם עד שהמשטרה מפנה אותו (תוך שבירת חוק ופציעה של מפגינים), חיילים שלא מתנדבים אבל מבהירים בכל תוקף שהם עוד יתייצבו לצו 8 – מכל זה אפשר עוד להתעלם. אלו אבדות מזעריות למען העליונות היהודית, והרי למפעל ההתנחלויות שיש לו מדינה גם ככה אכפת מצה״ל רק כשצה״ל עובד לטובתו. הכלכלה תתמוטט, הסבב הצבאי הבא יסתיים ביותר פלסטינים מתים (ואולי גם ביותר יהודים), אבל ההפיכה תמשיך. והאמת, נראה שזה העתיד אליו אנחנו חותרים. בעוד הקואליציה מבטלת את עילת הסבירות, המפגינים בלב ירושלים לא צרו על הכנסת ומנעו יציאה ממנה, הם לא נצמדו לגדרות מוגנות המג״בניקים בכלל. למעשה, הכניסות האחוריות לכנסת אפילו לא היו ממוגנות באופן מיוחד, כי לא היה בכך צורך. המפגינים התאגדו סביב הבמות כדי לשמוע גנרלים צועקים ״כולנו אחים לנשק״, שרו התקווה, והלכו הביתה. המרד נשאר אך ורק בצורות המרי האזרחי שנחשבות מקובלות, שכבר יש להן תקדים (פרט כמובן לאלימות כלפי לובשי מדים, שגם לה יש תקדים אבל לא תקרה במחאה הזו).

האם המחאה תתעצם עקב הצלחתה עד כה של ההפיכה? קשה לדעת. הציפייה שלי הייתה שאם למחאה יש כוח להתעצם עוד מעבר למה שראינו היום בצהריים, זה יקרה היום בערב, אחרי שעילת הסבירות בוטלה, כשהמפגינים יבינו שבלי לקחת את המדינה בכוח אין עוצרים את ההפיכה הזו. אבל זה לא קרה.

אולי התובנה הזו תחלחל לאיטה במשך הימים והשבועות הקרובים. אולי ביום מן הימים אפילו תהיה פה שביתה כללית, רחמנא ליצלן. אבל לטליה הפסימית והמותשת שכותבת את טקסט זה בדרך חזרה מהפגנה שכשלה להשיג את מטרותיה, נראה יותר סביר שהמחאה תתפוגג לאיטה בעוד אלו מתוכה שיכולים להרשות לעצמם בורחים מפה. והאמת שאם זה הכיוון שאליו אנחנו הולכים, זה גם מה שאני ממליצה לכם לעשות.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

והיא מעולם לא נועדה להיות. קרן הארנונה פורסמה בתירוצים של צדק חלוקתי ופתרון משבר הדיור, אבל היא למעשה רק תפגע בחלשים ותחמיר את המשבר. והאמת שזה לא מפתיע כשמבינים מניין היא באה.

אז מהי קרן הארנונה?

קרן הארנונה תעבוד באופן הבא:

• ערים עשירות ייתנו 28% מהארנונה העסקית שלהן לקרן. ערים עניות ייתנו “רק” 20%.
• ערים ייקבלו בחזרה כסף לפי כמות היתרי הבנייה למגורים.
• ערים שההכנסות שלהן מארנונה עסקית לא יגדלו בין השנה הראשונה לשנייה יקבלו פטור מתשלום בשנה השנייה.

נו, אז מה הבעיות בתוכנית הזו? לצערי, יש הרבה מהן:

קודם כל, הכסף ניתן לפי היתרי בנייה. כלומר, במקום לתת כסף לערים שמשפרות את התשתיות, הלימודים או הרווחה בהן (המטרות לשמה ארנונה קיימת מלכתחילה), היא ניתנת לערים שייתרחבו הכי מהר. הקטע הוא שזה ממש לא הולך לפתור את משבר הדיור. בישראל לא חסרות דירות - חסרות דירות שאפשר ומשתלם לגור בהן. כבר עשורים שהרוב המוחלט של דירות חדשות שנבנות הן דירות ענק - של 5, 6, 7 חדרים – ואילו דירות של שני חדרים או שלושה, הדירות בהן זוגות צעירים אמורים לגור, מהוות מיעוט זעיר (אחוזים בודדים) מבין הדירות החדשות שנבנות. במקום רגולציה שתעודד בניית יחידות דיור קטנות, תוריד את המחירים עבור כולנו ותחסל את הרעה החולה שנקראת דירה מחולקת, קרן הארנונה רק תעמיק את הפערים. כמו כן, סיבה נוספת לעליית מחירי הדיור בקצב מסחרר הוא מותו של הדיור הציבורי. דיור ציבורי פרקטית לא קיים יותר בישראל - הדבר הכי קרוב בעשור האחרון היה מחיר למשתכן של כחלון. במקום לשנות את החקיקה כך שמספר הדירות בדיור הציבורי ייגדל באופן פרופורציונלי לאוכלוסייה, קרן הארנונה משאירה את המצב הקיים ולמעשה תוביל לירידה באחוזי הדירות בדיור הציבורי ולעליית מחירים.

בעיה נוספת היא העובדה שהכסף נלקח מהארנונה העסקית. נשמע הגיוני לכאורה כשחושבים על לא לפגוע בתושבים עם ארנונה למגורים וכשמדמיינים ערים עתירות כמו תל אביב, אבל למעשה מדובר בקריטריון גרוע למדי. כך יוצא למשל שמועצות פריפריאליות כמו מצפה רמון ובית שאן יזרימו כספים למועצות מדושנות כמו רמת גן, פרדס חנה-כרכור וסביון. כשמוסיפות למשוואה את הסעיף הבא - לפיו עיר שהכנסותיה מארנונה עסקית לא תגדל לא תשלם - המצב נהיה רק יותר גרוע, שכן המדינה מעודדת לא להקים בתי עסק חדשים. שוב דבר הגיוני כשמדובר בתל אביב, אבל לא כשמדובר בערים כמו יקנעם וחיפה, שבמקום לפתח את התעשייה שלהן, יהפכו לפרוורים של המרכז. במקום לפזר את התעשייה ברחבי הארץ, לגרום לכך שלאנשים תהיה עבודה גם לא רק בתל אביב, קרן הארנונה רק גורמת לכך שנשלם יותר ונבלה יותר זמן בפקקים.

בעיה נוספת היא המספר הזה של 28% מהארנונה העסקית (או 20% לערים עניות). בעוד שעיריות מפסידות כסף על יחידות דיור (שכן כל יחידת דיור מפרישה לארנונה פחות כסף משהיא מקבלת חזרה בתשתיות), ארנונה עסקית היא הארנונה ממנה העירייה באמת עושה כסף. אם עירייה רוצה להעלות את הארנונה העסקית כדי לאזן את ההפסד, העלייה המדוברת תהיה של 38% (או 25% לערים עניות) – סכום שהוא לא מאוד הגיוני. לקיחת נתח כזה מארנונה עסקית יכולה אם כן להעביר ערים רבות למצב של גירעון. גירעון שייפתר כנראה בצמצום השירותים ובפגיעה בתושב, ובעלייה בארנונה העסקית ולמגורים גם יחד. הגירעון הזה גם ייפגע מאוד בעסקים קטנים, בין אם בהעלאת הארנונה (שאינה בדיוק מס פרוגרסיבי), או בכך שבמקום בתי קפה וחנויות מקומיות העירייה תאשר סניפי בנק, שמכניסים לה הרבה יותר. יופי של צדק חלוקתי.

אה, ויש בעיה אחרונה וחמורה ששכחתי:

קרן הארנונה נותנת פטור למתנחלים

כן, מה ששמעתם. התנחלויות לא משלמות לקרן הארנונה. למעשה, הסיבתיות היא קצת הפוכה - הן לא יכולות לשלם לקרן כי הן לא בישראל, אבל הצעת החוק קובעת שהקרן תעביר להן כספים בכל זאת (ואף קובעת מפורשות שגם אם עירייה הייתה אמורה לשלם יותר משהיא מקבלת, היא עדיין תקבל). זאת אף על פי שבהתנחלויות נמצאים כמה מהיישובים המבוססים במדינה, ואף כאלו שהיו אמורים לתרום לקרן לא מעט.

עכשיו כל ההחלטות ההזויות של קרן הארנונה הגיוניות פתאום. המטרה היא לא צדק חלוקתי, אלא הזרמת כסף לשטחים הכבושים. זו הסיבה שהקרן לא לוקחת ממס פרוגרסיבי יותר, כמו מס הכנסה: מתנחלים משלמים מס הכנסה בישראל (ולמעשה הקרן החליפה סכום שהיה אמור לבוא מקופת המדינה). זו גם הסיבה שנבחר קריטריון גרוע כמו היתרי בנייה, שכן היתרי בנייה מחולקים באופן גזעני, והם לא ניתנים כלל ליישובים הערבים (שלא ייקבלו בכלל מהקרן אף על פי שהם ישלמו לה), אבל מתנחלים כמעט ושוחים בהם, כי ההיתרים האלו עוזרים להנכיח את הכיבוש.

העובדה שבית שאן תשלם לסביון נהיית פתאום הגיונית - לממשלה לא אכפת מסביון או מבית שאן, היא רק מנסה להזרים כסף למפעל הכיבוש.

סיכום

קרן הארנונה היא לא צדק חלוקתי. היא מעולם לא נועדה להיות. אין זה משנה שהיא תפגע בפריפריה ותדחוק אנשים למרכז - המטרה היא לתת כסף להתנחלויות (ובשום פנים ואופן לא לערבים). כל השאר זה רק תופעות לוואי. ישראל ממשיכה להיות מפעל התנחלויות שיש לו מדינה. מפעל שממשיך להזרים כספים דווקא לאנשים מהחזקים במדינה (מתנחלים), על חשבון כולנו. זה לא צדק חלוקתי. זה אפילו לא צדק.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

הנוהל החדש של המשטרה הוא נסיגה לאחור.

בנוהל החדש שלה המשטרה קובעת כי טרנס.ית שלא “השלימה את התהליך” למעשה תטופל כאילו חצי מגופה שייך לגבר וחצי לאישה. בעוד שהנוהל הקודם לפחות התייחס לעצורים טרנס* במידת מה של רגישות, הנוהל החדש למעשה קובע שכבוד במעצר מגיע רק טרנסים וטרנסיות בינאריםות, שהיה להן המזל והמשאבים “להשלים את ההליך” בצורה שתרצה את המשטרה. ניוז פלאש: לא כל הא.נשים הטרנס* נראים אותו דבר! לא כל הא.נשים הטרנס* עברו ניתוח תחתון, בין אם כי הן לא רוצות, אין להם את המשאבים לכך, או כי הן אנשים א-בינאריים, שלעולם לא “ישלימו את התהליך” בתפיסה הבינארית והטרנספובית של המשטרה. המשטרה בעצם מענישה את כל אותם אנשים שלא כפופים לסטנדרט המלאכותי שלה, מכפיפה אותם להשפלה מיוחדת.

האמון של הקהילה הטרנסית הישראלית במשטרה הוא אפסי. ולמעשה, חוסר האמון הזה מוצדק למדי – החוויה הטרנסית מהמשטרה היא של פשיטה על דירות, של סגירת תיקי אלימות, של אלימות משטרתית בהפגנות ושל יחס טרנספובי משוטרים גם לאחר שאלו עברו לכאורה הכשרה. עכשיו ניתן יהיה להוסיף לרשימה הזו השפלה, אמירה מהמשטרה ש”את לא אישה מספיק” או “אתה לא גבר מספיק”, יחס כאילו את מין פריק מוזר, חצי חצי, ושיש להתייחס אליך ככזה. למעשה, הנוהל הזה צפוי להשפיע לרעה דווקא על אותם חלקים מהקהילה הטרנסית להם יש הכי הרבה חשיפה למשטרה: טרנסים עניים, טרנסיות בזנות, טרנסיםות שהותקפו בגלל חזותם, זהותם, או דווקא בגלל שהם “לא מספיק” המגדר שלהן. אלו הטרנסיםות שלהן יש הכי פחות גישה למשאבים ותמיכה מהמערכת, הכי פחות סיכוי שיצליחו לעבור מסלול שהאפשרויות בו הן להוציא סכומי עתק שאפילו לאנשים יציבים כלכלית אין, או לעבור הליך התשה וסינון במשך קרוב לחצי עשור. דווקא אותם אנשים, שהרבה מן האינטראקציות שלהן עם המשטרה מסתיימות במעצר, יחוו את הטרנספוביה הזו על בשרם בצורה הכי קשה. העיתוי של הנוהל החדש גם לא מובן מאליו. הוא נכנס לתוקפו דווקא בתקופה של מרי חברתי, דווקא בתקופה שהקהילה הטרנסית נלחמת על זכויותיה ברחובות למול הניסיונות החזקים ביותר לשלול אותן מזה שנים. דווקא בתקופה שבה הסיכוי למעצר של טרנס.ית הוא הגבוה ביותר אולי מאז חקיקת חוק הפללת הלקוח, דווקא אז המשטרה מביאה את הנוהל הטרנספובי הזה.

רק לפני פחות מחודשיים התפלאה המשטרה לגלות כי אישה טרנסית שכמעט נרצחה לא שיתפה פעולה עם המשטרה. עבור רבות מאיתנו, המשטרה היא לא גוף שמגן עלינו, אלא גוף עוין שאי אפשר לסמוך עליו. הנוהל החדש רק מאשש את המסקנה הזו.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בקבוצה שאין לומר את שמה, בתאריך 2020-02-08

אחד המיתוסים הגדולים ביותר כשמדובר על טרנסג׳נדריוּת היא שמדובר על דבר חדש, שלא היה קיים לפני (הכניסי מספר שרירותי) שנה. הרבה פעמים כשרוצות להפריך את זה נותנות דוגמאות לכל הנשים הטרנסיות והגברים הטרנסים מהמאה ה19 ותחילת ה20 (והיו לא מעט), או מצטטים את הגברים הטרנסים של הרנסאנס, אבל אני רוצה ללכת עוד אחורה ולהביא לכן טקסט של קלונימוס בן (בת?) קלונימוס, מהמאה ה13. אפילו אני לא יכולתי לכתוב טקסט רגשי כל כך.

---

“אוי לי אמי ילידתיני בן זכר הפסדתי הפסד מרובה ויצא כל שכר שתום העין אטום הלב נוסדתי ערל לב וערל בשר נולדתי לשלשת ימים כרת שָרִי ולשמנה ערלת בשרי אך אמנה שתי אזני ולבי ורעיוני לא קדמו לבא בברית יי׳ לא גלו חרפה מעליהם ולא הסירוה מקרבם ערלתם בהם מום בם לשקר שמרו עד הלום ולריק עמלו כי מיום צאתם לאויר העולם שכלו חשך לא מלו “ארור האיש אשר בשר את אבי יולד לך בן חכם ועדיף מנביא עבדת הקדש עליו כישמעאל בן פאביא על הרי בשמים ירוץ למהר כאיל וכצבי לא יטמא בגלולי עמו בהחלו יבנה היכל המדע על תלו נר דלוק על ראשו ההולכים בחשך לאורו ילכו בהלו דם יחשב לאיש ההוא המבשר קללה תחשב לו כמה כתעותו נתיבות גלגלו וכמה טעה באצטגניבות שלו לשון שקר פי כסיל מתתה לו כי הפך לראש משפט ושטה שנה הדין והחליף השטה “אוי למי שבניו זכרים: הוטל עליהם עול כבד סיגים וגדרים מהן בצינעה מהם בפרהסיא מהן המראית העין מהן בחדרי חדרים חקים חוקים ומצות נוראות, שלשה עשר ושש מאות: ומי האיש הלזה, שיקיים מה שכתב בזה? והיך יוכל להנצח זריז או עצל שלא יכשל ויחת ואף גם זאת לא יצא ידי חובתו הרשמה כי יצר תושיה ומזמה אם לא יעסוק בתורה ויפלפל בחכמה פירושי תורה ותעודה ספרא וספרי תוספתא וכלא תלמודא “והחכמה עמודיה שבעה אל על ינשאו מהר וגבעה הנה ההגיון עמק עיון וגיא חזיון וחדור חכמת המספר לא יאמינו כי יסופר וחכמת המדות לא ישיגוה ענוגי העם בשדה ושדות בה ידע החוקר אם יהום נבה שמים וחקר תהום ולא יושבי במלונה קצה לתכונה ואם גלגל חוזר ומזלות קבועים אם הם נדים ונעים וחכמת הטבע מעלות בסלם שבע ובחכמת האלהות והצורות הטהורות והמה עשרת שהן עשר ספירות מי ימלל גבורות “כמה לקה באצבע וכמה בחרפה ישבע אשר במטבע הזכרים הטבע נסתחפה שדהו טוב ישאהו עושהו “אלו בראני, אומן שעשאני, אשה הגונה – היום הייתי חכמת לב ובעלת בינה. בידיה טוו אני ורעיותי מחזיקות בפלך מוזרת לבנה, מספרות זו עם זו פעם באור פעם באפלות, דברי הימים והבלי טפלות ואולי בי חכמתי ביותר מהטויה ואמרתי אשרי לדעת מעשה פשתים שריקות ואורגים חורי שפת כוס ופטורי ציציים כרובים ותימרות וכל הני מילי מעליתא צבע רקמתים ומחטא דתלמיותא “ולעתים מזומנות כדרך נשים כמשפט הבנות, בתוך האפר אשכבה בין שפתים, מקום שפיתת הקדרות בין תנור וכירים, חוטבה עצים וחותה בגחלים, וטועמת מיני תבשילים. ולמועדים ורגלים, הנזם על אפי והעגילים את התוף בידי מנענעים וצלצלים “ולקץ ימים בהגיע פרקי ומזלי, בחור טוב יעלה בגורלי: יאהבני אישי יושביני בקתדרא, יעדה עדי זהב על מעילי, הנטיפות והשירות וגם כל חולי. וביום מועד, בעדן חדוה והכנסת כלה ובשבוע הבן, תרבה שמחתי וגילי והיה כי ארעב יאכילני פת עמלה ולצמאי ישקני יין גדלי או יין חרדלי “חוק ומוסר לא יפרע, ועונתי לא יגרע: שבת בשבתו וחדש בחדשו, עלי יניח צדיק ראשו: שלש אלה יעשה לי כמצות שוכן מעונה: שאר כסות ועונה. גם אני שלש כנגד שלש אשמור ואקים, שלשה המה לא נפלאו ממני ולא רחוקים: דם ואש וחלת לחם מה נמרצו שלשתן מנפת ערבו מדבש מתוקים עליהם אין להוסיף במספר ומנין, אין לשאול אחריהן: הני נשים במאי זכיין? “אבינו שבשמים שעשית נסים לאבותינו באש ובמים הפכת אור כשדים לבל תשרף בחימה והפכת דינה במעי אמה והפכת המטה נחש לעיני אלפי רבבן והפכת היד הטהורה לבן והפכת ים סוף ליבשה וקרקע הירדן ארץ נגובה וקשה ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים מי יתן ותהפכני מזכר לנקבה! אלו זכיתי לכך כמה חננתני טובה גברת הבית הייתי וחניתי לביתי מצבא “ומה אדבר ומה אמר למה אבכה ולמה אתמרמר אם אבי שבשמים גזר עלי ונתן בי מום קבוע אי אפשי להסירו מעלי והדאגה במה שאי אפשר כאב אנוש וחבל ולא יועילו בה תנחומין של הבל אמרתי אשא ואסבול עד אגוע ואבול ואחר שכך למדתי מפי השמועה שמברכין על הטובה ועל הרעה אברך בקול נמוך בשפה חלושה ברוך אתה יי שלא עשני אשה.”

---

(אגב, גם זו לא הדוגמא העתיקה ביותר לטרנסג׳נדרים. לשם כך יש את אלאגבאלוס, קיסרית רומא. אבל זה לזמן אחר.)

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

''פורסם במקור בתאריך 2022-09-17 בקבוצת ההסברה הטרנסית “הסיבה שזה טרנספובי”'.

אתמול ב”סליחה על השאלה” פה בקבוצה קיבלתי שאלה אנונימית שבה השואלת אמרה, פחות או יותר, שקרובת משפחה צעירה שלה יצאה מהארון כטרנסית והיא חוששת מאוד מההשלכות של ניתוח תחתון. אני חושבת שלשאלה הזו מגיע פוסט מפורט, ולא סתם תגובה בתוך השרשור. וכן, זו הולכת להיות חפירה. אבל זה שווה את זה.

חלק ראשון: למה לי ניתוח תחתון עכשיו?

שאלה ראשונה לפני הכל: מניין לך שהיא עוברת ניתוח תחתון? ברצינות, איך את יודעת שהיא מתכננת לעשות את זה? היא אמרה לך? שאלת אותה? (לא שאני ממליצה לשאול, כי זו שאלה מאוד חודרנית.) יכול להיות שהאנונימית באמת יודעת. קצת קשה לדעת משאלה אנונימית בגוגל פורמס. אבל גם יכול להיות שלא, ושזו סתם הנחה. לפי התיאור הקצר שהיה בשאלה, נראה שהקרובה המדוברת יצאה מהארון ממש לאחרונה. ואם זו הסיטואציה אז אני משערת שהדבר שהכי חשוב לה כרגע הוא, לפני הכל, להציג את עצמה במגדרה שלה בשלל המרחבים בהם היא נמצאת: בבית הספר, או בשירות, או בעבודה. בלימודים. בקרב המשפחה המורחבת והחברים. כל עוד לא נאמר לך אחרת, ניתוח תחתון הוא בגדר התיאורטי בלבד, ובטח לא דבר שהייתי מטרידה את עצמי ממנו, ממש כמו שאם קרוב צעיר אחרי חתונה אומר לי שהוא עובר לארצות הברית יחד עם בן זוגו בשביל העבודה החדשה של אחד מהם, הייתי חושבת קודם על דברים אחרים לפני שהייתי מדאיגה את עצמי עם סוגיית הסדרת האזרחות הישראלית לילדים שעוד אין להם.

יש סיבה אני מתעקשת להתייחס לניתוח תחתון כתיאורטי בלבד לפני שזה הוצב על השולחן: לא כל הטרנסיות עוברות ניתוח תחתון. למעשה, אמנם איני יודעת את הסטטיסטיקה בישראל לטרנסיםות שעברו ניתוח תחתון לעומת אלו שלא (אם יש בכלל כזו), אבל אני כן אגיד שמבין הטרנסים, הטרנסיות והא-בינאריםות שאני מכירה בגילי (שלפי ניסוח השאלה, יכול מאוד להיות שהוא גם בערך הגיל של הקרובה שלך), אלו שעברו ניתוח תחתון הן בגדר מיעוט. טרנסים, טרנסיות וא-בינאריםות רבות לא עוברות ניתוח כזה או אחר מעולם, מחוסר תחושת צורך. אחד הצעדים הכי חשובים להקלה בדיספוריה מגדרית היא קבלה בידי הסביבה והיכולת להציג את עצמך באופן שנוח לך. אולי היא תתחיל טיפול הורמונלי (ואולי כבר התחילה). אולי היא תעבור ניתוח עליון, או ניתוח תחתון, או נישוי פנים, או אחד מניתוחים רבים אחרים שקיימים, כל אחד עם רמה אחרת של תדירות. ואולי היא לא תעשה אף אחד מהדברים האלו. מהניסוח של השאלה בלבד, אין לדעת. כל מסלול חיים טרנסי הוא אחר, והקרובה שלך כלולה בזה. אם תהיי טובה אליה, מקבלת, נחמדה, אם תהיי קרובה אליה ותגרמי לה לרצות לשתף אותך בדברים אינטימיים, אולי תדעי גם מה בדיוק היא תכננה לעצמה. ואולי לא. חשוב להכיר בכך שגם זה בסדר. מסלול החיים הטרנסי הוא אישי ומורכב, גם כשאין בו הליכים כירורגיים כלל. לפעמים בני משפחה מגלים על דברים באיחור, או שהם לא נאמרים מפורשות כלל למשפחה באף שלב. הכל תלוי בקרובה ובקשר שלה איתך. וזה משהו שאת פשוט צריכה לקבל.

עכשיו כשעברנו את זה, בואו נדבר על סיכונים. אני הולכת לדבר על סיכונים באופן כללי ולא רק לאלו שהאנונימית חוששת מהם, כי אני חושבת שזו תהיה הסברה טובה ואינפורמטיבית.

חלק שני: אנחנו דור מהורמן

אני אתחיל מטיפול הורמונלי. לטיפולים הורמונליים שונים יש השלכות אפשריות שונות, ברמות סבירות שונות ועם רמות סיכון שונות. מסיבה זו, האנדוקרינולוג.ית המלווה של המטופל תדרוש סט בדיקות מקיף לפני התחלת הטיפול (מפורטות באתר של מעברים, מוזמנות להעיף מבט!), בדיקות שיילקחו שוב ושוב ושוב לפני כל פגישת מעקב, וכן לדעת את ההיסטוריה המשפחתית של המטופל לפני מתן מרשם. אה וכן, יש פגישות מעקב. הן לא מאוד שונות בתדירות ובאופי שלהן מפגישות מעקב לתרופות פסיכיאטריות כאלו ואחרות, שזה לא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר בתחומים שהם מסובכים ומשתנים מאדם לאדם באותה המידה: מאוד. האנדוקרינולוג.ית של המטופל תעקוב אחרי גורמי הסיכון השונים ואחרי הסימנים המחשידים בבדיקות, ולפי זה תמליץ על מינון, על דרך נטילה, ואם צריך, על הפסקה מוחלטת של הטיפול. לצערנו יש בארץ מחסור משווע באנדוקרינולוגיםות עם התמחות וניסיון בטיפול בטרנסיםות ובשל כך התורים לכל אחד מהם הם מכאן ועד הנצח, אבל אלו שישנן הן מקצועיות ביותר ויודעות מה הן עושות.

הסיכונים של טיפול הורמונלי בטרנסים דומים לסיכונים של טיפול הורמונלי בסיסג׳נדרים. הסיבה לכך היא שהטיפולים ההורמונליים לטרנסיות הם ממש אותם טיפולים או טיפולים נגזרים מאלו שניתנים לסיסג׳נדריות! אני למשל גיליתי לאחרונה על קרובת המשפחה בגיל המעבר שלא רק נוטלת את אותם הורמונים כמוני, אלא ממש את אותו מותג של תרופה. הסיכונים החמורים מטיפול הורמונלי אנדרוגֶני כוללים עודף בדם של כדוריות דם, של ליפידים וכל הנגזרות מהם, וכן קיימת אפשרות של פגיעה בתפקוד הכבד. כמו כן, טיפול הורמונלי אנדרוגני מעלה את הסיכון לחלות במחלות שנמצאות בסיכון גבוה יותר אצל גברים סיס, בהם מחלות לב, סוכרת, לחץ דם גבוה, רמות כולסטרול גבוהות וכל היוצא בזה, ולכן ההמלצות של בדיקות לכל המחלות האלו אצל גברים סיס תקפות גם לטרנסים וא-בינארים שעברו טיפול כזה. הסיכונים החמורים מטיפול הורמונלי אסטרוגני כוללים לחץ דם גבוה, קרישיות יתר, שבץ וסוכרת, וכל הנגזרות מהם, וכן קיימת אפשרות של פגיעה בתפקוד הכבד. בנוסף, יש אפשרות לחלות בסרטן השד אחרי טיפול הורמונלי אסטרוגני, אם כי לא ידוע אם מדובר על שיעור גבוה או נמוך יותר מנשים סיס, ולכן ההמלצות של בדיקות לסרטן השד אצל נשים סיס תקפות גם לטרנסיות וא-בינאריות שעברו טיפול כזה.

כמו שאולי שמתן לב, כל הסיכונים המפורטים מתחלקים לשתי קטגוריות: סיכונים שקיימים גם אצל סיסג׳נדריםות מאותו המגדר, וסיכונים שאפשר לאתר בבדיקות הדם השגרתיות שנעשות בשביל המעקב. המשמעות היא שמעקב אחרי ההנחיות ומעקב שגרתי אצל האנדוקרינולוג.ית יעזרו להפחית מאוד את כל הסיכונים האפשריים כתוצאה מהטיפול – סיכונים שכאמור קיימים גם אצל סיסג׳נדרים שמטופלות בטיפול דומה.

חלק שלישי: תנתחי אותו, אל תעשי לו חשבון

הסיכונים של ניתוחים הם שונים ומורכבים, מפני שמדובר, ובכן, בניתוח. כאמור, עולם הניתוחים הוא רחב ומגוון. גם כשמדובר רק בסוג אחד של ניתוח, לדוגמא, ניתוח תחתון אצל טרנסיות, יש מגוון '''רחב מאוד''' של שיטות, כל אחת עם היתרונות והחסרונות שלה, והסיכונים שלה. אני לא אפרט פה את כל הסיכונים לכל הניתוחים השונים, כי אם הקטע הקודם היה מייגע, פירוט כזה יהיה אינסופי, ובטח יושמטו ממנו קטעים חשובים. אני רק אציין שהסטנדרט הרפואי, בארץ ובעולם, דורש שהמנתח יהיה רופא מנוסה בתחומו, דבר שמפחית מאוד את הסיכונים, שאנחנו יודעים שבארץ הם נמוכים למדי. לפני כל ניתוח יש פגישת ייעוץ, ומנתחות מקצועיות יידעו לבצע בה תיאום ציפיות ולפרט על הסיכונים האפשריים בשיטה שלה ומה השיעור שלהם. הסטנדרט הרפואי בכל הנוגע לניתוחים טרנסיים בארץ ובעולם גבוה משמעותית משהוא היה בעבר, והוא ממשיך לעלות. רופא טוב יודע לתקשר למטופלת שלו בדיוק מה הסיכונים הקיימים בכל שיטה שהוא יודע לעבוד בה, ורופא טוב יודע לזהות מתי הכישורים שלו לא מתאימים לסיטואציה ולהפנות למומחה אחר.

ניתוח תחתון, ניתוח עליון ושאר הניתוחים בעולם הרחב של ניתוחים טרנסיים הם עדיין ניתוחים. הם מורכבים, ויש בהם סיכונים כאלו ואחרים – אין בכך ספק. אבל ממש כפי שיש לנו שיטות להפחית את הסיכונים ככל האפשר בניתוחים אחרים, יש לנו שיטות גם פה. כל הידע הזה משתקף בסופו של דבר במספרים שבשטח: גם במקרים של סיבוכים וצורך בניתוחים מתקנים, בסופו של דבר, שיעור החרטה על ניתוח טרנסי הוא נמוך מאוד. מחקרים מודרניים מעמידים את שיעור החרטה על ניתוח תחתון על ''פי 14'' פחות מניתוחים אחרים, פלסטיים ורפואיים גם יחד. וגם שיעור החרטה הקיים, אגב, נמצא במגמת ירידה.

ניתוח טרנסי, מכל סוג, הוא לא הליך פשוט, ולוקח הרבה זמן והרבה מחשבה עד שבכלל מחליטות בכלל לפעול למענו. העובדה שטרנסיםות רבים לא בוחרים במסלול הזה קשורה קשר הדוק להיותו של שיעור החרטה כל כך נמוך – מי שניתוח הוא לא הפתרון המתאים לה לרוב פשוט לא תגיע למעמד של ניתוח. ניתוח הוא דבר קשה לגוף ויכולים להיות בו סיבוכים, אבל למזלנו מדע הרפואה הוא טוב, ומשתפר כל הזמן. זו אמירה שנכונה בלי קשר לאם האדם טרנס או לא.

סיכום

החוויה הטרנסית היא מגוונת. ישנם שלל ניתוחים וטיפולים שאפשר לעשות, ואין חובה שאף אחד מהם יקרה אצל אינדיבידואל כזה או אחר. לטיפול הורמונלי יש סיכונים המלווים אותו, המוכרים היטב, ושאפשר לעקוב אחריהם ולמנוע אותם. אותם סיכונים קיימים גם אצל סיסג׳נדרים בטיפול דומה. ניתוחים מגוונים, שונים ומשונים, וכל ניתוח וכל שיטה מגיעים עם הסיכונים שלו, ממש כמו ניתוחים שאינם ניתוחים טרנסיים. מנתח מקצועי יודע ליידע את המטופלת שלו על כל הסיכונים הידועים ולתת לה את האפשרות לשקול אותם לעומק. שיעור הסיבוכים לניתוחים השונים הוא נמוך, והוא יורד עם הזמן ככל ששיטות משתפרות ומנתחים צוברים ניסיון.

ולשואלת האנונימית, אם שרדת את כל החפירה עד כה, יש לי המלצה אחת: פשוט תהיי שם בשביל הקרובה שלך. תתמכי בה, תעזרי לה להרגיש טוב עם עצמה ועם איזו בחירה שהיא לא תעשה. תהיי לה קרובת משפחה שהיא תשמח להתייעץ איתה, לפרוק את שעל ליבה. ואם היא תבחר שלא לשתף אותך בתהליך קבלת ההחלטות שלה, זה גם בסדר. העיקר שתהיה לה קרובת משפחה שהיא יכולה לסמוך עליה.

קריאה נוספת

לקריאה נוספת, אני ממליצה לבקר באתר מעברים, וכן לקרוא את הגרסא השביעית של Standards of Care של WPATH, הארגון המקצועי הבינלאומי לרפואה טרנסית.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

היום בערב הציג הנשיא הרצוג את מתווה הפשרה שהוא מכנה מתווה העם. אז כמובן שאין לי ברירה אלא לעבור פרק פרק ולכתוב פוסט עם התלונות שלי.

חוק יסוד החקיקה

בעיקרון, די אחלה, אבל. הבעיתיות הכי גדולה לא נובעת ממה שיש בו, אלא ממה שאין – הכרה בצורך האמיתי של ישראל בחוקה. חוקי יסוד יהיו משוריינים בטירוף עכשיו, שזה הופך אותם לחוקה יותר מכל דבר, אבל עדיין אין לנו מגילת זכויות אדם אמיתית. זכויות אדם קריטיות לא יופיעו במתווה הזה וזה פשוט לא הגיוני. מה שהנשיא מציע זה מתווה מצוין להליך שינוי החוקה – כשיש כזו. לא תחת פשרת הררי המחורבנת שאנחנו כפופים לה כבר עשורים רבים ושהגיע הזמן שניפטר ממנה.

ביקורת שיפוטית

טוב באופן מפתיע. אממה, גם פה עולה הצורך בחוקה. אמנם הצרימה פחות חמורה מבקטע הקודם, אבל עדיין – זה מתווה טוב לפעולה תחת חוקה.

הוועדה למינוי שופטים

והנה החרטא הפשרני לו ציפינו. אתחיל מהמחמאות – טוב שנפטרנו מלשכת עורכי הדין. להזמין אותם כמשקיפים בלבד זה מצוין, וכך צריך להיות. גם ההרכב של הוועדה הוא יחסית בסדר (אם כי הדבר הצודק הוא שני נציגים ערבים). ועכשיו כשהחמאנו – למה לעזאזל הרוב הדרוש הוא 7? זה ממש, ממש מעט מדי. רוב של 7 יאפשר למנות שופטים מפלגתיים עם הבטחה קלה של שיריון בכנסת הבאה (כי זה מה שחסר לנו, שילוב בין עידית סילמן לברט קוואנו). הרוב ההגיוני המינימלי הוא של 8, ככה כדי להחרים לחלוטין את נציגי השופטים דרושה הסכמה מלאה בין הקואליציה לאופוזיציה, או לחילופין, כדי לעקוף את האופוזיציה דרושה הסכמה כמעט מלאה עם השופטים. אם רוב של 70% זה יותר מדי, אפשר להוסיף עוד חבר אופוזיציה אחד (נגיד את ראש האופוזיציה) ולקבוע רוב של 8 – בדיוק שני שליש. (לשופטי עליון הייתי הולכת על 12 חברים ורוב של 9, ככה כדי להחרים את האופוזיציה צריך את כל השופטים, ולהחרים את השופטים צריך את כל האופוזיציה.)

מגילת הזכויות

זה הקטע שבו הטקסט מראה כמה הוא חסר חזון, ושצועקת הכי הרבה האבסורדיות בכך שאין חוקה. מגילת זכויות מלאה ומעוגנת צריכה להיות חלק מלא ויסודי מהשינוי החוקתי, לא רק מחשבת אגב! ״הזכות לשוויון ואיסור הפליה; הזכות לחופש הביטוי, הדעה, ההפגנה והאספה״ זה מצוין, אבל היכן חופש ההתארגנות והשביתה? חופש דת וחופש מדת? שלא לדבר על הזכות לקיום בכבוד, או על הגנה אמיתית על אוטונומיה גופנית, או על הבהרה כי זכויות האדם האלו תקפות לכל תושבי המדינה ולא רק לאזרחיה. ״גיבוש והשלמה של מגילת זכויות יסוד מקיפה״ זה אחלה, רק צריך לקרות לפני שמעגנים את כל חוקי היסוד הקיימים בעוצמה של חוקה, ולא אחרי.

עילת הסבירות

הצעה פשוט זוועה.

יועצים משפטיים

הכל די אחלה, פרט לסעיף החקיקה. ודאי שלקביעת אי חוקיות של חקיקה שעושה הממשלה צריך להיות תוקף, לא אמרנו לפני רגע שלחוקי יסוד יש מעמד עליון ושלא סותרים אותם? אפילו דבר מינימלי כמו השהיית תוקף החקיקה עד לקביעה בערכאת עליון לא הצעת, הרצוג? פשוט מאכזב.

הפחתת עומס

זה הקטע שבו הרצוג מעמיד פנים שההפיכה של לוין עוד איכשהו קשורה לשיפור מערכת המשפט. ההצעה עצמה אחלה, אז חוץ מלצחוק על הנאיביות אין שום דבר בעיני להעיר.

הוראות מעבר

על הקטע הזה אין יותר מדי מה להעיר, אז אתם יודעים שאני אגניב לפה שוב את החוקה. הסיבה לכך שחוקי היסוד שלנו כל כך עמוסים באופן לא סביר היא בדיוק משום שאין לנו חוקה. במקום להסדיר הסדר על זמני הגיוני ואז לעשות חקיקה מטעמו, קואליציות לאורך השנים פשוט דחפו כל מה שהן רוצות לתוך חוקי היסוד.

סיכום

הרצוג הביא מתווה טוב יותר משציפיתי, אבל עדיין עם בעיות מהותיות. בין היתר הוא עושה נורמליזציה לשחיתות, אבל אולי יותר חמור, הוא עושה נורמליזציה לכך ששינוי חוקתי אמור להיות חסר חזון ומנותק מזכויות כמו המתווה הזה. בקיצור: הגיע הזמן לחוקה מכבדת זכויות אדם!

או זה או נפילת המבנה ההיררכי אינהרנטית שהוא מדינה, בטח ובטח מדינת לאום. אני הרי אנרכיסטית, לא ציפיתם שאני באמת אהיה בעד חוקה. אבל לאופציה הזו אני לא אחזיק את נשימתי.

עריכה: בשיחה מקומית פרסמו ביקורת מצוינת משלהם על מתווה הנשיא, עם כמה פרספקטיבות אחרות. ממליצה לקרוא גם.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0