הארכיון של טליה

פורסם במקור בתאריך 2021-02-09

אני אהיה כנה, זה לא סוד שאני נגד חוק הפללת הלקוח שעבר בכנסת בדצמבר 18, ושככל שעובר יותר זמן אני יותר ויותר נגדו. אני יכולה לפרט למה, ולמעשה, פירטתי במאמר שלם, אבל הסיכום הכי-קצר-אי-פעם הוא כזה: א. זנות היא תופעת לוואי של עוני, לנסות להכחיד אותה ישירות לא רק שלא יפתור את הבעיה אלא עלול להחמיר אותה. ב. נתונים ממדינות אחרות מראות שהמודל שעליו החוק מבוסס פשוט לא עובדים. ג. בגלל שתי הסיבות האלו הארגונים המקצועיים הבינלאומיים, מארגון הבריאות העולמי עד אמנסטי אינטרנשיונל מתנגדים לחוק. ד. החוק הופך את המשטרה ליותר מעורבת בחיים של עובדות המין שמושפעות ממנו ומי שחיה בישראל בשנה האחרונה יודעת שזה רעיון רע. ה. וזה לא רק עניין תיאורטי אלא ביולי האחרון המשטרה צילמה פשיטה שלה על דירה של עובדות מין ואז העלתה ליוטיוב עם הפרטים המזהים שלהן. ו. ואולי הכי חשוב, זה לא מה שהן עצמן רוצות.

אז, החוק עבר, ובחוק הוגדר שהוא ייכנס לתוקף רק באמצע יולי 2020, כדי לתת למדינה זמן להתערב מבחינה מערכתית ותקציבית, וכמו כן, הובטח מהממשלה סכום של 90 מיליון ש”ח כסיוע לאלו שנפגעות מהחוק (סכום שיוצא בפועל 180₪ לחודש לנפש, אגב). הגיע יוני, שלושה שבועות לפני כניסת החוק לתוקף וקרו שני דברים: א. המדינה לא העבירה את התקציבים המובטחים, אלא רק באזור ה30 מיליון מתוכם (כלומר 60₪ לחודש לנפש), ב. הגיע המשבר הכלכלי הגרוע בתולדות המדינה עם האבטלה הכי גבוהה כנראה אי פעם. אז הוועדה לקידום מעמד האישה קבעה דיון כדי להחליט האם יש לדחות את החוק. עובדות המין וכל ארגוני הטרנסים בארץ הגישו נייר עמדה מפורט היטב שמבקש, כמעט מתחנן, לדחות את יישום החוק בחצי שנה, כדי ששתי הבעיות יוקלו במעט. (נייר העמדה הזה, אגב, הוא הסיבה שאמיר אוחנה החליט שהוא לא חותם על הצו שמכניס את החוק לתוקף עד שלקחו אותו לבג”צ).

לדיון הגיעו כמה נציגות בזום (כי קורונה), שלא נתנו להן לרדת ממיוט במהלך כל הדיון. אחת מהן כתבה: “שוב ישבו סביב השולחן אותן דמויות מוכרות שבעבר לא נתנו לנו לדבר, שצעקו עלינו, או הוציאו אותנו מדיונים, גם כאלה שכבר אינן חברות כנסת ואינן נושאות בתפקיד רשמי בעמותה. אותן נושאות הדגל במאבק שלכאורה נועד להגן עלינו שוב ישבו בשיח חלוקת פרגונים ומחמאות שעה שאנחנו צפינו בשקט במחיקה שלנו. ישבנו מושתקות מאחורי הזום ונאלצנו לשמוע שוב את הנאומים מלאי הפאתוס על החוק המוסרי והחברה הנורמטיבית. שוב קראו לנו הזויות, לא מייצגות, סוטות או עבריניות.” לינור אברג'יל, מארגון טרנסיות ישראל, הגיעה בדיון המשך למשכן, וסיפרה שמרב העיפה מבט למאבטחים בכל פעם שהיא ניסתה לדבר, ואחרי שמרב הודיעה על כך שהישיבה הסתיימה, כשלינור ניסתה לומר שלא נתנו לה לדבר כל הישיבה, מרב ענתה “תודה רבה, הישיבה נעולה”. (לזה גם יש תיעוד, הסרטון יהיה הקישור השני בתגובות).

אבל הדבר שהכי מעצבן אותי, והוא גם הדבר שהופך את זה מבחינתי לאישי, הוא מי שמרב כן נתנה לה לדבר. כשאני קראתי את מה שכתבה לינור על האירוע נחרדתי למשמע המשפט “מי זו בכלל לובה פיין שלה נתנו לדבר ולנו לא?”. לובה פיין, למי שלא יודעת, היא אדמינית בקבוצת “שיח פמיניסטי”, קבוצה שנראית די פמיניסטית עד שעולה דיון על טרנסים וטרנסיות, שבו באופן עקבי יש כמויות מזעזעות של טרנספוביה. ולא רק שהאדמיניות לא נלחמות בזה, אלא הן מעודדות את זה: לובה פיין עצמה טענה בדצמבר האחרון שטרנסיות הן גברים פדופילים (קישור שלישי). לובה היא בגדר מורחקת מהאירועים של עמותת כולן, ביניהם צעדת השרמוטות תל-אביב, בגלל אותה טרנספוביה, ובגלל דברים שהיא אמרה בין היתר לי אישית. אותה אישה הייתה אורחת הכבוד של מרב מיכאלי, וזכתה לדבר חופשי על כמה הקיום של עובדות מין הוא נזק לנשים באשר הן, בעוד שעובדות המין והטרנסיות בקהל הושתקו.

אז כן, מרב מיכאלי, הייתי שמחה לתמוך בך ובמפלגת העבודה. יש לך גם לא מעט ח”כים שאני מאוד אוהבת. אבל אחרי בגידה כזו, אני לא יכולה לסלוח לך, עד שאני לא אראה לפחות ניסיון לשינוי ממך.

(כמו תמיד כשאני מדברת על עבודת מין, אני ממליצה מאוד על הדפים When She Works, ארגמן – ארגון נשים עובדות, האמת על חוק הפללת הלקוח, ועבודת מין ועבודות אחרות.)

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0