הארכיון של טליה

פורסם במקור בתאריך 2020-10-22

אני אגיב לפי הסדר הבא: תיאור האירוע כפי שהבנתי אותו מהסרטון בערוץ הכנסת, תיאור עובדות נוספות, ואז דעה. (עריכה: בסוף יש גם תוספת של טענות פרי עורכי הדין של מרצ)

א. 1. הרבה חברי כנסת היו מחוץ לאולם המליאה לפני פתיחת ההצבעה. עבאס ואחרים קראו לכל מי שרוצה להצביע להיכנס. (אפילו שואלים את עבאס בסרטון אם הוא מחכה לקואליציה, והוא עונה שהוא מחכה לזנדברג) 2. אחרי שפסקו הקריאות להיכנס, התחילו הקריאות המסורתיות של הwhips בעד ונגד. במהלך הקריאות האלו ולפני פתיחת ההצבעה, חלקם קראו להצבעה שמית. (השערה שלי, אחרי שעשו ספירת ראשים זריזה וקלטו שהקואליציה במיעוט, כי הרבה פעמים זה השימוש שנעשה בהצבעה שמית, שיכולה לקחת כמה דקות במקום ה10 שניות של הצבעה רגילה.) 3. בין הצעקות האלו כנראה ביקש גם יו״ר הקואליציה זוהר הצבעה שמית, אם כי אי אפשר לשמוע את הקול שלו בסרטון. כשהוא ראה שעבאס לא שומע אותו, הוא ירד לכיוון הדוכן. 4. עבאס פתח את ההצבעה כהצבעה רגילה. בערך שתי שניות לאחר מכן אפשר לשמוע אותו אומר לזוהר, “אה, הצבעה שמית?” 5. אחרי ההצבעה, כשהתוצאות על הלוח, אפשר לשמוע את עבאס אומר “לא הודעתם לי”. 6. עבאס ולווין הסתכלו יחד על התיעוד והגיעו למסקנה שזוהר אכן ביקש, ולכן בוצעה הצבעה חוזרת, שמית.

ב. 1. תקנון הכנסת מכיל תרחיש בו יש הצבעה חוזרת, אבל זה תרחיש מאוד ספציפי, בו היו״ר מחליט שכמה הצבעות שמתקיימות בסדרה יהיו בהרמת ידיים, ובתוצאה לא ברור אם יש רוב, או במקרים הרלוונטיים, האם יש רוב מיוחס. 2. באשר להצבעות שמיות, תקנון הכנסת כותב ש”לפי דרישה בכתב של 20 חברי כנסת לפחות או לפי דרישת הממשלה, תיערך הצבעה שמית”. התקנון לא קובע מה פרוש “דרישת הממשלה”, כלומר מי יכול לבקש אותה והאם היא צריכה להיות בכתב. 3. לפי כללי פרשנות של בתי המשפט בארץ (“מן ההן שומעים את הלאו”) משתמע שהממשלה לא צריכה להגיש בקשה בכתב. בנוסף, לפי הנוהג בכנסת, הצבעה שמית מטעם הממשלה יכול לדרוש כל חבר ממשלה, ויושב ראש הקואליציה, על אף שהוא לא חבר ממשלה.

ג. 1. היכולת לדרוש הצבעה שמית ממש לא מאוזנת בין הקואליציה לאופוזיציה – בשביל הצבעה שמית של האופוזיציה דרושים 20 ח״כים, בשביל הצבעה שמית של הקואליציה דרוש שר אחד. הדרישה הלא-סימטרית לבקשה בכתב רק מעצימה את הפער, כי על מנת להגיש בקשה בכתב צריך לכתוב אחת ולהחתים עליה 20 חברים, ובשביל בקשה בעל-פה צריך פשוט לצעוק באולם, וזה משמעותית יותר קצר. (ולראיה, הבקשה הראשונה להצבעה שמית במקרה שלנו נשמעה 18 שניות לפני תחילת ההצבעה. זה לא משהו שהאופוזיציה יכולה לעשות.) תקנון הכנסת מנוסח באופן שרומז שהכוונה הפוכה, אבל לטעמי גם הממשלה צריכה להגיש בקשה בכתב. 2. יושב ראש הקואליציה הוא לא הממשלה. אמנם אין באמת הפרדת רשויות בישראל, אבל מן הראוי שהכנסת לפחות תעמיד פנים שיש ולא תתייחס לתפקיד פרלמנטרי כאילו הוא תפקיד ממשלתי. 2א. הנוהג החוקתי הזה הוא לא מחייב, ויהיה מאוד צבוע (אבל מאוד צפוי) מטעם הליכוד לטעון שהוא דווקא כן אחרי שבבג״ץ נתניהו ממאי הם טענו שהנוהג לתת לאופוזיציה שתי ועדות כנסת (נוהג חשוב בהרבה) הוא לא מחייב. 3. זה לא היה קורה אם הקואליציה הייתה מנצחת, ולכן ראוי שזה לא יקרה גם אם האופוזיציה ניצחה. יש בסרטון פאוזה בדברים של עבאס לזוהר, שאני משערת שבה הם פשוט חיכו לתוצאות. אם התוצאה הייתה הפוכה, אני מאמינה שזוהר היה פשוט אומר “לא משנה” וחוזר לכיסא שלו, ושעבאס היה פשוט ממשיך הלאה.

עריכה בעקבות הגשת העתירה של מרצ: הם מעלים טענות דומות למה שהעליתי פה בא׳ וב׳, ומוסיפים כמה דברים שלטענתם מראים ככלל שהביטול הזה היה פסול.

ד. 1. דודי אמסלם, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, נאם רגע לפני ההצבעה, ולא ביקש הצבעה שמית. כיוון שהוא שר, ולא רק שר אלא זה שאחראי לתיאום של רצון הממשלה בכנסת, והוא לא ביקש הצבעה שמית, מכאן שהממשלה לא ביקשה הצבעה שמית. 2. החוק קובע שהכנסת תפעל קודם כל לפי חוק היסוד, אז לפי חוק הכנסת, אז לפי תקנון הכנסת, ורק אם כל אלו לא קובעים את דרך הפעולה, אז היא תפעל לפי הנוהג. אבל (לפי העתירה, ותכלס יש הגיון בטענה הזו), אין כאן חור שנוהג צריך למלא, כי תקנון הכנסת קובע בבירור מתי אפשר לבקש הצבעה שמית. 2א. יש גם את השאלה האם מדובר בנוהג לפיו הכנסת עובדת, או האם מדובר בנוהג לפיו הממשלה עובדת. נשמע כמו ניטפוק חסר משמעות, אבל החוק לא נותן כוח מחייב לנוהג של הממשלה, רק לנוהג של הכנסת. 3. העתירה מרחיבה גם יותר על העובדה שזוהר לא התווכח עם עבאס במהלך השניות שנותרו להצבעה, אלא רק אחרי שהיו תוצאות, חיזוק לטענה שהוא לא היה מבקש הצבעה חוזרת אם היא הייתה נופלת, כמו שאני טענתי. 4. ההצבעה לא בוטלה על ידי עבאס, אלא על ידי לוין, אבל התקנון נותן רק ליושב ראש הישיבה לנהל את ההצבעה. כלומר, אם אנחנו מניחים שיש סמכות לבטל הצבעה (שזה שוב, מוטל בספק), היא הייתה אצל עבאס, לא אצל לוין. 5. בג״צ קבע בעבר שיו״ר הכנסת לא יכול לנצל את הכוח שלו כדי להפיל הצעות חוק שהוא לא אוהב, וועדת האתיקה של הכנסת קבעה שבעלי תפקידים שמנצלים את סמכויותיהם כדי לפגוע בהצעות שהם לא מסכימים איתן מפרים את כללי האתיקה. 6. לפי התקנון, יו״ר הישיבה ויו״ר הכנסת לא מאמתים את התוצאה ולא מכריזים עליה, אלא פשוט מודיעים על התוצאה. שוב, ניטפוק קטן לכאורה, אבל בפועל זה אומר שהצבעה שהתקיימה כראוי תקפה בין אם היו״ר הודיע על התוצאות או לא. התפקיד של היו״ר הוא פשוט לעדכן את הח״כים האם ההצעה עברה או נפלה.

זהו, אלו החלקים המעניינים, לדעתי. נתראה בבית המשפט.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0