עוד ניצחון לשמרניות בבריטניה, עוד דחיקה אחורה של זכויות טרנסים
פורסם במקור בתאריך 2021-06-10
מאיה פורסטטר עבדה בעמותה לונדונית החל מ2015. ב2018 היא התחילה להפיץ שקרים על טרנסיות ברשתות החברתיות ובשיחות עם חבריה לעבודה, בין היתר שטרנסיות הן גברים ושאינטרסקס לא קיימים, קראה לביטול החוק שמאפשר הכרה חוקית בטרנסג׳נדרים, והתעקשה על זכותה לפנות לטרנסיות שלא במגדרן ולכנותן “גברים בשמלה”. הדברים האלו הטרידו כמה מהעובדים של העמותה, שפנו לממונים. בדצמבר החוזה של פורסטטר הסתיים, והעמותה החליטה שלא להעסיק אותה מחדש, ופורסטטר תבעה אותם, בתואנה שהם הפרו את חוק השוויון משנת 2010.
ב2019 החליט בית הדין לעבודה של לונדון כי הדעות של פורסטטר לא מוגנות שכן הן לא עמדו במבחן של פסק הדין “גריינג׳ר נ. ניקולסון”, ובפרט בקריטריון החמישי: הדעה חייבת להיות ראויה לכבוד בחברה דמוקרטית ולא לסתור את כבודם של בני אדם אחרים ואת זכויותיהם. השופט טיילור כתב כי לפורסטטר לא שמורה הזכות להתעלם מהזכויות החוקיות של טרנסג׳נדרים ומהפגיעה שבמיסג׳נדרינג, ושאין לצפות להגנה על אמונה ש”מפרה את כבודם של אנשים ויוצרת סביבה תוקפנית, משפילה ופוגענית עבורם”.
פסק הדין זכה לתגובות משני הכיוונים, אך בעוד שהיו אלו שתמכו, כמו הפרופסור מאוניברסיטת יורק שטען כי הפסיקה עקבית עם פסיקות מבית המשפט האירופי לזכויות אדם, רוב הקולות בבריטניה הטרנספובית התנגדו לה. השניים הבולטים ביותר היו ג׳יי קיי רולינג, הסופרת הנודעת שחצי שנה אחר כך פרסמה מניפסט טרנספובי שבו היא טוענת שנשים טרנסיות מנהלות מפעלים של טיפולי המרה, והרשות הממשלתית לשוויון וזכויות אדם, שהחליטה בעקבות הביקורת לנתק את שיתוף הפעולה שלה עם ארגון זכויות הלהט״ב סטונוול (למקרה שהיה ספק שהתמיכה בפורסטטר באה באמת ממקום של טרנספוביה).
אז מה קרה היום? פורסטטר ערערה לבית המשפט לעבודה לערעורים, וזכתה. השופט צ׳ודהרי קבע כי הביטול של ההכרה החוקית בטרנסים לא נחשבת להפרה של הזכויות שלהם (שמתי לב לסתירה), ולכן הרצון של פורסטטר לשלול את הזכות הזו מוגן לפי חוק. כמו כן, הוא קבע שהדעות הפוגעניות שלה, כל עוד לא מגיעות לאותה סקאלה כמו הנאצים (לא הגזמנו) או כל עוד לא הופנו כלפי אף אדם ספציפי במקום העבודה (כי להטריד טרנסים באינטרנט זה בסדר, בעבודה זה לא) מוגנות אף הן.
אל תתבלבלו, זו פסיקה מרה. כששופט קובע שהכרה של המדינה בטרנסים לא נחשבת לזכות, זו פסיקה מרה. כששופט אומר שהוא לא רוצה לקחת חלק ב”וויכוח הטרנסי” (וכן, גם לי זה נשמע דומה ל”שאלה היהודית”) זו פסיקה מרה. כשנפתח הפתח להגנה על הומופוביה, גזענות, סקסיזם ושאר רעות חולות במקום העבודה, זו פסיקה מרה.
מי תתן ובפעם הבאה אני אגיע אליכן עם חדשות טובות יותר. בחורבן הפטריארכיה ננוחם.
נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.
This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0
