על חוקי יסוד והרפורמה של יריב לוין
נכתב במקור בהתכתבות עם חברים, אבל כתוב מספיק טוב כדי להפוך לפוסט בפני עצמו.
שני המאפיינים המרכזיים של חוקה הם העליונות החוקתית שלה – כלומר העובדה שהיא עומדת מעל כל חוק אחר – והיציבות שלה – שכדי לשנות אותה צריך רוב של שני שליש, או משאל עם, או שניהם, או משהו דומה אחר. חוקי יסוד בישראל הם “טיוטת חוקה”. לישראל הייתה אמורה להיות חוקה עד 1949, זה לא קרה, אז ב1950 החליטו שיילכו על הדרך הזו במקום. בגלל שחוקי יסוד הם “חוקים יסודיים בפני עצמם” וכן פרקים מהחוקה הסופית, יש להם מאפיינים של חוקה, כמו העובדה שאין עליהם תאריך שלא כמו חוקים רגילים, ושאפשר לשנות אותם רק עם חוק יסוד אחר (המצאה של אהרון ברק, אגב). חלקם משוריינים, חלקם זוכים לשריון רק בנסיבות מסוימות (הדוגמא הכי מעניינת לזה בעיניי היא שחוק המצלמות בקלפיות נפל כי לא היו לו 61 מצביעים, אף שהיה לו רוב של 58-0 שבנסיבות רגילות היה מעביר אותו, נטו כי נדרש רוב של 61 בגלל הקרבה לבחירות). הנקודה שהימין הכי שונא בנוגע לחוקי יסוד היא העובדה שאי אפשר לעקוף חוק יסוד, רק לשנות אותו. בייסיקלי הכל מסתכם לזה: הממשלה אומרת שהיא לא רוצה להקשיב לחוקי יסוד, בית המשפט אומר “אז פשוט תשנו אותם”, הממשלה מסרבת.
דוגמא יפה למנגנון הזה של “פשוט תשנו אותם” בפעולה הוא חוק הבשר – ישראל רצתה לאסור על ייבוא של בשר לא כשר, אבל זה מנוגד לחוק יסוד חופש העיסוק. אז הכנסת חוקקה פסקת התגברות (הידעתם שכבר יש פסקת התגברות אחת בישראל?) שאומרת שמותר לסתור את חוק היסוד הזה, לפרק זמן מוגבל של עד 4 שנים, עם רוב של 61 לפחות, ובתנאי שהחוק אומר “כן, אני סותר את חוק היסוד, ולכן אני תקף רק עד תאריך בלה”. לבג״צ אין התנגדות עקרונית לשינויים חוקתיים שנועדו למטרה מאוד מסוימת. פסקת ההתגברות של חוק יסוד חופש העיסוק לא נוצלה מעולם אחרי חוק הבשר, אבל בגלל שהיא עוד קיימת ומתפקדת כמו חוק יסוד, היא לגיטימית. אותו דבר למוטציה ההזויה שהיא ממשלת חילופים – אמנם זו המצאה שבבירור נועדה לעזור לממשלת נתניהו-גנץ שבה שני הצדדים לא סומכים אחד על השני בכלל, אבל מכיוון שבעתיד עוד ניתן להשתמש בה (ולמעשה השתמשו בה בממשלה שבאה מיד אחרי) היא לגיטימית לחלוטין. דוגמא מצוינת למקרה שבו הכנסת מסרבת לשנות את חוקי היסוד היא תקציב דו-שנתי. בישראל חוקי היסוד קובעים כי התקציב הוא לשנה, אבל נתניהו רצה תקציב לשנתיים. במקום לשנות את חוק היסוד, העבירו הוראת שעה לחוק היסוד (יציר מוזר שיש לו את ההשלכה ההזויה שמדובר בסוג הוראת השעה היחיד שאין לה תאריך בשם החוק) שאומרת שמותר לעשות תקציב דו שנתי, אבל רק הפעם. בג״צ אמרו להם “חבר׳ה זה לא סבבה, אנחנו לא נתערב הפעם אבל בחייכם פשוט תתקנו את חוק היסוד” אז הכנסת עשתה את הדבר ההגיוני ופשוט... עשתה את אותו תיקון זמני עוד שלוש פעמים. אחרי הפעם השלישית בג״צ אמרו “זהו, נמאס, פעם הבאה שאתם עושים את זה דרך הוראת שעה זה מבוטל אוטומטית מראש”. מאז לא טרחו לחוקק תקציב דו שנתי, אגב. עוד דוגמא לאותו עיקרון הוא בג״צ שפיר מ2021, שקבע שהשטויות התקציביות מ2020 (של הממשלה שבשלב הזה כבר התפרקה) היו ביג נו נו – דבר ראשון, חוק היסוד קובע שאחרי X זמן בלי תקציב הכנסת מתפזרת, הוראת השעה הזו קבעה שלכנסת הזו ורק לכנסת הזו יש הארכה. דבר שני, חוק היסוד קובע שהתקציב הזמני האוטומטי תלוי בשנה שעברה, אבל בגלל שהממשלה רצתה להכניס גם את העודפים התקציביים של השנה שעברה לתקציב, הם קבעו שלחודשים האלו ולחודשים האלו בלבד, יש תוספת. חיות אמרה על זה “חבר׳ה, מה שאתם עושים פה זה בבירור לא חוק יסוד אלא סתם שינויים שעוזרים לעצמכם אבל שאתם יודעים שהם לא רעיון טוב באופן כללי. פספסתם את הפואנטה של חוק יסוד. פעם הבאה זה מבוטל.”
יש שני שינויים שלוין מציע בנוגע לכוח של חוקי יסוד ושל בית המשפט העליון. הראשון הוא שבית המשפט לא יוכל לדון בחוקי יסוד (עזבו את העובדה שהעליון מעולם לא טען אפילו שיש לו את הזכות להתערב בחוקי יסוד, רק בהוראות שעה שמתחפשות לחוקי יסוד) – דבר שגם מקל על השנניגנז שראינו פה וגם מכין את הקרקע מראש ל”חוק יסוד לדפוק ת׳ערבים”. בתכל׳ס מדובר בשינוי שנועד לעזור ספציפית לדרעי, כי הכהונה שלו למרות ההרשעה הוכשרה בתיקון לחוק יסוד שעבר מעכשיו לעכשיו. בעוד שהיועמשית הציעה “אחלה, תיקון חוקה, בואו תוכיחו שאתם באמת רוצים תיקון חוקה ותעשו שזה יהיה תקף רק מהכנסת הבאה”, הממשלה ענתה “זין”. עכשיו עם הרפורמה בג״צ לא יוכל לומר “חבר׳ה זה בבירור לא חוק יסוד מה שאתם עושים פה, תתאפסו על עצמכם”. דבר שני הוא מציע שבפעם הבאה שבג״צ אומר להם “חברים אתם לא יכולים להתעלם מחוקי יסוד סתם ככה, יש לכם רוב של 61 אתם ליטרלי יכולים פשוט לשנות אותם” הכנסת תענה “אנחנו דווקא כן יכולים!” ותמשיך להתעלם בכל זאת. שני אלו בשילוב עם הביטול של עילת הסבירות (העילה שבה בית המשפט אומר לממשלה או לגוף אחר במדינה “זה לא הגיוני מה שאתם עושים פה, אתם אמורים להיות ממשלה אז אולי תפעלו כמו אחת”) וההפיכה של היועמ״ש למחווה דעה נטו נותנים הרבה כוח לכנסת ולממשלה, ובהתחשב בזה שבין שתי הרשויות האלו גם ככה אין הפרדה בשיט, זה אומר שיש לנו רשות אחת עם כל הכוח ושתיים אחרות שהן פשוט מייעצות.
נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im
This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0
