מתווה הכמעט-בעד-העם
היום בערב הציג הנשיא הרצוג את מתווה הפשרה שהוא מכנה מתווה העם. אז כמובן שאין לי ברירה אלא לעבור פרק פרק ולכתוב פוסט עם התלונות שלי.
חוק יסוד החקיקה
בעיקרון, די אחלה, אבל. הבעיתיות הכי גדולה לא נובעת ממה שיש בו, אלא ממה שאין – הכרה בצורך האמיתי של ישראל בחוקה. חוקי יסוד יהיו משוריינים בטירוף עכשיו, שזה הופך אותם לחוקה יותר מכל דבר, אבל עדיין אין לנו מגילת זכויות אדם אמיתית. זכויות אדם קריטיות לא יופיעו במתווה הזה וזה פשוט לא הגיוני. מה שהנשיא מציע זה מתווה מצוין להליך שינוי החוקה – כשיש כזו. לא תחת פשרת הררי המחורבנת שאנחנו כפופים לה כבר עשורים רבים ושהגיע הזמן שניפטר ממנה.
ביקורת שיפוטית
טוב באופן מפתיע. אממה, גם פה עולה הצורך בחוקה. אמנם הצרימה פחות חמורה מבקטע הקודם, אבל עדיין – זה מתווה טוב לפעולה תחת חוקה.
הוועדה למינוי שופטים
והנה החרטא הפשרני לו ציפינו. אתחיל מהמחמאות – טוב שנפטרנו מלשכת עורכי הדין. להזמין אותם כמשקיפים בלבד זה מצוין, וכך צריך להיות. גם ההרכב של הוועדה הוא יחסית בסדר (אם כי הדבר הצודק הוא שני נציגים ערבים). ועכשיו כשהחמאנו – למה לעזאזל הרוב הדרוש הוא 7? זה ממש, ממש מעט מדי. רוב של 7 יאפשר למנות שופטים מפלגתיים עם הבטחה קלה של שיריון בכנסת הבאה (כי זה מה שחסר לנו, שילוב בין עידית סילמן לברט קוואנו). הרוב ההגיוני המינימלי הוא של 8, ככה כדי להחרים לחלוטין את נציגי השופטים דרושה הסכמה מלאה בין הקואליציה לאופוזיציה, או לחילופין, כדי לעקוף את האופוזיציה דרושה הסכמה כמעט מלאה עם השופטים. אם רוב של 70% זה יותר מדי, אפשר להוסיף עוד חבר אופוזיציה אחד (נגיד את ראש האופוזיציה) ולקבוע רוב של 8 – בדיוק שני שליש. (לשופטי עליון הייתי הולכת על 12 חברים ורוב של 9, ככה כדי להחרים את האופוזיציה צריך את כל השופטים, ולהחרים את השופטים צריך את כל האופוזיציה.)
מגילת הזכויות
זה הקטע שבו הטקסט מראה כמה הוא חסר חזון, ושצועקת הכי הרבה האבסורדיות בכך שאין חוקה. מגילת זכויות מלאה ומעוגנת צריכה להיות חלק מלא ויסודי מהשינוי החוקתי, לא רק מחשבת אגב! ״הזכות לשוויון ואיסור הפליה; הזכות לחופש הביטוי, הדעה, ההפגנה והאספה״ זה מצוין, אבל היכן חופש ההתארגנות והשביתה? חופש דת וחופש מדת? שלא לדבר על הזכות לקיום בכבוד, או על הגנה אמיתית על אוטונומיה גופנית, או על הבהרה כי זכויות האדם האלו תקפות לכל תושבי המדינה ולא רק לאזרחיה. ״גיבוש והשלמה של מגילת זכויות יסוד מקיפה״ זה אחלה, רק צריך לקרות לפני שמעגנים את כל חוקי היסוד הקיימים בעוצמה של חוקה, ולא אחרי.
עילת הסבירות
הצעה פשוט זוועה.
יועצים משפטיים
הכל די אחלה, פרט לסעיף החקיקה. ודאי שלקביעת אי חוקיות של חקיקה שעושה הממשלה צריך להיות תוקף, לא אמרנו לפני רגע שלחוקי יסוד יש מעמד עליון ושלא סותרים אותם? אפילו דבר מינימלי כמו השהיית תוקף החקיקה עד לקביעה בערכאת עליון לא הצעת, הרצוג? פשוט מאכזב.
הפחתת עומס
זה הקטע שבו הרצוג מעמיד פנים שההפיכה של לוין עוד איכשהו קשורה לשיפור מערכת המשפט. ההצעה עצמה אחלה, אז חוץ מלצחוק על הנאיביות אין שום דבר בעיני להעיר.
הוראות מעבר
על הקטע הזה אין יותר מדי מה להעיר, אז אתם יודעים שאני אגניב לפה שוב את החוקה. הסיבה לכך שחוקי היסוד שלנו כל כך עמוסים באופן לא סביר היא בדיוק משום שאין לנו חוקה. במקום להסדיר הסדר על זמני הגיוני ואז לעשות חקיקה מטעמו, קואליציות לאורך השנים פשוט דחפו כל מה שהן רוצות לתוך חוקי היסוד.
סיכום
הרצוג הביא מתווה טוב יותר משציפיתי, אבל עדיין עם בעיות מהותיות. בין היתר הוא עושה נורמליזציה לשחיתות, אבל אולי יותר חמור, הוא עושה נורמליזציה לכך ששינוי חוקתי אמור להיות חסר חזון ומנותק מזכויות כמו המתווה הזה. בקיצור: הגיע הזמן לחוקה מכבדת זכויות אדם!
או זה או נפילת המבנה ההיררכי אינהרנטית שהוא מדינה, בטח ובטח מדינת לאום. אני הרי אנרכיסטית, לא ציפיתם שאני באמת אהיה בעד חוקה. אבל לאופציה הזו אני לא אחזיק את נשימתי.
עריכה: בשיחה מקומית פרסמו ביקורת מצוינת משלהם על מתווה הנשיא, עם כמה פרספקטיבות אחרות. ממליצה לקרוא גם.
נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im
This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0
