החפירות של טליה

פורסם במקור בתאריך 2022-11-17

כותרת חלופית: טליה עונה לשאלה ב”סליחה על השאלה” עם פוסט נפרד של יותר מ700 מילים. שוב.

לפני כמה ימים התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה על חסמי התבגרות (בלוקרים) לנוער טרנסי, תחת הכותרת הם עצרו את ההתבגרות, אך האם יש מחיר? בלוקרים הם טיפול נפוץ אצל נוער טרנסי על מנת למנוע את הדיספוריה החמורה שעלולה לבוא כתוצאה ממעבר של גיל ההתבגרות “הלא נכון” על השלכותיו הבלתי הפיכות. היתרון המרכזי של הטיפול הוא היותו הפיך, ניתן להפסיק את הטיפול כדי לחזור לחוות התבגרות כפי שהיא הייתה צפויה להיות ללא התבגרות, או לחילופין להתחיל ליטול הורמונים ולעבור התבגרות תחת השפעתם במקום. הכתבה מעלה חששות בנוגע להשלכות לטווח הארוך של טיפול בבלוקרים על נוער טרנסי, חששות שבעקבותיהם נשאלתי על הכתבה ב”סליחה על השאלה” בקבוצת ההסברה הטרנסית “הסיבה שזה טרנספובי”.

סליחה על הבוטות, אבל זו חרא כתבה. או לפחות, כתבה שנערכה להיות סנסציונית ולהציג את הקהילה הטרנסית כאויב.

הכותרת והפתיח של הכתבה מציגים את הנושא כאילו יש ראיות חותכות לכך שבלוקרים גורמים לנזק בלתי הפיך לעצמות של נוער טרנסי, אבל אז הכתבה סותרת את עצמה ואומרת שבעצם אין. הכתבה אומרת שהרופאים ההולנדים שיזמו את השיטה לא התבססו על נתונים, ואז סותרת את עצמה ומראה שהם התבססו על השימוש בטיפול למצבים רפואיים אחרים כמו אנדומטריוזיס.

יש כמה מחקרים שהכתבה מצטטת, אבל היא מקשרת אליהם רק בסופה, כלומר רק מי ששרדו 6500 מילים של הפחדה זכאים לראות את המקורות. ובהתחשב בעובדה שעיתונות על מחקרים נוטה להיות באיכות נמוכה ביותר (זוכרות איך רק לפני כמה חודשים “מדענים היו בפאניקה כי טלסקופ החלל ווב הפריך את המפץ הגדול”, סנסציה שהתגלתה כחרטוט עיתונאי שלא מבוסס על כלום?) זה מחייב אותנו לסמוך על העיתון – שכבר הראה שהוא מוכן להציג את הקהילה הטרנסית כאויב – שהוא פירש נכון את התוצאות והציג נכון את החוזק הסטטיסטי שלהן. ובכן, אני שרדתי את כל מילות ההפחדה והגעתי לסוף, ופתחתי מחקר מחקר לראות מה כתוב בהם. ואתן יודעות מה כתוב בהם? המחקרים התחלקו לשתי קבוצות: אלו שאמרו “לא הצלחנו להגיע למסקנה, צריך מחקר גדול יותר”, ואלו שאמרו “כן הגענו למסקנה, אבל כנראה עדיין צריך מחקר גדול יותר”. אחד מהמחקרים מהסוג השני אפילו מצא שאין השלכות שליליות לבלוקרים. ובכל זאת הניו יורק טיימס לא בחרו להציג את זה כ”יש ראיות סותרות וזה בעייתי, צריך לעשות עוד מחקר כי זה טיפול חשוב וצריך להבין את ההשלכות שלו”, אלא כ”מחקרים מראים שזה טיפול מזיק, רופאים מודאגים ואתם צריכים להיות גם”.

הכתבה מספרת לנו שכמה מדענים פרסמו מאמר מוצדק מאוד שדורש עוד מחקר על ההשפעה של בלוקרים על התפתחות המוח כי אין מספיק כאלו, אבל שכחו לציין שהמחקרים שכן יש כרגע, כולל אלו שהן ציטטו בעצמם, טוענים שאין השפעה שכזו. לפי הכתבה, אחת ההשלכות הכי חמורות של הפגיעה בעצמות (בהנחה ומחקרים עתידיים יאששו שהיא אכן קיימת) היא שמחלות של העצמות שמופיעות בדרך כלל בגיל 60 עלולות להופיע בגיל 50. אתן יודעות מה יותר גרוע מזה? לא להגיע לגיל 50.

חוסמי התבגרות מוכחים כמונעי דיכאון אצל נוער טרנסי, מוכחים כמונעי אובדנות, מוכחים כמצילי חיים. הכתבה מודה בזה בעצמה, אבל משקיעה מעט מאוד זמן בהתעסקות בנושא, כאילו ההשלכות הרפואיות ארוכות הטווח של בלוקרים על מטופלים איכשהו חשובות יותר מזה שהם יישארו בחיים. במקום להסביר להורים על זה שאכן יש סימני שאלה סביב הנושא ולכן שייתייעצו עם מומחה שיהיה אמפתי כלפיהם וכלפי הילד שלהם, הניו יורק טיימס מפחידים אותם ומעודדים אותם למנוע מהילד את הטיפול. במקום לחשוף כמה אכזריים המחוקקים ברחבי העולם שמונעים טיפול מציל חיים מנוער טרנסי, הכתבה מציגה אותם באור חיובי, כאילו מה שמניע אותם אלן החששות הללו ולא סתם טרנספוביה.

הכתבה מסתיימת, איך לא, בניצול ציני של דה-טרנזישן. דה-טרנזישן היא תופעה נדירה בה אדם מבצע חזרה, זמנית או קבועה, חלקית או מלאה, מהליך מעבר מגדרי. זו תופעה הרבה יותר מדי מורכבת מכדי לסכמה בפוסט, ותחום מחקר שאפשר ממש לכתוב עליו דוקטורט. אני כן אומר דבר אחד – אנשים שעברו דה-טרנזישן לרוב זוכים למעט מאוד אמפתיה, גם מהקהילה הטרנסית וגם מהקהילה הסיסג׳נדרית. הכתבה הזו לא שונה. היא מביאה את הסיפור של ג׳ייסי צ׳בירה, אישה שהייתה על בלוקרים מגיל צעיר והחלה ליטול טסטוסטרון בגיל שהיה גם צעיר, אבל לאחר כמה זמן הבינה שעבורה זו הייתה טעות. צ׳בירה לא מאשימה באף שלב בריאיון איתה את הבלוקרים או אפילו את הרופא שהנחה אותה ליטול טסטוסטרון, לא יוצאת באף שלב נגד הקהילה הטרנסית. אך במקום להיות סימפטית לכאב שהיא עברה ולקשיים שכלולים בדה-טרנזישן שלה, במקום להשתמש במילים שלה, הניו יורק טיימס משתמשים בסיפור שלה כדי להתנגח בקהילה הטרנסית. הכתבה מצטטת את הנתון לפיו 98% מהנערים שהתחילו ליטול בלוקרים ימשיכו ליטול הורמונים. הקונצנזוס הרפואי, כך גם לפי הכתבה, היא שלפיכך רוב המטופלים בבלוקרים אובחנו נכון, אך הניו יורק טיימס, בלי להתבסס על שום דבר פרט ל”רופאים אחרים” חסרי שם או כמות (צורת התבטאות שאסורה לשימוש בוויקיפדיה) טוענים שהמשמעות היא דווקא שקטינים נדחפים לטיפול שהם לא צריכים, דבר שאפילו צ׳אבירה, הדה-טרנזישנר שהם ראיינו לכתבה, לא אמרה באף שלב.

לסיכום, זו כתבה חרא. היא מתייחסת בקלות ראש לסכנות שבמניעת בלוקרים מנוער טרנסי, היא מייצגת גרוע את המקורות שלה, והיא מראיינת מישהי שעברה דה-טרנזישן רק כדי להתייחס אליה בחוסר אמפתיות להכניס לה מילים לפה. האם הטרנספוביה הזו הייתה מכוונת – זאת רק הכותבות יוכלו לומר, אבל דבר אחד בטוח, היא מאוד בולטת.

הכתבה מסתיימת במשפט “משפחות [של טרנסיםות ושל דה-טרנזישנרז] חולקות תקווה לעתיד של רפואה טרנסית: פחות זעם, יותר מדע.” אני מסכימה מאוד, ואומרת לניו יורק טיימס: אתם קודם.

עדכון מתאריך 2023-01-05 הניו יורק טיימס הודיעו על קבלת בעל הטור האנטי-להט״בי דיוויד פרנץ׳ לשורותיהם. מוזמנים לנחש את הפאנץ׳ לבד.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0