איך זה מסתיים?
ממשלת נתניהו השישית ממשיכה עם חקיקת הבזק של חוקי הדיקטטורה, בלי סימני האטה. למעשה, כפי ששמחה רוטמן טורח להתגאות, הגרסא המרוככת של חוקי הדיקטטורה שהציג שר המשפטים לוין כמעט ומתה לטובת הגרסא הקיצונית אף יותר של פורום קהלת. באותו הזמן, המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע לא רק שלא דועכת, אלא באופן מרשים למדי נראה שרק מתעצמת משבוע לשבוע. אנשים ממשיכים להגיע לכנסת ולבלות יותר ויותר שעות על הרגליים במחאה נגד המתרחש בתוכה, יותר כבישים נחסמים, יותר ויותר השבתות מתרחשות. אפילו יותר ויותר סנטימנטים נגד הכיבוש נשמעים בהפגנות.
איך שני הכיוונים הסותרים האלו נפתרים? הנה שלושה תרחישים אפשריים.
פשרה
נתניהו ״הוא מומחה בפירוק מחאות כאלה, בעיקר באמצעות ׳פשרות׳״ – כך תיארה אותו יונית מוזס רק אתמול. כל מי שזוכר את המחאה החברתית יודע שזה נכון. בתרחיש זה נתניהו מסכים ברגע האחרון להקפיא את החקיקה ולדון על פשרה (כנראה על בסיס ההצעה של הרצוג, שלכשעצמה מיטיבה מאוד עם הממשלה) וראשי מפלגות המרכז-מרכז יכריזו על ניצחון.
בסופו של דבר, כדי לבצע הפיכה משטרית נתניהו צריך רק קצת ממה שהממשלה שלו מקדמת בהווה. פסקת התגברות ברוב קטן, היכולת למנות את נשיא בית המשפט העליון, היכולת לחוקק חוקי יסוד בלי הפרעה, כל אחד מהם יספיק. עד שיגיע השלב בו מבוטל משפט נתניהו והמפלגות הערביות מוצאות מחוץ לחוק, המחאה כבר תתפזר, הצפרדע תהיה יותר מדי זמן בתוך המים החמימים, וההשתלטות תבוצע בהצלחה ובלי הרבה התנגדות, והכוח לעד יהיה בידיו של הפשיסטים בממשלה.
השבתה
בתרחיש זה מבוצעת האטה לשם הטעיה. ריסון כלפי חוץ של הקיצוניים כמו רוטמן, דיון על פשרה למראית עין. בסוף החוקים עוברים בניסוח כזה או אחר, והזעם שמתבשל בישול ארוך אצל המוחים והמפגינים מתפרץ החוצה. בעידוד האופוזיציה, חסימות והפגנות הופכים לשגרה יומיומית. שביתות כלליות של מספר ימים מתחילות לצוץ. בועות הרתיחה ממשיכות כל עוד הממשלה לא נסוגה בה.
השאלות הקריטיות הן כמה חזק יהיה המרד, וכמה עיקשת תהיה הממשלה. שביתה כללית אמיתית וארוכה תוכל לערער לחלוטין את הכלכלה הישראלית יותר מכל משקיע אמריקאי שבורח, אך ייתכן והממשלה צמאת הכוח תחליט להמשיך למרות זאת. אם הממשלה לא תקרוס תחת עול השביתה הכללית, במוקדם או במאוחר תקרוס במקומה הרשות הפלסטינית כפי שהצד המיליטנטי יותר של הקואליציה כל כך מייחל, ולא יהיה דבר שירסן את את החמאס מצד אחד, ואת הכוחות שבשליטת סמוטריץ׳ ובן גביר מצד שני. אינתיפאדה שלישית פורצת, שאין לדעת איפה היא תיפול בספקטרום שבין האינתיפאדה הראשונה לרצח עם, ובסופה, יהיה אשר יהיה, ישראל נשארת במצב פוליטי וכלכלי שמזכיר יותר את בורמה מאשר את ״הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון״.
ישראל של התרחיש הזה יכולה לחלום שהיא הייתה פולין. לפולין לפחות יש כלכלה עם צמיחה טובה ואין לחימה מתמדת שמגיעה לרתיחה כל עשור בממוצע.
הפיכה
התרחיש הדרמטי ביותר. בתרחיש זה הממשלה ממשיכה במרץ בחקיקת הבזק, קרוב לוודאי בגרסא הקיצונית יותר שהציע רוטמן (או אפילו בסינתזה של רוטמן ולוין שלוקחת את החלקים הכי גרועים משניהם). ביום הקריאה השנייה-שלישית, או לחילופין, ביום בו אמור הנשיא לחתום על החקיקה, הזעם האצור שהמפגינים צברו מתפוצץ. בהפגנה הראשונה מול הכנסת קראו לפרוץ את הגדרות. בהפגנה השנייה אפילו הצטרכו השוטרים לדחוף אחורה את המפגינים לפני פריצה, אפילו עם רק לרגע. הפעם יש פריצה אמיתית. מפגינים עוברים את הגדרות ומתחילים להתעמת בכוח עם המשמר שבמקום. חלקם משתחלים לתוך הכנסת עצמה. המליאה מפונה כדי למנוע פגיעה בחברי הכנסת, ופאניקה שוררת במקום.
מה שקורה עכשיו תלוי לחלוטין בכמות האנשים שמצטרפים להסתערות. אם מספר האנשים שעובר את שערי הכנסת יסתכם בעשרות או אפילו מאות, המורדים לא ישיגו דבר. במוקדם או במאוחר הם יפונו, חקיקת ההפיכה תושלם (הפעם בסיוע של סמכויות שעת חירום) ועל אף ההבדל הרב ביניהם (הפיכה עצמית מתוכננת מראש לעומת התקוממות ספונטנית של אזרחים), ניסיון ההפיכה ייזכר כמו ה6 בינואר בארצות הברית.
אם לעומת זאת תסתער מסה קריטית של אנשים, נגיע למציאות אותה אף אחד בהווה לא יכול לחזות. הפיכה, רצח פוליטי, מלחמת אזרחים, התקוממות קולקטיבית, דיקטטורה ארדואנית – הכל אפשרי. תרחיש כזה הוא כאוס במובן המתמטי של המילה: כמות המשתנים גדולה מכדי שניתן יהיה לחזות בהתחלה איך זה יסתיים. מה שבטוח הוא שאחרי זה מדינת ישראל לא תישאר אותו דבר.
אז איך זה מסתיים?
אני לא יודעת. לו הייתי צריכה לנחש, כנראה התרחיש הראשון, פשרה. נתניהו מספיק שנים במשחק הזה כדי לדעת שזה התרחיש האידיאלי מבחינתו, או לפחות הוא אמור לדעת. אבל אני בסך הכל בחורה עם בלוג שיודעת לכתוב טוב. כוחות נבואיים בטוח אין לי, ובטח יש עוד תרחישים שלא העליתי על דעתי או עם סבירות גבוהה יותר משציפיתי. אבל בעיני, אלו האפשרויות. פשרה, השבתה, הפיכה.
האם ההבטחה של ״דמוקרטיה או מרד״ תתגשם? נחכה ונראה.
נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im