פורסם במקור בתאריך 2020-12-17
היום הוא היום הבינלאומי למלחמה באלימות כלפי עובדות מין, ובימים הקרובים תתחיל האכיפה של חוק הפללת הלקוח, עם 30% מתקציב התמיכה שהיה אמור ללוות אותו.
הרבה פעמים כשאני מדברת עם א.נשים על חוק הפללת הלקוח, יש ממני, שיחסית ידועה באקטיביזם הלהט”בי שלה, ציפייה לדבר על האספקט הטרנסי. יש אספקט להט”בי לחוק הפללת הלקוח, אבל גם אם החוק הזה לא היה משפיע באופן לא-פרופורציונלי על הקהילה שלי, הייתי מתנגדת לו, ובטח שהייתי זועמת על מה שקרה בוועדת החוקה שבועיים לפני תאריך כניסת החוק לתוקף ביולי.
עכשיו, לפני שאני אתחיל, אני אבהיר דבר אחד: אני הולכת במאמר הזה להתעלם מקיומן של עובדות ועובדי מין שרוצות ומעוניינות לעסוק בעבודת מין. הם קיימים, אבל דבר ראשון, לפי הסטטיסטיקות הרשמיות הן במיעוט (לפי המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, 76% מעובדות המין היו בוחרות לעסוק בעבודה אחרת לו הייתה להן האפשרות), ודבר שני ויותר משמעותי, חוק הפללת הלקוח פוגע גם באותן 76%.
בואו נדבר עובדות. לפי המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שניסחו את חוק ההפללה, יש בארץ 14000 עובדי ועובדות מין. הסחר בנשים שבו גם עוסק המטה פחת משמעותית בהשוואה לשנות ה-2000, מאלפי נשים לעשרות נשים בשנה, כאשר רוב המקרים נחשפים יחסית מהר, הודות לעבודה משמעותית של המטה ושל גופים אחרים בארץ. ועוד נתון של המטה, וזה אולי הנתון הכי חשוב עד כה, 71% מעובדות המין עוסקות בעבודת מין מסיבות כלכליות – כי זו הדרך שלהן להתפרנס.
עובדות מין לא זכאיות לדמי אבטלה. הזכאות לדמי אבטלה בישראל היא די מוגבלת, ועובדות מין נופלות בתוך הקבוצה הגדולה של אלו שלא זכאיות. התקציב שהוצע לסיוע לעובדות המין הוא 90 מיליון שקל על שלוש שנים, סכום שנשמע לא מעט, עד שקולטות שמדובר ב180₪ בחודש. ואני אחזור כאן להתחלה – רק 30% מהתקציבים עברו. המדינה כרגע מצפה מעובדות המין שאיבדו את הפרנסה שלהן לחיות מפחות מ60₪ בחודש.
“אוקיי”, חלקכן בטח חושבות, “מצוין, עכשיו הן יעברו לעבודות אחרות, בדיוק מה שרצינו!” אבל איך בדיוק זה רעיון טוב לגרום לעובדות המין לחפש עבודה כשיש כרגע חצי מיליון מובטלים במדינה? ואני אזכיר זאת שוב – עובדות המין לא זכאיות לדמי אבטלה! העניין הוא שזו לא בעיה נקודתית למגפת הקורונה. לדחות את יישום החוק עד אחרי שוך הסערה לא תעלים את הצרה שבחוק הזה, מפני ש – וזה נתון של המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, אלו שניסחו את החוק – 71% מעובדות המין עוסקות בתחום מסיבה כלכלית. 76% היו מעדיפות לעסוק בתחום אחר לו הייתה להן את האפשרות. אבל אין להן, באמת שאין להן (ואני אומרת את זה לא רק כי אני מניחה שאותן נשים כנראה חשבו על זה יותר ממני, ושאם הייתה להן אופציה אחרת, כשהן כל כך רוצות לעזוב, הן היו עוזבות, אלא גם כי יש נתונים מוחשיים בנושא).
אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי עם חוק הפללת הלקוח הוא ההתייחסות של תומכות החוק לקהילה הטרנסית. לא פחות משלוש חברות כנסת, משלוש סיעות שונות, אמרו לי בזמנו משהו בסגנון הכללי של “כן, צריך למצוא פתרון לקהילה הטרנסית” כשהעליתי את ההסתייגויות שלי לחוק, קצת לפני שהן עברו לשאלה אחרת. לא רק שלא הומצא אף פתרון לקהילה הטרנסית, (ואחת מחברות הכנסת הנ”ל אמרה לי שהיא תעבוד על זה עוד בינואר 2019, שנה וחצי לפני תאריך יישום החוק!) אלא שהבעיות האלו לא ייחודיות רק לקהילה הטרנסית. בחור טרנס שעוסק בעבודת מין כי אף מעסיק לא רוצה להעסיק טרנסים צריך פתרון, וגם אם יחידנית שעוסקת בעבודת מין כדי לכלכל את עצמה ואת הילדים שלה צריכה פתרון. לומר “כן, צריך למצוא פתרון לקהילה הטרנסית” זו הדרך שלי לדעת שמי שאני מדברת איתה כנראה לא הולכת לפתור את הבעיות שבחוק, כי האמירה הזו עושה שני חטאים במשפט אחד. החטא הראשון הוא שהיא מתעלמת מהעובדה שעבודת מין לא קשורה לבעיה נקודתית כמו חובות או מעסיקים מפלים, אלא קשורה לדברים הכי בסיסיים בחברה שלנו – ליחס לקבוצות מוחלשות, ולאובססיה שלנו עם כסף. החטא השני הוא שטרם נתקלתי במישהי מתומכות החוק שאמרה שצריך למצוא פתרון למצוקה של הקהילה הטרנסית, ואז הציעה פתרון למצוקה של הקהילה הטרנסית. האמירה הזו היא לא אמירה של לוחמת פרלמנטרית שדואגת למערכים פרלמנטריים בנושא, אלא יותר דומה לאמירה של אדם שאומר בתגובה למצעד הגאווה בירושלים ש”כן, צריכים להיות נישואים גאים, אבל למה הם חייבים להיות בלי חולצה”.
עד כה דיברתי על כל הבעיות שקשורות לכסף, ובהתחשב בכך ש71% מעובדות המין עוסקות בזה בגלל הכסף, זה די הגיוני. אבל הבעיות של חוק הפללת הלקוח לא מסתיימות פה, כי מאפיין נוסף ובעייתי מאוד של חוק ההפללה הוא ההכנסה של המשטרה לחיי עובדות המין. המחאות בבלפור שהחלו בקיץ האחרון חשפו לקהל הרחב עובדה שהרבה עובדות מין ידעו מזה שנים – המשטרה לא פועלת בעד האזרחים. משטרת ישראל היא אלימה, כוחנית, וכמו שנחשף בספטמבר במקום הכי חם בגיהנום, משתמשת באלימות מינית ככלי דיכוי. המודל השוודי וחוק ההפללה רק מעצימים את הבעיה עוד יותר, כיוון שהחוק מאפשר למשטרה לפשוט על בתים בתואנה של “הפעלת בית בושת”. כלומר, אם שתי עובדות מין שוכרות יחד דירה שבה הן מתפרנסות, שוטר יכול לבוא ולזרוק אותן לכלא. יותר מזה, לקוח ממורמר יכול להתלונן אנונימית למשטרה ולשלוח יחידה שתפשוט על הבית של עובדת המין שעליה התלונן. המפגשים הללו לא מסתיימים יפה, ולרוב כוללים הריסה של רכוש בחיפוש אחר “ראיות” כמו קונדומים, פגיעה בעובדת המין והוצאה שלה מהארון כעובדת מין אל מול כל מי שגר בקרבתה. ואם זה נשמע כמו הגזמה, אני מזמינה אתכן לצפות בסרטון של דוברות המשטרה מאוגוסט, שבו תועדה פשיטה על דירה של עובדות מין. הסרטון הראה איך משפילים אותן, מחטטים בחפצים שלהן בחיפוש אחר קונדומים, וגרוע מכל, הדוברות העלתה את הסרטון עם הפרטים המזהים של אותן עובדות מין! לערוץ היוטיוב שלהם!
הדבר הכי מדאיג הוא שאף אחד מהדברים שאמרתי עד כה בפוסט הוא לא דבר חדש. עובדות מין אומרות את כל זה עוד מאז הונח החוק על שולחן הכנסת ב2017. התבניות שאנו רואות בישראל הן פשוט העתק-הדבק של התבניות בשוודיה, שיזמה את המודל, שבה לא הייתה ירידה בכמות עובדות המין, אבל כן הייתה ירידה בהכנסות שלהן, והייתה עלייה משמעותית באלימות משטרתית ולא-משטרתית כלפיהן. עובדות המין בישראל ניסו לומר זאת למחוקקות שקידמו את החוק, וזכו להתעלמות במקרה הטוב ולהסגברה במקרה הרע.
וכאן אני חוזרת לוועדת החוקה בסוף יוני, כשנערך דיון אחרון לפני שהחוק היה אמור להיכנס לתוקף. אחת מעובדות המין שנכחה שם מספרת ש”שוב ישבו סביב השולחן אותן דמויות מוכרות שבעבר לא נתנו לנו לדבר, שצעקו עלינו, או הוציאו אותנו מדיונים, גם כאלה שכבר אינן חברות כנסת ואינן נושאות בתפקיד רשמי בעמותה. אותן נושאות הדגל במאבק שלכאורה נועד להגן עלינו שוב ישבו בשיח חלוקת פרגונים ומחמאות שעה שאנחנו צפינו בשקט במחיקה שלנו. ישבנו מושתקות מאחורי הזום ונאלצנו לשמוע שוב את הנאומים מלאי הפאתוס על החוק המוסרי והחברה הנורמטיבית. שוב קראו לנו הזויות, לא מייצגות, סוטות או עבריניות.”
הדיון התקיים מעל ראשן של עובדות המין, בהתעלמות מהבקשות שלהן ומההסתייגויות שלהן, וכל זה כשהח”כים תופחים לעצמם על השכם על איך הם הצילו את עובדות המין. חודשיים לאחר מכן בדיון בניהול מרב מיכאלי בוועדה לקידום מעמד האישה, הגיעו שתי נציגות פיזית לדיון כדי שיהיה קצת יותר קשה להתעלם מהן, וזכו לכך ש”מיכאלי השתיקה אותנו וסירבה להמשיך בדיון ועוד סימנה ל2 מאבטחים להיות בכוננות עלינו”. מיכאלי כן נתנה לאורחת אחרת רשות דיבור, אבל באופן מטריד לחלוטין זו לא הייתה מי שהיא עובדת מין כיום, נציגה שלהן, או מישהי שתושפע מהחוק הזה בכלל, אלא לא אחרת מלובה פיין, פעילה בעייתית מאוד בלשון המעטה שכדי לראות למה מספיק לעבור על הפוסטים הפומביים שלי.
חוק הפללת הלקוח הוא חוק רע שצריך להתנגד לו. עצם העובדה שארגון עובדות המין ארגמן וארגונים להט”ביים ופמיניסטיים אחרים כתבו נייר עמדה שמתנגד בתוקף לחוק אמור להיות מספיק גם לנו וגם לוועדת החוקה כדי להבין את זה, אבל אני מקווה שהפוסט הזה עזר. בואו נקווה רק שכניסתו של החוק לתוקף לא תביא גם טרנדים נוספים משוודיה שבאו בעקבותו, כמו שוטרים שאונסים עובדות מין וזינוק חד בסחר בנשים.
רשימת ארגונים שאני ממליצה לקרוא את מה שיש להם לומר בנושא:
ארגמן – ארגון נשים עובדות
When She Works
עבודת מין ועבודות אחרות
האמת על חוק הפללת הלקוח
מעברים לקשת הטרנסית
טרנסיות ישראל
פרויקט גילה להעצמה טרנסית
נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״.
@yuvalne@tooot.im
פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.
This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0
