הארכיון של טליה

עבור פוסטים והסברות שפורסמו לפני 2023 (בעיקר מפייסבוק) ושאני לא מעוניינת לייבא לחשבון הראשי. https://keyoxide.org/aspe:keyoxide.org:RUGUW6K7H2SMTY2MFH4FE6QNQM

פורסם במקור בתאריך 2020-08-12

במחזור יש שלוש סיבות מרכזיות למחזר: 1. חיסכון באנרגיה 2. חיסכון בחומרי גלם 3. מניעת זיהום

אלומיניום זה החומר היחיד שעונה על הקטגוריה הראשונה. זכוכית טכנית חוסכת אנרגיה, אבל עלויות האנרגיה הנלוות גורמות לזה שבפועל זה יוצא יותר. עכשיו זכוכית כאמור לא באמת חוסכת באנרגיה, והיא לא גורמת יותר מדי לזיהום כי כשהיא באדמה היא פרקטית עוד אבן. הסיבה המרכזית שממחזרים זכוכית היא חיסכון בחומרי גלם, כי במיוחד במאה ה21 יש חוסר בחול מתאים לתעשייה בעולם. נייר גם כן לא עומד בקטגוריה הראשונה, וגם לא בשלישית כי הוא מתכלה בלי לזהם. העניין הוא שכזכור, נייר מגיע מעצים, שאפשר להבין למה יש רצון שלא להפוך לנייר כרגע. קרטון גם כן נופל לאותה קטגוריה.

הכי מעניין מבין חומרים “טהורים” זה פלסטיק. עלויות הייצור האנרגטיות של פלסטיק הן אפסיות, במיוחד של דברים חד-פעמיים באופיים כמו כוסות ושקיות. וגם מבחינת חומרים, למרות שפלסטיק מגיע מנפט שלכאורה צריך לחסוך בו, זה לא באמת אישיו, כי פלסטיק ודיזל מיוצרים מחלקים שונים של נפט גולמי, אז הכי משתלם זה בדרך כלל לייצר אותם ביחד, ולכן הכמות של החומרים שנבזבז על פלסטיק תלויה בכמות החומרים שנבזבז על דלק. האישיו הכי גדול עם פלסטיק הוא זיהום. פלסטיק מתפרק, אבל הוא לא מתכלה, והפלסטיק שאנחנו מייצרים עכשיו ייתכן שישרוד למשך יותר זמן מאשר המין האנושי עצמו. יש גם סוגי פלסטיק שכשהם מתפרקים הם משחררים רעלנים, מה שמסכן את הסביבה ואת מי התהום. הבעיה היא שפלסטיק גם קשה למחזר, בעיקר בגלל שפלסטיק, בניגוד לאלומיניום או זכוכית, זה לא באמת חומר אחד, אלא שם כולל להרבה מאוד סוגי חומרים שהדרך למחזר כל אחד מהם היא שונה. את חלקם אי אפשר בכלל למחזר ביעילות, לחלק נוסף כשממוחזר יורד באיכות שלו כל פעם, מה שגורם לזה שאפשר למחזר אותו פעמיים לכל היותר לפני שהוא לא שמיש יותר.

וזה עוד לפני שדיברנו על הבעיה הענקית שיש לעולם עם מחזור אלקטרוניקה. עם מוצרי אלקטרוניקה אנחנו גם צריכים לחסוך בחומרים (בעיקר בגלל המתכות היקרות שיש בתוך כל מחשב או טלפון) וגם מחשב שפשוט נזרק הוא מזהם מאוד, אבל הבעיה היא שפירוק של מחשב דורש גם הרבה אנרגיה וגם מתקן מתאים, שזו השקעה שהרבה מדינות לא עושות, מה שמוביל לזה שכמעט כל הפסולת האלקטרונית פשוט מושלכת, רק במקום באירופה או אמריקה, איפה שהיא תפריע לאנשים, באפריקה, איפה שלאף אחד לא אכפת.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בתאריך 2020-09-04

מבלי להביע עמדה על המאבק על נחל האסי (מאמינה שאתן יודעות את העמדה שלי), יש טיעון אחד שאני רוצה להתייחס אליו: שמעתי כמה פעמים שחוק המים (שאוסר הגבלת גישה למשאבי מים ציבוריים) לא רלוונטי למקרה זה, כיוון שחוק המים נחקק ב1959, והקיבוץ התיישב על גדות הנחל ב1936, יותר משני עשורים קודם לכן. העניין הוא שחוק המים ביטל סעיפי חוקים בריטיים ועות׳מניים שעדיין היו בתוקף בישראל מתוקף פקודת סדרי שלטון ומשפט. אחד הסעיפים הספציפיים שבוטלו הוא סעיף 1325 למג'לה (חוק עות׳מני שבוטל סופית רק ב1984), שקובע, ציטוט, “מי שיש לו קרקע סמוך לשפת נהר של ציבור, בין שיש לנהר בעלים ובין שאין לו בעלים, ואין דרך אחרת ללכת בה לשתות מים מהנהר או לתקנו, רשאי הציבור לעבור דרך אותה קרקע, ואין בעל הקרקע יכול למחות בעדיהם.”

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בתאריך 2020-10-22

אני אגיב לפי הסדר הבא: תיאור האירוע כפי שהבנתי אותו מהסרטון בערוץ הכנסת, תיאור עובדות נוספות, ואז דעה. (עריכה: בסוף יש גם תוספת של טענות פרי עורכי הדין של מרצ)

א. 1. הרבה חברי כנסת היו מחוץ לאולם המליאה לפני פתיחת ההצבעה. עבאס ואחרים קראו לכל מי שרוצה להצביע להיכנס. (אפילו שואלים את עבאס בסרטון אם הוא מחכה לקואליציה, והוא עונה שהוא מחכה לזנדברג) 2. אחרי שפסקו הקריאות להיכנס, התחילו הקריאות המסורתיות של הwhips בעד ונגד. במהלך הקריאות האלו ולפני פתיחת ההצבעה, חלקם קראו להצבעה שמית. (השערה שלי, אחרי שעשו ספירת ראשים זריזה וקלטו שהקואליציה במיעוט, כי הרבה פעמים זה השימוש שנעשה בהצבעה שמית, שיכולה לקחת כמה דקות במקום ה10 שניות של הצבעה רגילה.) 3. בין הצעקות האלו כנראה ביקש גם יו״ר הקואליציה זוהר הצבעה שמית, אם כי אי אפשר לשמוע את הקול שלו בסרטון. כשהוא ראה שעבאס לא שומע אותו, הוא ירד לכיוון הדוכן. 4. עבאס פתח את ההצבעה כהצבעה רגילה. בערך שתי שניות לאחר מכן אפשר לשמוע אותו אומר לזוהר, “אה, הצבעה שמית?” 5. אחרי ההצבעה, כשהתוצאות על הלוח, אפשר לשמוע את עבאס אומר “לא הודעתם לי”. 6. עבאס ולווין הסתכלו יחד על התיעוד והגיעו למסקנה שזוהר אכן ביקש, ולכן בוצעה הצבעה חוזרת, שמית.

ב. 1. תקנון הכנסת מכיל תרחיש בו יש הצבעה חוזרת, אבל זה תרחיש מאוד ספציפי, בו היו״ר מחליט שכמה הצבעות שמתקיימות בסדרה יהיו בהרמת ידיים, ובתוצאה לא ברור אם יש רוב, או במקרים הרלוונטיים, האם יש רוב מיוחס. 2. באשר להצבעות שמיות, תקנון הכנסת כותב ש”לפי דרישה בכתב של 20 חברי כנסת לפחות או לפי דרישת הממשלה, תיערך הצבעה שמית”. התקנון לא קובע מה פרוש “דרישת הממשלה”, כלומר מי יכול לבקש אותה והאם היא צריכה להיות בכתב. 3. לפי כללי פרשנות של בתי המשפט בארץ (“מן ההן שומעים את הלאו”) משתמע שהממשלה לא צריכה להגיש בקשה בכתב. בנוסף, לפי הנוהג בכנסת, הצבעה שמית מטעם הממשלה יכול לדרוש כל חבר ממשלה, ויושב ראש הקואליציה, על אף שהוא לא חבר ממשלה.

ג. 1. היכולת לדרוש הצבעה שמית ממש לא מאוזנת בין הקואליציה לאופוזיציה – בשביל הצבעה שמית של האופוזיציה דרושים 20 ח״כים, בשביל הצבעה שמית של הקואליציה דרוש שר אחד. הדרישה הלא-סימטרית לבקשה בכתב רק מעצימה את הפער, כי על מנת להגיש בקשה בכתב צריך לכתוב אחת ולהחתים עליה 20 חברים, ובשביל בקשה בעל-פה צריך פשוט לצעוק באולם, וזה משמעותית יותר קצר. (ולראיה, הבקשה הראשונה להצבעה שמית במקרה שלנו נשמעה 18 שניות לפני תחילת ההצבעה. זה לא משהו שהאופוזיציה יכולה לעשות.) תקנון הכנסת מנוסח באופן שרומז שהכוונה הפוכה, אבל לטעמי גם הממשלה צריכה להגיש בקשה בכתב. 2. יושב ראש הקואליציה הוא לא הממשלה. אמנם אין באמת הפרדת רשויות בישראל, אבל מן הראוי שהכנסת לפחות תעמיד פנים שיש ולא תתייחס לתפקיד פרלמנטרי כאילו הוא תפקיד ממשלתי. 2א. הנוהג החוקתי הזה הוא לא מחייב, ויהיה מאוד צבוע (אבל מאוד צפוי) מטעם הליכוד לטעון שהוא דווקא כן אחרי שבבג״ץ נתניהו ממאי הם טענו שהנוהג לתת לאופוזיציה שתי ועדות כנסת (נוהג חשוב בהרבה) הוא לא מחייב. 3. זה לא היה קורה אם הקואליציה הייתה מנצחת, ולכן ראוי שזה לא יקרה גם אם האופוזיציה ניצחה. יש בסרטון פאוזה בדברים של עבאס לזוהר, שאני משערת שבה הם פשוט חיכו לתוצאות. אם התוצאה הייתה הפוכה, אני מאמינה שזוהר היה פשוט אומר “לא משנה” וחוזר לכיסא שלו, ושעבאס היה פשוט ממשיך הלאה.

עריכה בעקבות הגשת העתירה של מרצ: הם מעלים טענות דומות למה שהעליתי פה בא׳ וב׳, ומוסיפים כמה דברים שלטענתם מראים ככלל שהביטול הזה היה פסול.

ד. 1. דודי אמסלם, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, נאם רגע לפני ההצבעה, ולא ביקש הצבעה שמית. כיוון שהוא שר, ולא רק שר אלא זה שאחראי לתיאום של רצון הממשלה בכנסת, והוא לא ביקש הצבעה שמית, מכאן שהממשלה לא ביקשה הצבעה שמית. 2. החוק קובע שהכנסת תפעל קודם כל לפי חוק היסוד, אז לפי חוק הכנסת, אז לפי תקנון הכנסת, ורק אם כל אלו לא קובעים את דרך הפעולה, אז היא תפעל לפי הנוהג. אבל (לפי העתירה, ותכלס יש הגיון בטענה הזו), אין כאן חור שנוהג צריך למלא, כי תקנון הכנסת קובע בבירור מתי אפשר לבקש הצבעה שמית. 2א. יש גם את השאלה האם מדובר בנוהג לפיו הכנסת עובדת, או האם מדובר בנוהג לפיו הממשלה עובדת. נשמע כמו ניטפוק חסר משמעות, אבל החוק לא נותן כוח מחייב לנוהג של הממשלה, רק לנוהג של הכנסת. 3. העתירה מרחיבה גם יותר על העובדה שזוהר לא התווכח עם עבאס במהלך השניות שנותרו להצבעה, אלא רק אחרי שהיו תוצאות, חיזוק לטענה שהוא לא היה מבקש הצבעה חוזרת אם היא הייתה נופלת, כמו שאני טענתי. 4. ההצבעה לא בוטלה על ידי עבאס, אלא על ידי לוין, אבל התקנון נותן רק ליושב ראש הישיבה לנהל את ההצבעה. כלומר, אם אנחנו מניחים שיש סמכות לבטל הצבעה (שזה שוב, מוטל בספק), היא הייתה אצל עבאס, לא אצל לוין. 5. בג״צ קבע בעבר שיו״ר הכנסת לא יכול לנצל את הכוח שלו כדי להפיל הצעות חוק שהוא לא אוהב, וועדת האתיקה של הכנסת קבעה שבעלי תפקידים שמנצלים את סמכויותיהם כדי לפגוע בהצעות שהם לא מסכימים איתן מפרים את כללי האתיקה. 6. לפי התקנון, יו״ר הישיבה ויו״ר הכנסת לא מאמתים את התוצאה ולא מכריזים עליה, אלא פשוט מודיעים על התוצאה. שוב, ניטפוק קטן לכאורה, אבל בפועל זה אומר שהצבעה שהתקיימה כראוי תקפה בין אם היו״ר הודיע על התוצאות או לא. התפקיד של היו״ר הוא פשוט לעדכן את הח״כים האם ההצעה עברה או נפלה.

זהו, אלו החלקים המעניינים, לדעתי. נתראה בבית המשפט.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

Originally published on 2020-11-28

You and five friends are stranded in the desert. You haven't seen civilization in days, and you're long out if water. Suddenly you encounter two small stands, both selling bottles of water. You ask the first one for a bottle. The seller tells you the price is $1 million. “What??” You say, infuriated. How can they ask for such a ridiculous amount of money when your life is at stake? “Well if you can't afford that, maybe you and your friends could share a bottle, for about 1500 bucks each, every month, for the rest of your life.” The gang and you go to the second stand, hoping to find a more sensible answer. “I heard your discussion there”, says the second seller. “I can't believe he's trying to rip you off like that! I'll give you a bottle for much cheaper: just 800 grand!” “How dare you!” Says your friend. “How dare you ask for such a high price when we are clearly in such a dire situation!” “And it's not like you haven't got enough water for yourself!” Says another friend. The seller smiles. “I don't understand why all of you are so angry at me.” He says calmly. “Look at all of your options. It's not like I'm forcing you to buy.”

On another topic, let's talk about the housing crisis.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בתאריך 2020-12-05

אני אחסוך מכם וממני את התגובות המגעילות בכתבה, בשיח פייקמיניסטי ובכלל על אמיתי כהן, הטרנסית בת ה6 שהוריה התראיינו לאחרונה לידיעות אחרונות. במקום, אני אפרק טיעונים קיימים נפוצים “נגד” טרנסים צעירים (כאילו אפשר לטעון נגד קיומם של אנשים).

אז דבר ראשון, כן, טרנסיות בנות 6 קיימות, והקהילה הרפואית מכירה בהם. גם ארגון הבריאות העולמי וגם איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי, דרך הICD-11 והDSM-5 בהתאמה, מכירים בקיומם של טרנסג׳נדרים צעירים, ובקיומה של דיספוריה מגדרית בילדות, אותה הפרעה שנובעת מאי-יכולת להביע את המגדר האמיתי שלך ולהיראות בו. הDSM-5 אפילו נותן קריטריונים על מנת לאבחן דיספוריה מגדרית בילדות, כשהאחד הכי מרכזי מביניהם הוא הבעת רצון על ידי הילד להיות מגדר אחר משאומרים שהוא או התעקשות שהוא מגדר אחר משאומרים שהוא, באופן חזק ועקבי, למשך חצי שנה ברציפות לפחות. אני לא מכירה את אמיתי כהן, וחשוב מכך, אני לא פסיכיאטרית, אז מן הסתם שאני לא יכולה לאבחן אותה בשום דבר. אבל לפחות לפי מה שנאמר בראיון, טרנסית היא כן. אתם מוזמנים לחלוק על כך, אבל לפחות תהיו מודעים לכך שאתם חולקים על הדרך על הקונצנזוס המדעי.

ילדים טרנסים יכולים לדעת את המגדר שלהם בדיוק כמו ילדים סיס. אלא אם אתן פונות לכל הילדים שאתן פוגשות בלשון מעורבת “כי הם צעירים מדי מכדי לדעת את המגדר שלהם”, או מתעקשים לקנות לילד שרוצה תיק גב פאוור ריינג'רס לכיתה ב׳ תיק של בראץ “כי הוא צעיר מדי מכדי לדעת את המגדר שלו”, אתן תכבדו טרנסים צעירים ולא תפקפקו בזהות שלהם. ואם מסיבה כלשהי אתם חושבים שילדים בני 5 כן יכולים לדעת שהם סיס אבל לא יכולים לדעת שהם טרנס, אולי כי מבחינתכם להיות סיס זה איכשהו נורמלי אבל להיות טרנס זה איכשהו חריג, אל דאגה, יש שם לתופעה המוזרה הזו. אתם פשוט טרנספובים.

טרנסיות בנות 6 קיימות. Deal with it. ואני מבטיחה לכם שאף אחד לא נותן להן גלולות אסטרוגן או שולח אותן לניתוח תחתון.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בתאריך 2020-12-17

היום הוא היום הבינלאומי למלחמה באלימות כלפי עובדות מין, ובימים הקרובים תתחיל האכיפה של חוק הפללת הלקוח, עם 30% מתקציב התמיכה שהיה אמור ללוות אותו. הרבה פעמים כשאני מדברת עם א.נשים על חוק הפללת הלקוח, יש ממני, שיחסית ידועה באקטיביזם הלהט”בי שלה, ציפייה לדבר על האספקט הטרנסי. יש אספקט להט”בי לחוק הפללת הלקוח, אבל גם אם החוק הזה לא היה משפיע באופן לא-פרופורציונלי על הקהילה שלי, הייתי מתנגדת לו, ובטח שהייתי זועמת על מה שקרה בוועדת החוקה שבועיים לפני תאריך כניסת החוק לתוקף ביולי.

עכשיו, לפני שאני אתחיל, אני אבהיר דבר אחד: אני הולכת במאמר הזה להתעלם מקיומן של עובדות ועובדי מין שרוצות ומעוניינות לעסוק בעבודת מין. הם קיימים, אבל דבר ראשון, לפי הסטטיסטיקות הרשמיות הן במיעוט (לפי המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, 76% מעובדות המין היו בוחרות לעסוק בעבודה אחרת לו הייתה להן האפשרות), ודבר שני ויותר משמעותי, חוק הפללת הלקוח פוגע גם באותן 76%.

בואו נדבר עובדות. לפי המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שניסחו את חוק ההפללה, יש בארץ 14000 עובדי ועובדות מין. הסחר בנשים שבו גם עוסק המטה פחת משמעותית בהשוואה לשנות ה-2000, מאלפי נשים לעשרות נשים בשנה, כאשר רוב המקרים נחשפים יחסית מהר, הודות לעבודה משמעותית של המטה ושל גופים אחרים בארץ. ועוד נתון של המטה, וזה אולי הנתון הכי חשוב עד כה, 71% מעובדות המין עוסקות בעבודת מין מסיבות כלכליות – כי זו הדרך שלהן להתפרנס.

עובדות מין לא זכאיות לדמי אבטלה. הזכאות לדמי אבטלה בישראל היא די מוגבלת, ועובדות מין נופלות בתוך הקבוצה הגדולה של אלו שלא זכאיות. התקציב שהוצע לסיוע לעובדות המין הוא 90 מיליון שקל על שלוש שנים, סכום שנשמע לא מעט, עד שקולטות שמדובר ב180₪ בחודש. ואני אחזור כאן להתחלה – רק 30% מהתקציבים עברו. המדינה כרגע מצפה מעובדות המין שאיבדו את הפרנסה שלהן לחיות מפחות מ60₪ בחודש.

“אוקיי”, חלקכן בטח חושבות, “מצוין, עכשיו הן יעברו לעבודות אחרות, בדיוק מה שרצינו!” אבל איך בדיוק זה רעיון טוב לגרום לעובדות המין לחפש עבודה כשיש כרגע חצי מיליון מובטלים במדינה? ואני אזכיר זאת שוב – עובדות המין לא זכאיות לדמי אבטלה! העניין הוא שזו לא בעיה נקודתית למגפת הקורונה. לדחות את יישום החוק עד אחרי שוך הסערה לא תעלים את הצרה שבחוק הזה, מפני ש – וזה נתון של המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, אלו שניסחו את החוק – 71% מעובדות המין עוסקות בתחום מסיבה כלכלית. 76% היו מעדיפות לעסוק בתחום אחר לו הייתה להן את האפשרות. אבל אין להן, באמת שאין להן (ואני אומרת את זה לא רק כי אני מניחה שאותן נשים כנראה חשבו על זה יותר ממני, ושאם הייתה להן אופציה אחרת, כשהן כל כך רוצות לעזוב, הן היו עוזבות, אלא גם כי יש נתונים מוחשיים בנושא).

אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי עם חוק הפללת הלקוח הוא ההתייחסות של תומכות החוק לקהילה הטרנסית. לא פחות משלוש חברות כנסת, משלוש סיעות שונות, אמרו לי בזמנו משהו בסגנון הכללי של “כן, צריך למצוא פתרון לקהילה הטרנסית” כשהעליתי את ההסתייגויות שלי לחוק, קצת לפני שהן עברו לשאלה אחרת. לא רק שלא הומצא אף פתרון לקהילה הטרנסית, (ואחת מחברות הכנסת הנ”ל אמרה לי שהיא תעבוד על זה עוד בינואר 2019, שנה וחצי לפני תאריך יישום החוק!) אלא שהבעיות האלו לא ייחודיות רק לקהילה הטרנסית. בחור טרנס שעוסק בעבודת מין כי אף מעסיק לא רוצה להעסיק טרנסים צריך פתרון, וגם אם יחידנית שעוסקת בעבודת מין כדי לכלכל את עצמה ואת הילדים שלה צריכה פתרון. לומר “כן, צריך למצוא פתרון לקהילה הטרנסית” זו הדרך שלי לדעת שמי שאני מדברת איתה כנראה לא הולכת לפתור את הבעיות שבחוק, כי האמירה הזו עושה שני חטאים במשפט אחד. החטא הראשון הוא שהיא מתעלמת מהעובדה שעבודת מין לא קשורה לבעיה נקודתית כמו חובות או מעסיקים מפלים, אלא קשורה לדברים הכי בסיסיים בחברה שלנו – ליחס לקבוצות מוחלשות, ולאובססיה שלנו עם כסף. החטא השני הוא שטרם נתקלתי במישהי מתומכות החוק שאמרה שצריך למצוא פתרון למצוקה של הקהילה הטרנסית, ואז הציעה פתרון למצוקה של הקהילה הטרנסית. האמירה הזו היא לא אמירה של לוחמת פרלמנטרית שדואגת למערכים פרלמנטריים בנושא, אלא יותר דומה לאמירה של אדם שאומר בתגובה למצעד הגאווה בירושלים ש”כן, צריכים להיות נישואים גאים, אבל למה הם חייבים להיות בלי חולצה”.

עד כה דיברתי על כל הבעיות שקשורות לכסף, ובהתחשב בכך ש71% מעובדות המין עוסקות בזה בגלל הכסף, זה די הגיוני. אבל הבעיות של חוק הפללת הלקוח לא מסתיימות פה, כי מאפיין נוסף ובעייתי מאוד של חוק ההפללה הוא ההכנסה של המשטרה לחיי עובדות המין. המחאות בבלפור שהחלו בקיץ האחרון חשפו לקהל הרחב עובדה שהרבה עובדות מין ידעו מזה שנים – המשטרה לא פועלת בעד האזרחים. משטרת ישראל היא אלימה, כוחנית, וכמו שנחשף בספטמבר במקום הכי חם בגיהנום, משתמשת באלימות מינית ככלי דיכוי. המודל השוודי וחוק ההפללה רק מעצימים את הבעיה עוד יותר, כיוון שהחוק מאפשר למשטרה לפשוט על בתים בתואנה של “הפעלת בית בושת”. כלומר, אם שתי עובדות מין שוכרות יחד דירה שבה הן מתפרנסות, שוטר יכול לבוא ולזרוק אותן לכלא. יותר מזה, לקוח ממורמר יכול להתלונן אנונימית למשטרה ולשלוח יחידה שתפשוט על הבית של עובדת המין שעליה התלונן. המפגשים הללו לא מסתיימים יפה, ולרוב כוללים הריסה של רכוש בחיפוש אחר “ראיות” כמו קונדומים, פגיעה בעובדת המין והוצאה שלה מהארון כעובדת מין אל מול כל מי שגר בקרבתה. ואם זה נשמע כמו הגזמה, אני מזמינה אתכן לצפות בסרטון של דוברות המשטרה מאוגוסט, שבו תועדה פשיטה על דירה של עובדות מין. הסרטון הראה איך משפילים אותן, מחטטים בחפצים שלהן בחיפוש אחר קונדומים, וגרוע מכל, הדוברות העלתה את הסרטון עם הפרטים המזהים של אותן עובדות מין! לערוץ היוטיוב שלהם!

הדבר הכי מדאיג הוא שאף אחד מהדברים שאמרתי עד כה בפוסט הוא לא דבר חדש. עובדות מין אומרות את כל זה עוד מאז הונח החוק על שולחן הכנסת ב2017. התבניות שאנו רואות בישראל הן פשוט העתק-הדבק של התבניות בשוודיה, שיזמה את המודל, שבה לא הייתה ירידה בכמות עובדות המין, אבל כן הייתה ירידה בהכנסות שלהן, והייתה עלייה משמעותית באלימות משטרתית ולא-משטרתית כלפיהן. עובדות המין בישראל ניסו לומר זאת למחוקקות שקידמו את החוק, וזכו להתעלמות במקרה הטוב ולהסגברה במקרה הרע.

וכאן אני חוזרת לוועדת החוקה בסוף יוני, כשנערך דיון אחרון לפני שהחוק היה אמור להיכנס לתוקף. אחת מעובדות המין שנכחה שם מספרת ש”שוב ישבו סביב השולחן אותן דמויות מוכרות שבעבר לא נתנו לנו לדבר, שצעקו עלינו, או הוציאו אותנו מדיונים, גם כאלה שכבר אינן חברות כנסת ואינן נושאות בתפקיד רשמי בעמותה. אותן נושאות הדגל במאבק שלכאורה נועד להגן עלינו שוב ישבו בשיח חלוקת פרגונים ומחמאות שעה שאנחנו צפינו בשקט במחיקה שלנו. ישבנו מושתקות מאחורי הזום ונאלצנו לשמוע שוב את הנאומים מלאי הפאתוס על החוק המוסרי והחברה הנורמטיבית. שוב קראו לנו הזויות, לא מייצגות, סוטות או עבריניות.” הדיון התקיים מעל ראשן של עובדות המין, בהתעלמות מהבקשות שלהן ומההסתייגויות שלהן, וכל זה כשהח”כים תופחים לעצמם על השכם על איך הם הצילו את עובדות המין. חודשיים לאחר מכן בדיון בניהול מרב מיכאלי בוועדה לקידום מעמד האישה, הגיעו שתי נציגות פיזית לדיון כדי שיהיה קצת יותר קשה להתעלם מהן, וזכו לכך ש”מיכאלי השתיקה אותנו וסירבה להמשיך בדיון ועוד סימנה ל2 מאבטחים להיות בכוננות עלינו”. מיכאלי כן נתנה לאורחת אחרת רשות דיבור, אבל באופן מטריד לחלוטין זו לא הייתה מי שהיא עובדת מין כיום, נציגה שלהן, או מישהי שתושפע מהחוק הזה בכלל, אלא לא אחרת מלובה פיין, פעילה בעייתית מאוד בלשון המעטה שכדי לראות למה מספיק לעבור על הפוסטים הפומביים שלי.

חוק הפללת הלקוח הוא חוק רע שצריך להתנגד לו. עצם העובדה שארגון עובדות המין ארגמן וארגונים להט”ביים ופמיניסטיים אחרים כתבו נייר עמדה שמתנגד בתוקף לחוק אמור להיות מספיק גם לנו וגם לוועדת החוקה כדי להבין את זה, אבל אני מקווה שהפוסט הזה עזר. בואו נקווה רק שכניסתו של החוק לתוקף לא תביא גם טרנדים נוספים משוודיה שבאו בעקבותו, כמו שוטרים שאונסים עובדות מין וזינוק חד בסחר בנשים.

רשימת ארגונים שאני ממליצה לקרוא את מה שיש להם לומר בנושא: ארגמן – ארגון נשים עובדות When She Works עבודת מין ועבודות אחרות האמת על חוק הפללת הלקוח מעברים לקשת הטרנסית טרנסיות ישראל פרויקט גילה להעצמה טרנסית

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בתאריך 2020-12-31

א״ת: טרנספוביה, מיזוגניה, הומופוביה, גזענות ועוד.

שיח פמיניסטי הידרדרה שלב נוסף, וכעת הן לא מסתירות יותר את השנאה שלהן לטרנסיות. האדמיניה כבר לא רומזת לעובדה שמבחינתן טרנסיות הן גברים טורפים מינית – הן אומרות זאת מפורשות. הבעיה היחידה היא שקשה להיות טרנספובית בלי להיות שמרנית שונאת נשים באופן כללי. קשה להיות טרנספובית בלי לומר שנשים הן רחם שמטרתו להתרבות (כבר נאמר בקבוצה), בלי לומר שגם לסביות הן שקרניות כמו טרנסיות (נאמר בקבוצה), בלי לומר שאם את טרנסית זה כי עברת טיפול המרה (נאמר בקבוצה), בלי לקדם איסור על הפלות (כבר נעשה בקבוצה), בלי לקרוא לילדים כהי עור שנולדו בארץ ניסיון השתלטות על המדינה (כבר נעשה בקבוצה), בלי לתמוך בהסגברה (נעשה בקבוצה) בהפשטה של קטינים בשביל לראות את איברי המין שלהם (נאמר בקבוצה), בלי לתמוך בטיפולי המרה לקטינים בכפייה (נעשה בקבוצה), בלי לומר שהטרדה מינית היא לא אלימות (נאמר בקבוצה) ובלי גזלייטינג מתמיד (שקורה בכל פעם שהאדמיניה שם פותחת את הפה).

שיח פמיניסטי שונאת נשים טרנסיות, והיא מוכנה לפגוע בזכויות של נשים סיס רק כדי לפגוע בטרנסיות על הדרך. ככה זה כשהזכויות של טרנסיות לא באות על חשבון סיסג׳נדריות – להפך: חיזוק הזכויות של טרנסים וטרנסיות מחזק את הזכויות של כולם בחברה. גם ובמיוחד של נשים סיס. אבל אחרי הכל, שיח פמיניסטי היא לא קבוצה פמיניסטית, והאדמיניות שלה לא פמיניסטיות. הן בצלאל סמוטריץ׳ בשמלה.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בתאריך 2021-01-13

  • טלגרם: יתרונות – הכי דומה לווטסאפ בUI, אבל יותר נוחה ממנה. מהירה יותר, עם יותר פונקציות, ועם ערוצים רשמיים של הרבה אנשים, ממשרד הבריאות עד גיא זוהר. חסרונות – ההצפנה שלהם חלשה יותר. הסטנדרט המקובל היום הוא הצפנה מקצה לקצה (אותה הצפנה שווטסאפ מתגאה בה כל כך מאז 2014), והיא קיימת בטלגרם, אבל רק אם מפעילים אותה ידנית (עם מה שנקרא secret chat), ולא עם קבוצות בכלל. המשמעות של זה היא שהממשלה יכולה לבוא לטלגרם עם צו ולבקש את ההודעות שלך, ועל כל הודעה שלא נשלחה בsecret chat הם יוכלו לבטל את ההצפנה ולתת אותה להם.

  • סיגנל: יתרונות – הכי מאובטחת בשוק פחות או יותר. הצפנה מקצה לקצה על כל המידע שנשלח, לא רק הודעות, וברמה גבוהה. גם פונקציית הגיבוי שלהם מאובטחת, כלומר אפילו אם הורדת את ההודעות לטלפון ואז מישהו גנב את הקובץ הזה, הוא לא יוכל לקרוא אותן. חסרונות – לאבטחה מקסימלית יש עלות. שליחת ההודעות איטית יותר בגלל ההצפנה, אין אפשרות לקרוא הודעות מקבוצה מלפני שהצטרפת, ואם איבדת את הטלפון, איבדת את ההודעות (אלא אם שמרת איפשהו גיבוי). בנוסף על זה, נראה שהאפליקציה לא אפויה עד הסוף, אז יש כמה באגים פה ושם, אם כי נראה שהצוות שלהם על זה.

  • דיסקורד: יתרונות – אפליקציית הצ׳אט הכי נוחה בשוק נקודה. כל הפונקציות של טלגרם פחות או יותר, ועוד. האפליקציה פותחה בשביל גיימרים, אז היא מאורגנת בעיקר לפי הגרסה המתקדמת של קבוצות ווטסאפ/טלגרם/סיגנל, שנקראת שם “שרת”, אבל הרמה של micromanaging שאפשר לעשות לשרת מדהימה. כמו כן, אם בטלגרם בוטי API עובדים רק באחד-על-אחד, בדיסקורד הם חברים טבעיים ברוב השרתים. בנוסף, דיסקורד, בשל היותה בנויה לגיימרים, כוללת גם צ׳אט קולי, וידאו וסטרים מובנה, כלומר יש לך סקייפ/זום מובנה בתוך האפליקציה. אלו מהחברים שלי שיש להם דיסקורד עדיין מעדיפים את האופציה הזו מאשר זום, גם כשיש להם את שתיהן. חסרונות – לדיסקורד יש חיסרון אחד מסיבי, והוא ההצפנה. לדיסקורד אין אפשרות של הצפנה מקצה לקצה בכלל, למרות לא מעט בקשות מהם להוסיף את האופציה הזו. המשמעות של זה היא שאם מישהו הצליח להתחבר למשתמש שלך ממכשיר אחר (ויש להם כלים כדי לנסות למנוע את זה, אבל נגיד שזה קרה), הוא יוכל לקרוא כל הודעה ששלחת או שנשלחה לך, אי פעם. זה גם תקף גם לצווים ממשלתיים, כמו שצויין קודם.

זהו, מקווה שעזרתי.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בתאריך 2021-01-31

(אזהרת חפירה, פשוט נושאים מורכבים דורשים תשובות מורכבות) פער השכר בין גברים לנשים משתנה כתלות בשאלה ששואלים. היחס בין השכר השנתי הממוצע של גברים ונשים שונה מהיחס בין השכר השבועי הממוצע של גברים ונשים שונה מהיחס בין השכר השעתי הממוצע של גברים ונשים. הרבה מחקרים בנושא מראים שאם לוקחים את השכר השעתי הממוצע לאותו מקצוע באותה רמת ניסיון, הפער מצטמצם לבין 4 ל8%, כתלות במדינה. זה כמובן עדיין פער שנובע ישירות מאפלייה, אבל הוא משמעותית קטן מ21 או 23% שבדרך כלל מדברים עליהם. אז, מאיפה ההבדל? רוב הפער בשכר הוא לא בגלל שמעסיקים מפלים ישירות נשים (אם כי זה קורה), אלא בגלל דברים שהם לכאורה בכלל לא אפלייה, ושאי אפשר לשים לב אליהם במקרים בודדים, אלא רק בתמונה השלמה. נשים, בממוצע, עובדות פחות שעות בתשלום מגברים. שימו לב שהן לא עובדות פחות נקודה, אלא פחות שעות בתשלום – שני שליש מכל העבודה שאינה בתשלום (ילדים, ניקיון, בישול וכו׳) מבוצעת על ידי נשים. מקור נוסף הוא שנשים בממוצע עובדות במקצועות שמשלמים פחות – אחיות במקום רופאים, מורות במקום דיקנטים, מזכירות במקום מנהלים. 9 מתוך 10 העבודות שמשלמות הכי מעט בארצות הברית מאוכלסות יותר על ידי נשים מאשר על ידי גברים. כל זה מוביל לכך שבעוד שפער השכר לא מאוד גדול בתחילת הקריירה, כשכל המגדרים נוטים לעבוד בעבודות בתשלום נמוך, הוא גדל עם הגיל. בנוסף, כל ילד שיש לאישה מפחית את השכר שלה בלא מעט, בעוד שאצל גברים לא רק שזה לא מוריד, אלא אפילו מעלה מעט את השכר. הבעיה עם סוג כזה של אפלייה הוא שהיא לא נובעת מכמה אנשים רעים שאפשר לתפוס ולקנוס או להכניס לכלא. כמו כל אפלייה משמעותית, המקור שלה הוא מערכתי. אם יש לך מעסיק שמשלם לנשים שלו פחות בגלל שהן נמצאות פחות שעות בעבודה ומאיישות את המשרות הזוטרות יותר, לא רק שהוא לא עובר על החוק, הוא גם עושה את הדבר הנכון לעסק שלו. בגלל זה מעסיקים לא מעסיקים נשים בהמוניהם, ובגלל זה חוקים נגד אפליה, אף על פי שיש להם חשיבות, לא פוטרים את הבעיה לבד. בשביל לתקן הסללה צריך שינוי הוא הרבה יותר מהותי, והרבה יותר עמוק.

(אגב, הדברים שנאמרו פה בפוסט תקפים במידת מה לא רק לגברים מול נשים, אלא גם פער בין לבנים ושחורים בארה״ב, פעם בין סיסהט ללהט״בים וכן כל קבוצה אחרת שחווה אפלייה. זה ממש כאילו הכל הוא בעצם חלק מאותו המאבק 🤔)

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בתאריך 2021-02-09

אני אהיה כנה, זה לא סוד שאני נגד חוק הפללת הלקוח שעבר בכנסת בדצמבר 18, ושככל שעובר יותר זמן אני יותר ויותר נגדו. אני יכולה לפרט למה, ולמעשה, פירטתי במאמר שלם, אבל הסיכום הכי-קצר-אי-פעם הוא כזה: א. זנות היא תופעת לוואי של עוני, לנסות להכחיד אותה ישירות לא רק שלא יפתור את הבעיה אלא עלול להחמיר אותה. ב. נתונים ממדינות אחרות מראות שהמודל שעליו החוק מבוסס פשוט לא עובדים. ג. בגלל שתי הסיבות האלו הארגונים המקצועיים הבינלאומיים, מארגון הבריאות העולמי עד אמנסטי אינטרנשיונל מתנגדים לחוק. ד. החוק הופך את המשטרה ליותר מעורבת בחיים של עובדות המין שמושפעות ממנו ומי שחיה בישראל בשנה האחרונה יודעת שזה רעיון רע. ה. וזה לא רק עניין תיאורטי אלא ביולי האחרון המשטרה צילמה פשיטה שלה על דירה של עובדות מין ואז העלתה ליוטיוב עם הפרטים המזהים שלהן. ו. ואולי הכי חשוב, זה לא מה שהן עצמן רוצות.

אז, החוק עבר, ובחוק הוגדר שהוא ייכנס לתוקף רק באמצע יולי 2020, כדי לתת למדינה זמן להתערב מבחינה מערכתית ותקציבית, וכמו כן, הובטח מהממשלה סכום של 90 מיליון ש”ח כסיוע לאלו שנפגעות מהחוק (סכום שיוצא בפועל 180₪ לחודש לנפש, אגב). הגיע יוני, שלושה שבועות לפני כניסת החוק לתוקף וקרו שני דברים: א. המדינה לא העבירה את התקציבים המובטחים, אלא רק באזור ה30 מיליון מתוכם (כלומר 60₪ לחודש לנפש), ב. הגיע המשבר הכלכלי הגרוע בתולדות המדינה עם האבטלה הכי גבוהה כנראה אי פעם. אז הוועדה לקידום מעמד האישה קבעה דיון כדי להחליט האם יש לדחות את החוק. עובדות המין וכל ארגוני הטרנסים בארץ הגישו נייר עמדה מפורט היטב שמבקש, כמעט מתחנן, לדחות את יישום החוק בחצי שנה, כדי ששתי הבעיות יוקלו במעט. (נייר העמדה הזה, אגב, הוא הסיבה שאמיר אוחנה החליט שהוא לא חותם על הצו שמכניס את החוק לתוקף עד שלקחו אותו לבג”צ).

לדיון הגיעו כמה נציגות בזום (כי קורונה), שלא נתנו להן לרדת ממיוט במהלך כל הדיון. אחת מהן כתבה: “שוב ישבו סביב השולחן אותן דמויות מוכרות שבעבר לא נתנו לנו לדבר, שצעקו עלינו, או הוציאו אותנו מדיונים, גם כאלה שכבר אינן חברות כנסת ואינן נושאות בתפקיד רשמי בעמותה. אותן נושאות הדגל במאבק שלכאורה נועד להגן עלינו שוב ישבו בשיח חלוקת פרגונים ומחמאות שעה שאנחנו צפינו בשקט במחיקה שלנו. ישבנו מושתקות מאחורי הזום ונאלצנו לשמוע שוב את הנאומים מלאי הפאתוס על החוק המוסרי והחברה הנורמטיבית. שוב קראו לנו הזויות, לא מייצגות, סוטות או עבריניות.” לינור אברג'יל, מארגון טרנסיות ישראל, הגיעה בדיון המשך למשכן, וסיפרה שמרב העיפה מבט למאבטחים בכל פעם שהיא ניסתה לדבר, ואחרי שמרב הודיעה על כך שהישיבה הסתיימה, כשלינור ניסתה לומר שלא נתנו לה לדבר כל הישיבה, מרב ענתה “תודה רבה, הישיבה נעולה”. (לזה גם יש תיעוד, הסרטון יהיה הקישור השני בתגובות).

אבל הדבר שהכי מעצבן אותי, והוא גם הדבר שהופך את זה מבחינתי לאישי, הוא מי שמרב כן נתנה לה לדבר. כשאני קראתי את מה שכתבה לינור על האירוע נחרדתי למשמע המשפט “מי זו בכלל לובה פיין שלה נתנו לדבר ולנו לא?”. לובה פיין, למי שלא יודעת, היא אדמינית בקבוצת “שיח פמיניסטי”, קבוצה שנראית די פמיניסטית עד שעולה דיון על טרנסים וטרנסיות, שבו באופן עקבי יש כמויות מזעזעות של טרנספוביה. ולא רק שהאדמיניות לא נלחמות בזה, אלא הן מעודדות את זה: לובה פיין עצמה טענה בדצמבר האחרון שטרנסיות הן גברים פדופילים (קישור שלישי). לובה היא בגדר מורחקת מהאירועים של עמותת כולן, ביניהם צעדת השרמוטות תל-אביב, בגלל אותה טרנספוביה, ובגלל דברים שהיא אמרה בין היתר לי אישית. אותה אישה הייתה אורחת הכבוד של מרב מיכאלי, וזכתה לדבר חופשי על כמה הקיום של עובדות מין הוא נזק לנשים באשר הן, בעוד שעובדות המין והטרנסיות בקהל הושתקו.

אז כן, מרב מיכאלי, הייתי שמחה לתמוך בך ובמפלגת העבודה. יש לך גם לא מעט ח”כים שאני מאוד אוהבת. אבל אחרי בגידה כזו, אני לא יכולה לסלוח לך, עד שאני לא אראה לפחות ניסיון לשינוי ממך.

(כמו תמיד כשאני מדברת על עבודת מין, אני ממליצה מאוד על הדפים When She Works, ארגמן – ארגון נשים עובדות, האמת על חוק הפללת הלקוח, ועבודת מין ועבודות אחרות.)

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im פוסט זה הוא חלק מסדרת הארכיון. ניתן למצוא פוסטים חדשים יותר בקישור הזה.

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0