החפירות של טליה

החפירות של @yuvalne@tooot.im, עכשיו גם בפדיוורס. https://keyoxide.org/aspe:keyoxide.org:RUGUW6K7H2SMTY2MFH4FE6QNQM

''פורסם במקור בתאריך 2022-09-17 בקבוצת ההסברה הטרנסית “הסיבה שזה טרנספובי”'.

אתמול ב”סליחה על השאלה” פה בקבוצה קיבלתי שאלה אנונימית שבה השואלת אמרה, פחות או יותר, שקרובת משפחה צעירה שלה יצאה מהארון כטרנסית והיא חוששת מאוד מההשלכות של ניתוח תחתון. אני חושבת שלשאלה הזו מגיע פוסט מפורט, ולא סתם תגובה בתוך השרשור. וכן, זו הולכת להיות חפירה. אבל זה שווה את זה.

חלק ראשון: למה לי ניתוח תחתון עכשיו?

שאלה ראשונה לפני הכל: מניין לך שהיא עוברת ניתוח תחתון? ברצינות, איך את יודעת שהיא מתכננת לעשות את זה? היא אמרה לך? שאלת אותה? (לא שאני ממליצה לשאול, כי זו שאלה מאוד חודרנית.) יכול להיות שהאנונימית באמת יודעת. קצת קשה לדעת משאלה אנונימית בגוגל פורמס. אבל גם יכול להיות שלא, ושזו סתם הנחה. לפי התיאור הקצר שהיה בשאלה, נראה שהקרובה המדוברת יצאה מהארון ממש לאחרונה. ואם זו הסיטואציה אז אני משערת שהדבר שהכי חשוב לה כרגע הוא, לפני הכל, להציג את עצמה במגדרה שלה בשלל המרחבים בהם היא נמצאת: בבית הספר, או בשירות, או בעבודה. בלימודים. בקרב המשפחה המורחבת והחברים. כל עוד לא נאמר לך אחרת, ניתוח תחתון הוא בגדר התיאורטי בלבד, ובטח לא דבר שהייתי מטרידה את עצמי ממנו, ממש כמו שאם קרוב צעיר אחרי חתונה אומר לי שהוא עובר לארצות הברית יחד עם בן זוגו בשביל העבודה החדשה של אחד מהם, הייתי חושבת קודם על דברים אחרים לפני שהייתי מדאיגה את עצמי עם סוגיית הסדרת האזרחות הישראלית לילדים שעוד אין להם.

יש סיבה אני מתעקשת להתייחס לניתוח תחתון כתיאורטי בלבד לפני שזה הוצב על השולחן: לא כל הטרנסיות עוברות ניתוח תחתון. למעשה, אמנם איני יודעת את הסטטיסטיקה בישראל לטרנסיםות שעברו ניתוח תחתון לעומת אלו שלא (אם יש בכלל כזו), אבל אני כן אגיד שמבין הטרנסים, הטרנסיות והא-בינאריםות שאני מכירה בגילי (שלפי ניסוח השאלה, יכול מאוד להיות שהוא גם בערך הגיל של הקרובה שלך), אלו שעברו ניתוח תחתון הן בגדר מיעוט. טרנסים, טרנסיות וא-בינאריםות רבות לא עוברות ניתוח כזה או אחר מעולם, מחוסר תחושת צורך. אחד הצעדים הכי חשובים להקלה בדיספוריה מגדרית היא קבלה בידי הסביבה והיכולת להציג את עצמך באופן שנוח לך. אולי היא תתחיל טיפול הורמונלי (ואולי כבר התחילה). אולי היא תעבור ניתוח עליון, או ניתוח תחתון, או נישוי פנים, או אחד מניתוחים רבים אחרים שקיימים, כל אחד עם רמה אחרת של תדירות. ואולי היא לא תעשה אף אחד מהדברים האלו. מהניסוח של השאלה בלבד, אין לדעת. כל מסלול חיים טרנסי הוא אחר, והקרובה שלך כלולה בזה. אם תהיי טובה אליה, מקבלת, נחמדה, אם תהיי קרובה אליה ותגרמי לה לרצות לשתף אותך בדברים אינטימיים, אולי תדעי גם מה בדיוק היא תכננה לעצמה. ואולי לא. חשוב להכיר בכך שגם זה בסדר. מסלול החיים הטרנסי הוא אישי ומורכב, גם כשאין בו הליכים כירורגיים כלל. לפעמים בני משפחה מגלים על דברים באיחור, או שהם לא נאמרים מפורשות כלל למשפחה באף שלב. הכל תלוי בקרובה ובקשר שלה איתך. וזה משהו שאת פשוט צריכה לקבל.

עכשיו כשעברנו את זה, בואו נדבר על סיכונים. אני הולכת לדבר על סיכונים באופן כללי ולא רק לאלו שהאנונימית חוששת מהם, כי אני חושבת שזו תהיה הסברה טובה ואינפורמטיבית.

חלק שני: אנחנו דור מהורמן

אני אתחיל מטיפול הורמונלי. לטיפולים הורמונליים שונים יש השלכות אפשריות שונות, ברמות סבירות שונות ועם רמות סיכון שונות. מסיבה זו, האנדוקרינולוג.ית המלווה של המטופל תדרוש סט בדיקות מקיף לפני התחלת הטיפול (מפורטות באתר של מעברים, מוזמנות להעיף מבט!), בדיקות שיילקחו שוב ושוב ושוב לפני כל פגישת מעקב, וכן לדעת את ההיסטוריה המשפחתית של המטופל לפני מתן מרשם. אה וכן, יש פגישות מעקב. הן לא מאוד שונות בתדירות ובאופי שלהן מפגישות מעקב לתרופות פסיכיאטריות כאלו ואחרות, שזה לא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר בתחומים שהם מסובכים ומשתנים מאדם לאדם באותה המידה: מאוד. האנדוקרינולוג.ית של המטופל תעקוב אחרי גורמי הסיכון השונים ואחרי הסימנים המחשידים בבדיקות, ולפי זה תמליץ על מינון, על דרך נטילה, ואם צריך, על הפסקה מוחלטת של הטיפול. לצערנו יש בארץ מחסור משווע באנדוקרינולוגיםות עם התמחות וניסיון בטיפול בטרנסיםות ובשל כך התורים לכל אחד מהם הם מכאן ועד הנצח, אבל אלו שישנן הן מקצועיות ביותר ויודעות מה הן עושות.

הסיכונים של טיפול הורמונלי בטרנסים דומים לסיכונים של טיפול הורמונלי בסיסג׳נדרים. הסיבה לכך היא שהטיפולים ההורמונליים לטרנסיות הם ממש אותם טיפולים או טיפולים נגזרים מאלו שניתנים לסיסג׳נדריות! אני למשל גיליתי לאחרונה על קרובת המשפחה בגיל המעבר שלא רק נוטלת את אותם הורמונים כמוני, אלא ממש את אותו מותג של תרופה. הסיכונים החמורים מטיפול הורמונלי אנדרוגֶני כוללים עודף בדם של כדוריות דם, של ליפידים וכל הנגזרות מהם, וכן קיימת אפשרות של פגיעה בתפקוד הכבד. כמו כן, טיפול הורמונלי אנדרוגני מעלה את הסיכון לחלות במחלות שנמצאות בסיכון גבוה יותר אצל גברים סיס, בהם מחלות לב, סוכרת, לחץ דם גבוה, רמות כולסטרול גבוהות וכל היוצא בזה, ולכן ההמלצות של בדיקות לכל המחלות האלו אצל גברים סיס תקפות גם לטרנסים וא-בינארים שעברו טיפול כזה. הסיכונים החמורים מטיפול הורמונלי אסטרוגני כוללים לחץ דם גבוה, קרישיות יתר, שבץ וסוכרת, וכל הנגזרות מהם, וכן קיימת אפשרות של פגיעה בתפקוד הכבד. בנוסף, יש אפשרות לחלות בסרטן השד אחרי טיפול הורמונלי אסטרוגני, אם כי לא ידוע אם מדובר על שיעור גבוה או נמוך יותר מנשים סיס, ולכן ההמלצות של בדיקות לסרטן השד אצל נשים סיס תקפות גם לטרנסיות וא-בינאריות שעברו טיפול כזה.

כמו שאולי שמתן לב, כל הסיכונים המפורטים מתחלקים לשתי קטגוריות: סיכונים שקיימים גם אצל סיסג׳נדריםות מאותו המגדר, וסיכונים שאפשר לאתר בבדיקות הדם השגרתיות שנעשות בשביל המעקב. המשמעות היא שמעקב אחרי ההנחיות ומעקב שגרתי אצל האנדוקרינולוג.ית יעזרו להפחית מאוד את כל הסיכונים האפשריים כתוצאה מהטיפול – סיכונים שכאמור קיימים גם אצל סיסג׳נדרים שמטופלות בטיפול דומה.

חלק שלישי: תנתחי אותו, אל תעשי לו חשבון

הסיכונים של ניתוחים הם שונים ומורכבים, מפני שמדובר, ובכן, בניתוח. כאמור, עולם הניתוחים הוא רחב ומגוון. גם כשמדובר רק בסוג אחד של ניתוח, לדוגמא, ניתוח תחתון אצל טרנסיות, יש מגוון רחב מאוד של שיטות, כל אחת עם היתרונות והחסרונות שלה, והסיכונים שלה. אני לא אפרט פה את כל הסיכונים לכל הניתוחים השונים, כי אם הקטע הקודם היה מייגע, פירוט כזה יהיה אינסופי, ובטח יושמטו ממנו קטעים חשובים. אני רק אציין שהסטנדרט הרפואי, בארץ ובעולם, דורש שהמנתח יהיה רופא מנוסה בתחומו, דבר שמפחית מאוד את הסיכונים, שאנחנו יודעים שבארץ הם נמוכים למדי. לפני כל ניתוח יש פגישת ייעוץ, ומנתחות מקצועיות יידעו לבצע בה תיאום ציפיות ולפרט על הסיכונים האפשריים בשיטה שלה ומה השיעור שלהם. הסטנדרט הרפואי בכל הנוגע לניתוחים טרנסיים בארץ ובעולם גבוה משמעותית משהוא היה בעבר, והוא ממשיך לעלות. רופא טוב יודע לתקשר למטופלת שלו בדיוק מה הסיכונים הקיימים בכל שיטה שהוא יודע לעבוד בה, ורופא טוב יודע לזהות מתי הכישורים שלו לא מתאימים לסיטואציה ולהפנות למומחה אחר.

ניתוח תחתון, ניתוח עליון ושאר הניתוחים בעולם הרחב של ניתוחים טרנסיים הם עדיין ניתוחים. הם מורכבים, ויש בהם סיכונים כאלו ואחרים – אין בכך ספק. אבל ממש כפי שיש לנו שיטות להפחית את הסיכונים ככל האפשר בניתוחים אחרים, יש לנו שיטות גם פה. כל הידע הזה משתקף בסופו של דבר במספרים שבשטח: גם במקרים של סיבוכים וצורך בניתוחים מתקנים, בסופו של דבר, שיעור החרטה על ניתוח טרנסי הוא נמוך מאוד. מחקרים מודרניים מעמידים את שיעור החרטה על ניתוח תחתון על פי 14 פחות מניתוחים אחרים, פלסטיים ורפואיים גם יחד. וגם שיעור החרטה הקיים, אגב, נמצא במגמת ירידה.

ניתוח טרנסי, מכל סוג, הוא לא הליך פשוט, ולוקח הרבה זמן והרבה מחשבה עד שבכלל מחליטות בכלל לפעול למענו. העובדה שטרנסיםות רבים לא בוחרים במסלול הזה קשורה קשר הדוק להיותו של שיעור החרטה כל כך נמוך – מי שניתוח הוא לא הפתרון המתאים לה לרוב פשוט לא תגיע למעמד של ניתוח. ניתוח הוא דבר קשה לגוף ויכולים להיות בו סיבוכים, אבל למזלנו מדע הרפואה הוא טוב, ומשתפר כל הזמן. זו אמירה שנכונה בלי קשר לאם האדם טרנס או לא.

סיכום

החוויה הטרנסית היא מגוונת. ישנם שלל ניתוחים וטיפולים שאפשר לעשות, ואין חובה שאף אחד מהם יקרה אצל אינדיבידואל כזה או אחר. לטיפול הורמונלי יש סיכונים המלווים אותו, המוכרים היטב, ושאפשר לעקוב אחריהם ולמנוע אותם. אותם סיכונים קיימים גם אצל סיסג׳נדרים בטיפול דומה. ניתוחים הם מגוונים, שונים ומשונים, וכל ניתוח וכל שיטה מגיעים עם הסיכונים שלו, ממש כמו ניתוחים שאינם ניתוחים טרנסיים. מנתח מקצועי יודע ליידע את המטופלת שלו על כל הסיכונים הידועים ולתת לה את האפשרות לשקול אותם לעומק. שיעור הסיבוכים לניתוחים השונים הוא נמוך, והוא יורד עם הזמן ככל ששיטות משתפרות ומנתחים צוברים ניסיון.

ולשואלת האנונימית, אם שרדת את כל החפירה עד כה, יש לי המלצה אחת: פשוט תהיי שם בשביל הקרובה שלך. תתמכי בה, תעזרי לה להרגיש טוב עם עצמה ועם איזו בחירה שהיא לא תעשה. תהיי לה קרובת משפחה שהיא תשמח להתייעץ איתה, לפרוק את שעל ליבה. ואם היא תבחר שלא לשתף אותך בתהליך קבלת ההחלטות שלה, זה גם בסדר. העיקר שתהיה לה קרובת משפחה שהיא יכולה לסמוך עליה.

קריאה נוספת

לקריאה נוספת, אני ממליצה לבקר באתר מעברים, וכן לקרוא את הגרסא השביעית של Standards of Care של WPATH, הארגון המקצועי הבינלאומי לרפואה טרנסית.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

היום בערב הציג הנשיא הרצוג את מתווה הפשרה שהוא מכנה מתווה העם. אז כמובן שאין לי ברירה אלא לעבור פרק פרק ולכתוב פוסט עם התלונות שלי.

חוק יסוד החקיקה

בעיקרון, די אחלה, אבל. הבעיתיות הכי גדולה לא נובעת ממה שיש בו, אלא ממה שאין – הכרה בצורך האמיתי של ישראל בחוקה. חוקי יסוד יהיו משוריינים בטירוף עכשיו, שזה הופך אותם לחוקה יותר מכל דבר, אבל עדיין אין לנו מגילת זכויות אדם אמיתית. זכויות אדם קריטיות לא יופיעו במתווה הזה וזה פשוט לא הגיוני. מה שהנשיא מציע זה מתווה מצוין להליך שינוי החוקה – כשיש כזו. לא תחת פשרת הררי המחורבנת שאנחנו כפופים לה כבר עשורים רבים ושהגיע הזמן שניפטר ממנה.

ביקורת שיפוטית

טוב באופן מפתיע. אממה, גם פה עולה הצורך בחוקה. אמנם הצרימה פחות חמורה מבקטע הקודם, אבל עדיין – זה מתווה טוב לפעולה תחת חוקה.

הוועדה למינוי שופטים

והנה החרטא הפשרני לו ציפינו. אתחיל מהמחמאות – טוב שנפטרנו מלשכת עורכי הדין. להזמין אותם כמשקיפים בלבד זה מצוין, וכך צריך להיות. גם ההרכב של הוועדה הוא יחסית בסדר (אם כי הדבר הצודק הוא שני נציגים ערבים). ועכשיו כשהחמאנו – למה לעזאזל הרוב הדרוש הוא 7? זה ממש, ממש מעט מדי. רוב של 7 יאפשר למנות שופטים מפלגתיים עם הבטחה קלה של שיריון בכנסת הבאה (כי זה מה שחסר לנו, שילוב בין עידית סילמן לברט קוואנו). הרוב ההגיוני המינימלי הוא של 8, ככה כדי להחרים לחלוטין את נציגי השופטים דרושה הסכמה מלאה בין הקואליציה לאופוזיציה, או לחילופין, כדי לעקוף את האופוזיציה דרושה הסכמה כמעט מלאה עם השופטים. אם רוב של 70% זה יותר מדי, אפשר להוסיף עוד חבר אופוזיציה אחד (נגיד את ראש האופוזיציה) ולקבוע רוב של 8 – בדיוק שני שליש. (לשופטי עליון הייתי הולכת על 12 חברים ורוב של 9, ככה כדי להחרים את האופוזיציה צריך את כל השופטים, ולהחרים את השופטים צריך את כל האופוזיציה.)

מגילת הזכויות

זה הקטע שבו הטקסט מראה כמה הוא חסר חזון, ושצועקת הכי הרבה האבסורדיות בכך שאין חוקה. מגילת זכויות מלאה ומעוגנת צריכה להיות חלק מלא ויסודי מהשינוי החוקתי, לא רק מחשבת אגב! ״הזכות לשוויון ואיסור הפליה; הזכות לחופש הביטוי, הדעה, ההפגנה והאספה״ זה מצוין, אבל היכן חופש ההתארגנות והשביתה? חופש דת וחופש מדת? שלא לדבר על הזכות לקיום בכבוד, או על הגנה אמיתית על אוטונומיה גופנית, או על הבהרה כי זכויות האדם האלו תקפות לכל תושבי המדינה ולא רק לאזרחיה. ״גיבוש והשלמה של מגילת זכויות יסוד מקיפה״ זה אחלה, רק צריך לקרות לפני שמעגנים את כל חוקי היסוד הקיימים בעוצמה של חוקה, ולא אחרי.

עילת הסבירות

הצעה פשוט זוועה.

יועצים משפטיים

הכל די אחלה, פרט לסעיף החקיקה. ודאי שלקביעת אי חוקיות של חקיקה שעושה הממשלה צריך להיות תוקף, לא אמרנו לפני רגע שלחוקי יסוד יש מעמד עליון ושלא סותרים אותם? אפילו דבר מינימלי כמו השהיית תוקף החקיקה עד לקביעה בערכאת עליון לא הצעת, הרצוג? פשוט מאכזב.

הפחתת עומס

זה הקטע שבו הרצוג מעמיד פנים שההפיכה של לוין עוד איכשהו קשורה לשיפור מערכת המשפט. ההצעה עצמה אחלה, אז חוץ מלצחוק על הנאיביות אין שום דבר בעיני להעיר.

הוראות מעבר

על הקטע הזה אין יותר מדי מה להעיר, אז אתם יודעים שאני אגניב לפה שוב את החוקה. הסיבה לכך שחוקי היסוד שלנו כל כך עמוסים באופן לא סביר היא בדיוק משום שאין לנו חוקה. במקום להסדיר הסדר על זמני הגיוני ואז לעשות חקיקה מטעמו, קואליציות לאורך השנים פשוט דחפו כל מה שהן רוצות לתוך חוקי היסוד.

סיכום

הרצוג הביא מתווה טוב יותר משציפיתי, אבל עדיין עם בעיות מהותיות. בין היתר הוא עושה נורמליזציה לשחיתות, אבל אולי יותר חמור, הוא עושה נורמליזציה לכך ששינוי חוקתי אמור להיות חסר חזון ומנותק מזכויות כמו המתווה הזה. בקיצור: הגיע הזמן לחוקה מכבדת זכויות אדם!

או זה או נפילת המבנה ההיררכי אינהרנטית שהוא מדינה, בטח ובטח מדינת לאום. אני הרי אנרכיסטית, לא ציפיתם שאני באמת אהיה בעד חוקה. אבל לאופציה הזו אני לא אחזיק את נשימתי.

עריכה: בשיחה מקומית פרסמו ביקורת מצוינת משלהם על מתווה הנשיא, עם כמה פרספקטיבות אחרות. ממליצה לקרוא גם.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

ממשלת נתניהו השישית ממשיכה עם חקיקת הבזק של חוקי הדיקטטורה, בלי סימני האטה. למעשה, כפי ששמחה רוטמן טורח להתגאות, הגרסא המרוככת של חוקי הדיקטטורה שהציג שר המשפטים לוין כמעט ומתה לטובת הגרסא הקיצונית אף יותר של פורום קהלת. באותו הזמן, המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע לא רק שלא דועכת, אלא באופן מרשים למדי נראה שרק מתעצמת משבוע לשבוע. אנשים ממשיכים להגיע לכנסת ולבלות יותר ויותר שעות על הרגליים במחאה נגד המתרחש בתוכה, יותר כבישים נחסמים, יותר ויותר השבתות מתרחשות. אפילו יותר ויותר סנטימנטים נגד הכיבוש נשמעים בהפגנות.

איך שני הכיוונים הסותרים האלו נפתרים? הנה שלושה תרחישים אפשריים.

פשרה

נתניהו ״הוא מומחה בפירוק מחאות כאלה, בעיקר באמצעות ׳פשרות׳״ – כך תיארה אותו יונית מוזס רק אתמול. כל מי שזוכר את המחאה החברתית יודע שזה נכון. בתרחיש זה נתניהו מסכים ברגע האחרון להקפיא את החקיקה ולדון על פשרה (כנראה על בסיס ההצעה של הרצוג, שלכשעצמה מיטיבה מאוד עם הממשלה) וראשי מפלגות המרכז-מרכז יכריזו על ניצחון.

בסופו של דבר, כדי לבצע הפיכה משטרית נתניהו צריך רק קצת ממה שהממשלה שלו מקדמת בהווה. פסקת התגברות ברוב קטן, היכולת למנות את נשיא בית המשפט העליון, היכולת לחוקק חוקי יסוד בלי הפרעה, כל אחד מהם יספיק. עד שיגיע השלב בו מבוטל משפט נתניהו והמפלגות הערביות מוצאות מחוץ לחוק, המחאה כבר תתפזר, הצפרדע תהיה יותר מדי זמן בתוך המים החמימים, וההשתלטות תבוצע בהצלחה ובלי הרבה התנגדות, והכוח לעד יהיה בידיו של הפשיסטים בממשלה.

השבתה

בתרחיש זה מבוצעת האטה לשם הטעיה. ריסון כלפי חוץ של הקיצוניים כמו רוטמן, דיון על פשרה למראית עין. בסוף החוקים עוברים בניסוח כזה או אחר, והזעם שמתבשל בישול ארוך אצל המוחים והמפגינים מתפרץ החוצה. בעידוד האופוזיציה, חסימות והפגנות הופכים לשגרה יומיומית. שביתות כלליות של מספר ימים מתחילות לצוץ. בועות הרתיחה ממשיכות כל עוד הממשלה לא נסוגה בה.

השאלות הקריטיות הן כמה חזק יהיה המרד, וכמה עיקשת תהיה הממשלה. שביתה כללית אמיתית וארוכה תוכל לערער לחלוטין את הכלכלה הישראלית יותר מכל משקיע אמריקאי שבורח, אך ייתכן והממשלה צמאת הכוח תחליט להמשיך למרות זאת. אם הממשלה לא תקרוס תחת עול השביתה הכללית, במוקדם או במאוחר תקרוס במקומה הרשות הפלסטינית כפי שהצד המיליטנטי יותר של הקואליציה כל כך מייחל, ולא יהיה דבר שירסן את את החמאס מצד אחד, ואת הכוחות שבשליטת סמוטריץ׳ ובן גביר מצד שני. אינתיפאדה שלישית פורצת, שאין לדעת איפה היא תיפול בספקטרום שבין האינתיפאדה הראשונה לרצח עם, ובסופה, יהיה אשר יהיה, ישראל נשארת במצב פוליטי וכלכלי שמזכיר יותר את בורמה מאשר את ״הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון״.

ישראל של התרחיש הזה יכולה לחלום שהיא הייתה פולין. לפולין לפחות יש כלכלה עם צמיחה טובה ואין לחימה מתמדת שמגיעה לרתיחה כל עשור בממוצע.

הפיכה

התרחיש הדרמטי ביותר. בתרחיש זה הממשלה ממשיכה במרץ בחקיקת הבזק, קרוב לוודאי בגרסא הקיצונית יותר שהציע רוטמן (או אפילו בסינתזה של רוטמן ולוין שלוקחת את החלקים הכי גרועים משניהם). ביום הקריאה השנייה-שלישית, או לחילופין, ביום בו אמור הנשיא לחתום על החקיקה, הזעם האצור שהמפגינים צברו מתפוצץ. בהפגנה הראשונה מול הכנסת קראו לפרוץ את הגדרות. בהפגנה השנייה אפילו הצטרכו השוטרים לדחוף אחורה את המפגינים לפני פריצה, אפילו עם רק לרגע. הפעם יש פריצה אמיתית. מפגינים עוברים את הגדרות ומתחילים להתעמת בכוח עם המשמר שבמקום. חלקם משתחלים לתוך הכנסת עצמה. המליאה מפונה כדי למנוע פגיעה בחברי הכנסת, ופאניקה שוררת במקום.

מה שקורה עכשיו תלוי לחלוטין בכמות האנשים שמצטרפים להסתערות. אם מספר האנשים שעובר את שערי הכנסת יסתכם בעשרות או אפילו מאות, המורדים לא ישיגו דבר. במוקדם או במאוחר הם יפונו, חקיקת ההפיכה תושלם (הפעם בסיוע של סמכויות שעת חירום) ועל אף ההבדל הרב ביניהם (הפיכה עצמית מתוכננת מראש לעומת התקוממות ספונטנית של אזרחים), ניסיון ההפיכה ייזכר כמו ה6 בינואר בארצות הברית.

אם לעומת זאת תסתער מסה קריטית של אנשים, נגיע למציאות אותה אף אחד בהווה לא יכול לחזות. הפיכה, רצח פוליטי, מלחמת אזרחים, התקוממות קולקטיבית, דיקטטורה ארדואנית – הכל אפשרי. תרחיש כזה הוא כאוס במובן המתמטי של המילה: כמות המשתנים גדולה מכדי שניתן יהיה לחזות בהתחלה איך זה יסתיים. מה שבטוח הוא שאחרי זה מדינת ישראל לא תישאר אותו דבר.

אז איך זה מסתיים?

אני לא יודעת. לו הייתי צריכה לנחש, כנראה התרחיש הראשון, פשרה. נתניהו מספיק שנים במשחק הזה כדי לדעת שזה התרחיש האידיאלי מבחינתו, או לפחות הוא אמור לדעת. אבל אני בסך הכל בחורה עם בלוג שיודעת לכתוב טוב. כוחות נבואיים בטוח אין לי, ובטח יש עוד תרחישים שלא העליתי על דעתי או עם סבירות גבוהה יותר משציפיתי. אבל בעיני, אלו האפשרויות. פשרה, השבתה, הפיכה.

האם ההבטחה של ״דמוקרטיה או מרד״ תתגשם? נחכה ונראה.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

(נכתב במקור כשרשור של @amberage@eldritch.cafe. תורגם ברשות על ידי @yuvalne@tooot.im.)

אז רכשת את המשחק Hogwarts Legacy או שיש לך לבטים לגביו. אתם יודעים שג׳יי קיי רולינג היא אדם נוראי, אבל בא לך להנות מהמשחק החדש של סדרת הספרים האהובה עליך. ברור, היא קצת מוזרה כשזה נוגע לטרנסים האלו, אבל לא הכל בה רע, נכון? תנו לי להנות מהמשחק, זה לא אומר שאני תומכת בה (נתעלם מכמה שגויה [twitter.com] האמירה הזו), ובכלל: מה רע בזה, אה?

ובכן, זר היפותטי, זהו יום המזל שלך! מאחר ששאלת…

אם לא באת לשמוע טיעונים, הטקסט הזה לא עבורך, אבל אם השאלה שלך היא ״על מה בכלל כל העניין״, באת למקום הנכון.

בואו נחזור קצת אחורה בזמן. עד לפני זמן קצר, ג׳יי קיי רולינג הייתה בעיקר סופרת פנטזיה אהובה. היו ביקורות על היצירה שלה מאז ומתמיד (ואין בכוונתי לביקורות על הסגנון), כמו על הגובלינים, גזע של בנקאים עם אף ארוך וגב קמור ואהבה לתככים ומזימות [www.thejc.com] ששוכנים בבניין עם מגן דוד על הרצפה [twitter.com], הרטקון החפוז של דמות יהודית בודדת (עם השם הסטריאוטיפי ״גולדשטיין״) [twitter.com], עלילת המשנה על משרתים עבדים שאוהבים עבדות ושונאים שמשחררים אותם [www.theguardian.com], וכן הלאה וכן הלאה, אבל על פי רוב, רוב האנשים ראו אותה כסופרת של הספרים האהובים עליהם, ובזה זה נגמר.

מאז, רולינג יצאה בתמיכה בקמפיין הרצחני [www.lemkininstitute.com] נגד טרנסג׳נדרים, לכאורה מתוך דאגה לזכויות נשים, על אף העובדה שהאנשים אותם היא מגבה [twitter.com] מכנים לוחמים נגד הזכות להפלות 'אנשים נחמדים' [twitter.com], שאנשים בצד שלה תובעים מרכזי חירום לנפגעות אונס [unherd.com], ושהיא התבטאה בניגוד [blogs.scientificamerican.com] לכל המדע הידוע [www.scientificamerican.com], ובעד מדע זבל שהופרך [neurosciencenews.com], באופן שסותר את כל [publications.aap.org] ארגוני [www.ama-assn.org] המדע [www.apa.org] הגדולים [www.aap.org], ושהיא מוצאת את עצמה באותו צד כמו מתנגדי [www.vice.com] חיסונים [www.thepinknews.com], הימין [nypost.com] הקיצוני [www.city-journal.org], אנטי[www.thesocialreview.co.uk]שמיים [blogs.timesofisrael.com], עוד אנטישמיים [chican3ry.medium.com], סופרים של מניפסטי הסתה רצחניים [www.thenational.scot], ואוליגרכים של דיסאינפורמציה [www.aidsmap.com]. זה לא צירוף מקרים שההפיכה הפומבית של רולינג לטרנספובית נלהבת [www.glamour.com] תואמת לגל של חוקים אנטי-טרנסיים [www.them.us], עלייה מ60 חוקים בשנת 2020 ל131 ב2021 [www.washingtonpost.com], מה שהפך את 2021 לשנה הכי גרועה עד אז [www.hrc.org], ועוד כמות אדירה של 120 חוקים בשלושה שבועות [www.aclu.org] בתחילת 2023 בלבד (צפי של 2305 חוקים לשנה כולה אם הקצב הזה ימשיך)!

עד פה, כה נורא. אבל מאחר שאתם קוראים את זה, זה בבירור לא מספיק כדי לשכנע אותך, אז הרשו לי להציג טיעונים נוספים. בואו נדבר על Hogwarts Legacy.

נתחיל עם העובדה שWarner Brothers שכרו ביודעין [kotaku.com] יוטיובר גיימרגייט מהימין הקיצוני [www.cbr.com] כמפתח הראשי של המשחק, ולאחר זמן קצר פרטים מהמשחק נחשפו, כולל העובדה שהקריקטורות האנטישמיות ממקודם [www.dailydot.com] יהיו חלק מרכזי מהעלילה, ספציפית סביב מזימה ומרד נבזיים [www.dailydot.com] שכוללים חטיפה של ילדים [www.dailydot.com]. אני אחזור על זה שוב: הבנקאים החמדנים והבוגדניים בעלי האף הארוך ששונאים קוסמים חוטפים ילדים. אם המילים ״עלילת דם״ - האמונה שיהודים חוטפים ילדים, רעיון שמועצם בתיאוריות קונספירציה מודרניות על ״גרומינג״ או ״שטיפת מוח פרוגרסיבית״ – לא אמרו לך כלום עד כה: זו המשמעות שלהן [www.adl.org]. העובדה שהמרד מונע על ידי דיכוי בן מאות שנים של הגובלינים, שנמנעות מהם זכויות אדם, הגישה לשרביטים, ואיסור לעסוק בכל תחום חוץ מבנקאות (נשמע מוכר?) והרצון הגובליני לחופש (איך הם מעיזים) [gamerant.com] זה רק הדובדבן שבקצפת, כמו השימוש של המשחק בשופר והעובדה שהוא קורה בשנה שבה קרה פוגרום היסטורי [wegotthiscovered.com]. אה וידעת שהגובלינים מאמינים שהעובדים צריכים להיות הבעלים על מה שהם מייצרים [www.mugglenet.com]? נכון מאוד, היהודים המוסתרים-בקושי האלו הם מרקסיסטים! אולי תרצו לקרוא קצת על'בולשביזם יהודי' [he.wikipedia.org] (נאצים היום קוראים לזה 'מרקסיזם תרבותי' [he.wikipedia.org]), ואז להעיף מבט שוב על אוצרות המוות.

ואז יש את העובדה שהדמות הטרנסית היחידה במשחק, אישה טרנסית, לא רק תומכת ברעים, אלא גם נקראת בשם עם סממנים גבריים רבים ככל האפשר [www.mirror.co.uk], כולל ״מר״ בשם הפרטי, ושם של בנים בשם המשפחה, שהפירוש שלו הוא ״מלך קטן״ כי למה לא.

אמיתי לגמרי.

זו, אגב, לא הפעם הראשונה [www.forbes.com] שרולינג והעולם שלה פישלו עם שמות, כולל לקרוא לדמות שחורה ״שלשלאות״, לתת לדמות סינית שני שמות קוריאניים [www.hitc.com] ובכלל לתת לכל דמות שאינה בריטית את השם הכי סטריאוטיפי שאפשר לדמיין.

אה, ושכחתי לציין שהגיבור של אחד מספרי הפשע שלה (שנכתב תחת שם עט שמהלל את מבצע טיפולי ההמרה המתעלל המפורסם [en.wikipedia.org]) מאיים על אישה טרנסית באונס [www.vanityfair.com], וגם מלגלג על פמיניזם והזכות להפלות [www.vox.com], ושספר ההמשך כולל self-insert שקוף לחלוטין בצורת יוצרת תוכן שנרצחת כי היא לא פרוגרסיבית מספיק [www.rollingstone.com].

עדיין רוצים לשחק?

לכו על זה. תהנו [www.gamepressure.com]. תתפנקו [www.ign.com]. זה המצפון שלכם, אתם מי שצריכים לחיות עם זה. [www.msnbc.com] ואגב, כשהייתם בחטיבה, הייתם גונבים לאנשים את ארוחת הצהריים?

איור השער של גרסאת הPS5 של Hogwarts Legacy. למעלה בפונט אדום מודגש כתוב "9 מתוך 10", הציון שIGN נתנו למשחק. מתחת יש ציטוטים בפונט אדום קטן יותר:
"לא ההישג הטכני המרשים ביותר" - גם כן IGN
"עם הרבה גליצ׳ים" - אותה ביקורת של IGN
"חוטא בחוסר גיוון באויבים" - IGN
"לא מאוד מתוחכם או מקורי" - עוד ציטוט ישיר של IGN
"אתם תתאכזבו לחלוטין" - IGN
"ביצוע מקרטע, סובל בערך מכל בעיה אפשרית" - IGN אמרו, לא אני
"סיפור ראשי חסר" - IGN שוב
"האם זה אתי לשחק אותו זו ... שאלה אחרת" - ציטוט אמיתי מ, שוב, ביקורת של 9.0 מIGN נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

לפני כשלושה שבועות תלינו אני ובת זוגי דגלי גאווה (קשת וטרנסי) מחלון הדירה שלנו. היום מצאנו בתיבת הדואר שלנו פתק מקופל שהיה כתוב עליו “מכתב תודה”. בעיני מה שנכתב בו מדבר בפני עצמו, ולכן אני הולכת לכתוב את מה שנכתב בפתק מילה במילה בלי אף הערה נוספת.


שלום! אני תלמיד כיתה י”ב פה בהרצליה, שמי לא משנה – כל יום אני חולף על יד הדירה שלכם באוטובוס בדרך לבית הספר. ורציתי להגיד לכם תודה על הדגלים. אני ביסקסואל בארון – ולמרות שיש חברים שיודעים וחברים להט”בים, ההורים שלי מאד הומופובים ואני חושש שאין באפשרותי להגיד להם בלי לפגוע בעצמי או במשפחה שלי. זה יחד עם הסכנה שמציגים פוליטיקאים מסוימים שנמצאים במוקדי כוח לקהילה – מדאיגים אותי מאוד. אני הולך קבוע להפגנות כבר 5 שבועות ברצף ודואג רבות לעתיד המדינה והקהילה בפרט. הייצוג שלכם חשוב מאד. תזכרו את זה. תודה ענקית על הייצוג שאני לא מסוגל להראות ברמה היומיומית. תמשיכו להילחם, גם אם זה מהספה בבית. תודה רבה רבה לכם.

תלמיד מודאג מאוד ❤️

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

נכתב במקור בהתכתבות עם חברים, אבל כתוב מספיק טוב כדי להפוך לפוסט בפני עצמו.

שני המאפיינים המרכזיים של חוקה הם העליונות החוקתית שלה – כלומר העובדה שהיא עומדת מעל כל חוק אחר – והיציבות שלה – שכדי לשנות אותה צריך רוב של שני שליש, או משאל עם, או שניהם, או משהו דומה אחר. חוקי יסוד בישראל הם “טיוטת חוקה”. לישראל הייתה אמורה להיות חוקה עד 1949, זה לא קרה, אז ב1950 החליטו שיילכו על הדרך הזו במקום. בגלל שחוקי יסוד הם “חוקים יסודיים בפני עצמם” וכן פרקים מהחוקה הסופית, יש להם מאפיינים של חוקה, כמו העובדה שאין עליהם תאריך שלא כמו חוקים רגילים, ושאפשר לשנות אותם רק עם חוק יסוד אחר (המצאה של אהרון ברק, אגב). חלקם משוריינים, חלקם זוכים לשריון רק בנסיבות מסוימות (הדוגמא הכי מעניינת לזה בעיניי היא שחוק המצלמות בקלפיות נפל כי לא היו לו 61 מצביעים, אף שהיה לו רוב של 58-0 שבנסיבות רגילות היה מעביר אותו, נטו כי נדרש רוב של 61 בגלל הקרבה לבחירות). הנקודה שהימין הכי שונא בנוגע לחוקי יסוד היא העובדה שאי אפשר לעקוף חוק יסוד, רק לשנות אותו. בייסיקלי הכל מסתכם לזה: הממשלה אומרת שהיא לא רוצה להקשיב לחוקי יסוד, בית המשפט אומר “אז פשוט תשנו אותם”, הממשלה מסרבת.

דוגמא יפה למנגנון הזה של “פשוט תשנו אותם” בפעולה הוא חוק הבשר – ישראל רצתה לאסור על ייבוא של בשר לא כשר, אבל זה מנוגד לחוק יסוד חופש העיסוק. אז הכנסת חוקקה פסקת התגברות (הידעתם שכבר יש פסקת התגברות אחת בישראל?) שאומרת שמותר לסתור את חוק היסוד הזה, לפרק זמן מוגבל של עד 4 שנים, עם רוב של 61 לפחות, ובתנאי שהחוק אומר “כן, אני סותר את חוק היסוד, ולכן אני תקף רק עד תאריך בלה”. לבג״צ אין התנגדות עקרונית לשינויים חוקתיים שנועדו למטרה מאוד מסוימת. פסקת ההתגברות של חוק יסוד חופש העיסוק לא נוצלה מעולם אחרי חוק הבשר, אבל בגלל שהיא עוד קיימת ומתפקדת כמו חוק יסוד, היא לגיטימית. אותו דבר למוטציה ההזויה שהיא ממשלת חילופים – אמנם זו המצאה שבבירור נועדה לעזור לממשלת נתניהו-גנץ שבה שני הצדדים לא סומכים אחד על השני בכלל, אבל מכיוון שבעתיד עוד ניתן להשתמש בה (ולמעשה השתמשו בה בממשלה שבאה מיד אחרי) היא לגיטימית לחלוטין. דוגמא מצוינת למקרה שבו הכנסת מסרבת לשנות את חוקי היסוד היא תקציב דו-שנתי. בישראל חוקי היסוד קובעים כי התקציב הוא לשנה, אבל נתניהו רצה תקציב לשנתיים. במקום לשנות את חוק היסוד, העבירו הוראת שעה לחוק היסוד (יציר מוזר שיש לו את ההשלכה ההזויה שמדובר בסוג הוראת השעה היחיד שאין לה תאריך בשם החוק) שאומרת שמותר לעשות תקציב דו שנתי, אבל רק הפעם. בג״צ אמרו להם “חבר׳ה זה לא סבבה, אנחנו לא נתערב הפעם אבל בחייכם פשוט תתקנו את חוק היסוד” אז הכנסת עשתה את הדבר ההגיוני ופשוט... עשתה את אותו תיקון זמני עוד שלוש פעמים. אחרי הפעם השלישית בג״צ אמרו “זהו, נמאס, פעם הבאה שאתם עושים את זה דרך הוראת שעה זה מבוטל אוטומטית מראש”. מאז לא טרחו לחוקק תקציב דו שנתי, אגב. עוד דוגמא לאותו עיקרון הוא בג״צ שפיר מ2021, שקבע שהשטויות התקציביות מ2020 (של הממשלה שבשלב הזה כבר התפרקה) היו ביג נו נו – דבר ראשון, חוק היסוד קובע שאחרי X זמן בלי תקציב הכנסת מתפזרת, הוראת השעה הזו קבעה שלכנסת הזו ורק לכנסת הזו יש הארכה. דבר שני, חוק היסוד קובע שהתקציב הזמני האוטומטי תלוי בשנה שעברה, אבל בגלל שהממשלה רצתה להכניס גם את העודפים התקציביים של השנה שעברה לתקציב, הם קבעו שלחודשים האלו ולחודשים האלו בלבד, יש תוספת. חיות אמרה על זה “חבר׳ה, מה שאתם עושים פה זה בבירור לא חוק יסוד אלא סתם שינויים שעוזרים לעצמכם אבל שאתם יודעים שהם לא רעיון טוב באופן כללי. פספסתם את הפואנטה של חוק יסוד. פעם הבאה זה מבוטל.”

יש שני שינויים שלוין מציע בנוגע לכוח של חוקי יסוד ושל בית המשפט העליון. הראשון הוא שבית המשפט לא יוכל לדון בחוקי יסוד (עזבו את העובדה שהעליון מעולם לא טען אפילו שיש לו את הזכות להתערב בחוקי יסוד, רק בהוראות שעה שמתחפשות לחוקי יסוד) – דבר שגם מקל על השנניגנז שראינו פה וגם מכין את הקרקע מראש ל”חוק יסוד לדפוק ת׳ערבים”. בתכל׳ס מדובר בשינוי שנועד לעזור ספציפית לדרעי, כי הכהונה שלו למרות ההרשעה הוכשרה בתיקון לחוק יסוד שעבר מעכשיו לעכשיו. בעוד שהיועמשית הציעה “אחלה, תיקון חוקה, בואו תוכיחו שאתם באמת רוצים תיקון חוקה ותעשו שזה יהיה תקף רק מהכנסת הבאה”, הממשלה ענתה “זין”. עכשיו עם הרפורמה בג״צ לא יוכל לומר “חבר׳ה זה בבירור לא חוק יסוד מה שאתם עושים פה, תתאפסו על עצמכם”. דבר שני הוא מציע שבפעם הבאה שבג״צ אומר להם “חברים אתם לא יכולים להתעלם מחוקי יסוד סתם ככה, יש לכם רוב של 61 אתם ליטרלי יכולים פשוט לשנות אותם” הכנסת תענה “אנחנו דווקא כן יכולים!” ותמשיך להתעלם בכל זאת. שני אלו בשילוב עם הביטול של עילת הסבירות (העילה שבה בית המשפט אומר לממשלה או לגוף אחר במדינה “זה לא הגיוני מה שאתם עושים פה, אתם אמורים להיות ממשלה אז אולי תפעלו כמו אחת”) וההפיכה של היועמ״ש למחווה דעה נטו נותנים הרבה כוח לכנסת ולממשלה, ובהתחשב בזה שבין שתי הרשויות האלו גם ככה אין הפרדה בשיט, זה אומר שיש לנו רשות אחת עם כל הכוח ושתיים אחרות שהן פשוט מייעצות.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0

פורסם במקור בתאריך 2022-11-17

כותרת חלופית: טליה עונה לשאלה ב”סליחה על השאלה” עם פוסט נפרד של יותר מ700 מילים. שוב.

לפני כמה ימים התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה על חסמי התבגרות (בלוקרים) לנוער טרנסי, תחת הכותרת הם עצרו את ההתבגרות, אך האם יש מחיר? בלוקרים הם טיפול נפוץ אצל נוער טרנסי על מנת למנוע את הדיספוריה החמורה שעלולה לבוא כתוצאה ממעבר של גיל ההתבגרות “הלא נכון” על השלכותיו הבלתי הפיכות. היתרון המרכזי של הטיפול הוא היותו הפיך, ניתן להפסיק את הטיפול כדי לחזור לחוות התבגרות כפי שהיא הייתה צפויה להיות ללא התבגרות, או לחילופין להתחיל ליטול הורמונים ולעבור התבגרות תחת השפעתם במקום. הכתבה מעלה חששות בנוגע להשלכות לטווח הארוך של טיפול בבלוקרים על נוער טרנסי, חששות שבעקבותיהם נשאלתי על הכתבה ב”סליחה על השאלה” בקבוצת ההסברה הטרנסית “הסיבה שזה טרנספובי”.

סליחה על הבוטות, אבל זו חרא כתבה. או לפחות, כתבה שנערכה להיות סנסציונית ולהציג את הקהילה הטרנסית כאויב.

הכותרת והפתיח של הכתבה מציגים את הנושא כאילו יש ראיות חותכות לכך שבלוקרים גורמים לנזק בלתי הפיך לעצמות של נוער טרנסי, אבל אז הכתבה סותרת את עצמה ואומרת שבעצם אין. הכתבה אומרת שהרופאים ההולנדים שיזמו את השיטה לא התבססו על נתונים, ואז סותרת את עצמה ומראה שהם התבססו על השימוש בטיפול למצבים רפואיים אחרים כמו אנדומטריוזיס.

יש כמה מחקרים שהכתבה מצטטת, אבל היא מקשרת אליהם רק בסופה, כלומר רק מי ששרדו 6500 מילים של הפחדה זכאים לראות את המקורות. ובהתחשב בעובדה שעיתונות על מחקרים נוטה להיות באיכות נמוכה ביותר (זוכרות איך רק לפני כמה חודשים “מדענים היו בפאניקה כי טלסקופ החלל ווב הפריך את המפץ הגדול”, סנסציה שהתגלתה כחרטוט עיתונאי שלא מבוסס על כלום?) זה מחייב אותנו לסמוך על העיתון – שכבר הראה שהוא מוכן להציג את הקהילה הטרנסית כאויב – שהוא פירש נכון את התוצאות והציג נכון את החוזק הסטטיסטי שלהן. ובכן, אני שרדתי את כל מילות ההפחדה והגעתי לסוף, ופתחתי מחקר מחקר לראות מה כתוב בהם. ואתן יודעות מה כתוב בהם? המחקרים התחלקו לשתי קבוצות: אלו שאמרו “לא הצלחנו להגיע למסקנה, צריך מחקר גדול יותר”, ואלו שאמרו “כן הגענו למסקנה, אבל כנראה עדיין צריך מחקר גדול יותר”. אחד מהמחקרים מהסוג השני אפילו מצא שאין השלכות שליליות לבלוקרים. ובכל זאת הניו יורק טיימס לא בחרו להציג את זה כ”יש ראיות סותרות וזה בעייתי, צריך לעשות עוד מחקר כי זה טיפול חשוב וצריך להבין את ההשלכות שלו”, אלא כ”מחקרים מראים שזה טיפול מזיק, רופאים מודאגים ואתם צריכים להיות גם”.

הכתבה מספרת לנו שכמה מדענים פרסמו מאמר מוצדק מאוד שדורש עוד מחקר על ההשפעה של בלוקרים על התפתחות המוח כי אין מספיק כאלו, אבל שכחו לציין שהמחקרים שכן יש כרגע, כולל אלו שהן ציטטו בעצמם, טוענים שאין השפעה שכזו. לפי הכתבה, אחת ההשלכות הכי חמורות של הפגיעה בעצמות (בהנחה ומחקרים עתידיים יאששו שהיא אכן קיימת) היא שמחלות של העצמות שמופיעות בדרך כלל בגיל 60 עלולות להופיע בגיל 50. אתן יודעות מה יותר גרוע מזה? לא להגיע לגיל 50.

חוסמי התבגרות מוכחים כמונעי דיכאון אצל נוער טרנסי, מוכחים כמונעי אובדנות, מוכחים כמצילי חיים. הכתבה מודה בזה בעצמה, אבל משקיעה מעט מאוד זמן בהתעסקות בנושא, כאילו ההשלכות הרפואיות ארוכות הטווח של בלוקרים על מטופלים איכשהו חשובות יותר מזה שהם יישארו בחיים. במקום להסביר להורים על זה שאכן יש סימני שאלה סביב הנושא ולכן שייתייעצו עם מומחה שיהיה אמפתי כלפיהם וכלפי הילד שלהם, הניו יורק טיימס מפחידים אותם ומעודדים אותם למנוע מהילד את הטיפול. במקום לחשוף כמה אכזריים המחוקקים ברחבי העולם שמונעים טיפול מציל חיים מנוער טרנסי, הכתבה מציגה אותם באור חיובי, כאילו מה שמניע אותם אלן החששות הללו ולא סתם טרנספוביה.

הכתבה מסתיימת, איך לא, בניצול ציני של דה-טרנזישן. דה-טרנזישן היא תופעה נדירה בה אדם מבצע חזרה, זמנית או קבועה, חלקית או מלאה, מהליך מעבר מגדרי. זו תופעה הרבה יותר מדי מורכבת מכדי לסכמה בפוסט, ותחום מחקר שאפשר ממש לכתוב עליו דוקטורט. אני כן אומר דבר אחד – אנשים שעברו דה-טרנזישן לרוב זוכים למעט מאוד אמפתיה, גם מהקהילה הטרנסית וגם מהקהילה הסיסג׳נדרית. הכתבה הזו לא שונה. היא מביאה את הסיפור של ג׳ייסי צ׳בירה, אישה שהייתה על בלוקרים מגיל צעיר והחלה ליטול טסטוסטרון בגיל שהיה גם צעיר, אבל לאחר כמה זמן הבינה שעבורה זו הייתה טעות. צ׳בירה לא מאשימה באף שלב בריאיון איתה את הבלוקרים או אפילו את הרופא שהנחה אותה ליטול טסטוסטרון, לא יוצאת באף שלב נגד הקהילה הטרנסית. אך במקום להיות סימפטית לכאב שהיא עברה ולקשיים שכלולים בדה-טרנזישן שלה, במקום להשתמש במילים שלה, הניו יורק טיימס משתמשים בסיפור שלה כדי להתנגח בקהילה הטרנסית. הכתבה מצטטת את הנתון לפיו 98% מהנערים שהתחילו ליטול בלוקרים ימשיכו ליטול הורמונים. הקונצנזוס הרפואי, כך גם לפי הכתבה, היא שלפיכך רוב המטופלים בבלוקרים אובחנו נכון, אך הניו יורק טיימס, בלי להתבסס על שום דבר פרט ל”רופאים אחרים” חסרי שם או כמות (צורת התבטאות שאסורה לשימוש בוויקיפדיה) טוענים שהמשמעות היא דווקא שקטינים נדחפים לטיפול שהם לא צריכים, דבר שאפילו צ׳אבירה, הדה-טרנזישנר שהם ראיינו לכתבה, לא אמרה באף שלב.

לסיכום, זו כתבה חרא. היא מתייחסת בקלות ראש לסכנות שבמניעת בלוקרים מנוער טרנסי, היא מייצגת גרוע את המקורות שלה, והיא מראיינת מישהי שעברה דה-טרנזישן רק כדי להתייחס אליה בחוסר אמפתיות להכניס לה מילים לפה. האם הטרנספוביה הזו הייתה מכוונת – זאת רק הכותבות יוכלו לומר, אבל דבר אחד בטוח, היא מאוד בולטת.

הכתבה מסתיימת במשפט “משפחות [של טרנסיםות ושל דה-טרנזישנרז] חולקות תקווה לעתיד של רפואה טרנסית: פחות זעם, יותר מדע.” אני מסכימה מאוד, ואומרת לניו יורק טיימס: אתם קודם.

עדכון מתאריך 2023-01-05 הניו יורק טיימס הודיעו על קבלת בעל הטור האנטי-להט״בי דיוויד פרנץ׳ לשורותיהם. מוזמנים לנחש את הפאנץ׳ לבד.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

This work is licensed under CC BY-NC-SA 4.0