החפירות של טליה

נכתב במקור בהתכתבות עם חברים, אבל כתוב מספיק טוב כדי להפוך לפוסט בפני עצמו.

שני המאפיינים המרכזיים של חוקה הם העליונות החוקתית שלה – כלומר העובדה שהיא עומדת מעל כל חוק אחר – והיציבות שלה – שכדי לשנות אותה צריך רוב של שני שליש, או משאל עם, או שניהם, או משהו דומה אחר. חוקי יסוד בישראל הם “טיוטת חוקה”. לישראל הייתה אמורה להיות חוקה עד 1949, זה לא קרה, אז ב1950 החליטו שיילכו על הדרך הזו במקום. בגלל שחוקי יסוד הם “חוקים יסודיים בפני עצמם” וכן פרקים מהחוקה הסופית, יש להם מאפיינים של חוקה, כמו העובדה שאין עליהם תאריך שלא כמו חוקים רגילים, ושאפשר לשנות אותם רק עם חוק יסוד אחר (המצאה של אהרון ברק, אגב). חלקם משוריינים, חלקם זוכים לשריון רק בנסיבות מסוימות (הדוגמא הכי מעניינת לזה בעיניי היא שחוק המצלמות בקלפיות נפל כי לא היו לו 61 מצביעים, אף שהיה לו רוב של 58-0 שבנסיבות רגילות היה מעביר אותו, נטו כי נדרש רוב של 61 בגלל הקרבה לבחירות). הנקודה שהימין הכי שונא בנוגע לחוקי יסוד היא העובדה שאי אפשר לעקוף חוק יסוד, רק לשנות אותו. בייסיקלי הכל מסתכם לזה: הממשלה אומרת שהיא לא רוצה להקשיב לחוקי יסוד, בית המשפט אומר “אז פשוט תשנו אותם”, הממשלה מסרבת.

דוגמא יפה למנגנון הזה של “פשוט תשנו אותם” בפעולה הוא חוק הבשר – ישראל רצתה לאסור על ייבוא של בשר לא כשר, אבל זה מנוגד לחוק יסוד חופש העיסוק. אז הכנסת חוקקה פסקת התגברות (הידעתם שכבר יש פסקת התגברות אחת בישראל?) שאומרת שמותר לסתור את חוק היסוד הזה, לפרק זמן מוגבל של עד 4 שנים, עם רוב של 61 לפחות, ובתנאי שהחוק אומר “כן, אני סותר את חוק היסוד, ולכן אני תקף רק עד תאריך בלה”. לבג״צ אין התנגדות עקרונית לשינויים חוקתיים שנועדו למטרה מאוד מסוימת. פסקת ההתגברות של חוק יסוד חופש העיסוק לא נוצלה מעולם אחרי חוק הבשר, אבל בגלל שהיא עוד קיימת ומתפקדת כמו חוק יסוד, היא לגיטימית. אותו דבר למוטציה ההזויה שהיא ממשלת חילופים – אמנם זו המצאה שבבירור נועדה לעזור לממשלת נתניהו-גנץ שבה שני הצדדים לא סומכים אחד על השני בכלל, אבל מכיוון שבעתיד עוד ניתן להשתמש בה (ולמעשה השתמשו בה בממשלה שבאה מיד אחרי) היא לגיטימית לחלוטין. דוגמא מצוינת למקרה שבו הכנסת מסרבת לשנות את חוקי היסוד היא תקציב דו-שנתי. בישראל חוקי היסוד קובעים כי התקציב הוא לשנה, אבל נתניהו רצה תקציב לשנתיים. במקום לשנות את חוק היסוד, העבירו הוראת שעה לחוק היסוד (יציר מוזר שיש לו את ההשלכה ההזויה שמדובר בסוג הוראת השעה היחיד שאין לה תאריך בשם החוק) שאומרת שמותר לעשות תקציב דו שנתי, אבל רק הפעם. בג״צ אמרו להם “חבר׳ה זה לא סבבה, אנחנו לא נתערב הפעם אבל בחייכם פשוט תתקנו את חוק היסוד” אז הכנסת עשתה את הדבר ההגיוני ופשוט... עשתה את אותו תיקון זמני עוד שלוש פעמים. אחרי הפעם השלישית בג״צ אמרו “זהו, נמאס, פעם הבאה שאתם עושים את זה דרך הוראת שעה זה מבוטל אוטומטית מראש”. מאז לא טרחו לחוקק תקציב דו שנתי, אגב. עוד דוגמא לאותו עיקרון הוא בג״צ שפיר מ2021, שקבע שהשטויות התקציביות מ2020 (של הממשלה שבשלב הזה כבר התפרקה) היו ביג נו נו – דבר ראשון, חוק היסוד קובע שאחרי X זמן בלי תקציב הכנסת מתפזרת, הוראת השעה הזו קבעה שלכנסת הזו ורק לכנסת הזו יש הארכה. דבר שני, חוק היסוד קובע שהתקציב הזמני האוטומטי תלוי בשנה שעברה, אבל בגלל שהממשלה רצתה להכניס גם את העודפים התקציביים של השנה שעברה לתקציב, הם קבעו שלחודשים האלו ולחודשים האלו בלבד, יש תוספת. חיות אמרה על זה “חבר׳ה, מה שאתם עושים פה זה בבירור לא חוק יסוד אלא סתם שינויים שעוזרים לעצמכם אבל שאתם יודעים שהם לא רעיון טוב באופן כללי. פספסתם את הפואנטה של חוק יסוד. פעם הבאה זה מבוטל.”

יש שני שינויים שלוין מציע בנוגע לכוח של חוקי יסוד ושל בית המשפט העליון. הראשון הוא שבית המשפט לא יוכל לדון בחוקי יסוד (עזבו את העובדה שהעליון מעולם לא טען אפילו שיש לו את הזכות להתערב בחוקי יסוד, רק בהוראות שעה שמתחפשות לחוקי יסוד) – דבר שגם מקל על השנניגנז שראינו פה וגם מכין את הקרקע מראש ל”חוק יסוד לדפוק ת׳ערבים”. בתכל׳ס מדובר בשינוי שנועד לעזור ספציפית לדרעי, כי הכהונה שלו למרות ההרשעה הוכשרה בתיקון לחוק יסוד שעבר מעכשיו לעכשיו. בעוד שהיועמשית הציעה “אחלה, תיקון חוקה, בואו תוכיחו שאתם באמת רוצים תיקון חוקה ותעשו שזה יהיה תקף רק מהכנסת הבאה”, הממשלה ענתה “זין”. עכשיו עם הרפורמה בג״צ לא יוכל לומר “חבר׳ה זה בבירור לא חוק יסוד מה שאתם עושים פה, תתאפסו על עצמכם”. דבר שני הוא מציע שבפעם הבאה שבג״צ אומר להם “חברים אתם לא יכולים להתעלם מחוקי יסוד סתם ככה, יש לכם רוב של 61 אתם ליטרלי יכולים פשוט לשנות אותם” הכנסת תענה “אנחנו דווקא כן יכולים!” ותמשיך להתעלם בכל זאת. שני אלו בשילוב עם הביטול של עילת הסבירות (העילה שבה בית המשפט אומר לממשלה או לגוף אחר במדינה “זה לא הגיוני מה שאתם עושים פה, אתם אמורים להיות ממשלה אז אולי תפעלו כמו אחת”) וההפיכה של היועמ״ש למחווה דעה נטו נותנים הרבה כוח לכנסת ולממשלה, ובהתחשב בזה שבין שתי הרשויות האלו גם ככה אין הפרדה בשיט, זה אומר שיש לנו רשות אחת עם כל הכוח ושתיים אחרות שהן פשוט מייעצות.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im

פורסם במקור בתאריך 2022-11-17

כותרת חלופית: טליה עונה לשאלה ב”סליחה על השאלה” עם פוסט נפרד של יותר מ700 מילים. שוב.

לפני כמה ימים התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה על חסמי התבגרות (בלוקרים) לנוער טרנסי, תחת הכותרת הם עצרו את ההתבגרות, אך האם יש מחיר? בלוקרים הם טיפול נפוץ אצל נוער טרנסי על מנת למנוע את הדיספוריה החמורה שעלולה לבוא כתוצאה ממעבר של גיל ההתבגרות “הלא נכון” על השלכותיו הבלתי הפיכות. היתרון המרכזי של הטיפול הוא היותו הפיך, ניתן להפסיק את הטיפול כדי לחזור לחוות התבגרות כפי שהיא הייתה צפויה להיות ללא התבגרות, או לחילופין להתחיל ליטול הורמונים ולעבור התבגרות תחת השפעתם במקום. הכתבה מעלה חששות בנוגע להשלכות לטווח הארוך של טיפול בבלוקרים על נוער טרנסי, חששות שבעקבותיהם נשאלתי על הכתבה ב”סליחה על השאלה” בקבוצת ההסברה הטרנסית “הסיבה שזה טרנספובי”.

סליחה על הבוטות, אבל זו חרא כתבה. או לפחות, כתבה שנערכה להיות סנסציונית ולהציג את הקהילה הטרנסית כאויב.

הכותרת והפתיח של הכתבה מציגים את הנושא כאילו יש ראיות חותכות לכך שבלוקרים גורמים לנזק בלתי הפיך לעצמות של נוער טרנסי, אבל אז הכתבה סותרת את עצמה ואומרת שבעצם אין. הכתבה אומרת שהרופאים ההולנדים שיזמו את השיטה לא התבססו על נתונים, ואז סותרת את עצמה ומראה שהם התבססו על השימוש בטיפול למצבים רפואיים אחרים כמו אנדומטריוזיס.

יש כמה מחקרים שהכתבה מצטטת, אבל היא מקשרת אליהם רק בסופה, כלומר רק מי ששרדו 6500 מילים של הפחדה זכאים לראות את המקורות. ובהתחשב בעובדה שעיתונות על מחקרים נוטה להיות באיכות נמוכה ביותר (זוכרות איך רק לפני כמה חודשים “מדענים היו בפאניקה כי טלסקופ החלל ווב הפריך את המפץ הגדול”, סנסציה שהתגלתה כחרטוט עיתונאי שלא מבוסס על כלום?) זה מחייב אותנו לסמוך על העיתון – שכבר הראה שהוא מוכן להציג את הקהילה הטרנסית כאויב – שהוא פירש נכון את התוצאות והציג נכון את החוזק הסטטיסטי שלהן. ובכן, אני שרדתי את כל מילות ההפחדה והגעתי לסוף, ופתחתי מחקר מחקר לראות מה כתוב בהם. ואתן יודעות מה כתוב בהם? המחקרים התחלקו לשתי קבוצות: אלו שאמרו “לא הצלחנו להגיע למסקנה, צריך מחקר גדול יותר”, ואלו שאמרו “כן הגענו למסקנה, אבל כנראה עדיין צריך מחקר גדול יותר”. אחד מהמחקרים מהסוג השני אפילו מצא שאין השלכות שליליות לבלוקרים. ובכל זאת הניו יורק טיימס לא בחרו להציג את זה כ”יש ראיות סותרות וזה בעייתי, צריך לעשות עוד מחקר כי זה טיפול חשוב וצריך להבין את ההשלכות שלו”, אלא כ”מחקרים מראים שזה טיפול מזיק, רופאים מודאגים ואתם צריכים להיות גם”.

הכתבה מספרת לנו שכמה מדענים פרסמו מאמר מוצדק מאוד שדורש עוד מחקר על ההשפעה של בלוקרים על התפתחות המוח כי אין מספיק כאלו, אבל שכחו לציין שהמחקרים שכן יש כרגע, כולל אלו שהן ציטטו בעצמם, טוענים שאין השפעה שכזו. לפי הכתבה, אחת ההשלכות הכי חמורות של הפגיעה בעצמות (בהנחה ומחקרים עתידיים יאששו שהיא אכן קיימת) היא שמחלות של העצמות שמופיעות בדרך כלל בגיל 60 עלולות להופיע בגיל 50. אתן יודעות מה יותר גרוע מזה? לא להגיע לגיל 50.

חוסמי התבגרות מוכחים כמונעי דיכאון אצל נוער טרנסי, מוכחים כמונעי אובדנות, מוכחים כמצילי חיים. הכתבה מודה בזה בעצמה, אבל משקיעה מעט מאוד זמן בהתעסקות בנושא, כאילו ההשלכות הרפואיות ארוכות הטווח של בלוקרים על מטופלים איכשהו חשובות יותר מזה שהם יישארו בחיים. במקום להסביר להורים על זה שאכן יש סימני שאלה סביב הנושא ולכן שייתייעצו עם מומחה שיהיה אמפתי כלפיהם וכלפי הילד שלהם, הניו יורק טיימס מפחידים אותם ומעודדים אותם למנוע מהילד את הטיפול. במקום לחשוף כמה אכזריים המחוקקים ברחבי העולם שמונעים טיפול מציל חיים מנוער טרנסי, הכתבה מציגה אותם באור חיובי, כאילו מה שמניע אותם אלן החששות הללו ולא סתם טרנספוביה.

הכתבה מסתיימת, איך לא, בניצול ציני של דה-טרנזישן. דה-טרנזישן היא תופעה נדירה בה אדם מבצע חזרה, זמנית או קבועה, חלקית או מלאה, מהליך מעבר מגדרי. זו תופעה הרבה יותר מדי מורכבת מכדי לסכמה בפוסט, ותחום מחקר שאפשר ממש לכתוב עליו דוקטורט. אני כן אומר דבר אחד – אנשים שעברו דה-טרנזישן לרוב זוכים למעט מאוד אמפתיה, גם מהקהילה הטרנסית וגם מהקהילה הסיסג׳נדרית. הכתבה הזו לא שונה. היא מביאה את הסיפור של ג׳ייסי צ׳בירה, אישה שהייתה על בלוקרים מגיל צעיר והחלה ליטול טסטוסטרון בגיל שהיה גם צעיר, אבל לאחר כמה זמן הבינה שעבורה זו הייתה טעות. צ׳בירה לא מאשימה באף שלב בריאיון איתה את הבלוקרים או אפילו את הרופא שהנחה אותה ליטול טסטוסטרון, לא יוצאת באף שלב נגד הקהילה הטרנסית. אך במקום להיות סימפטית לכאב שהיא עברה ולקשיים שכלולים בדה-טרנזישן שלה, במקום להשתמש במילים שלה, הניו יורק טיימס משתמשים בסיפור שלה כדי להתנגח בקהילה הטרנסית. הכתבה מצטטת את הנתון לפיו 98% מהנערים שהתחילו ליטול בלוקרים ימשיכו ליטול הורמונים. הקונצנזוס הרפואי, כך גם לפי הכתבה, היא שלפיכך רוב המטופלים בבלוקרים אובחנו נכון, אך הניו יורק טיימס, בלי להתבסס על שום דבר פרט ל”רופאים אחרים” חסרי שם או כמות (צורת התבטאות שאסורה לשימוש בוויקיפדיה) טוענים שהמשמעות היא דווקא שקטינים נדחפים לטיפול שהם לא צריכים, דבר שאפילו צ׳אבירה, הדה-טרנזישנר שהם ראיינו לכתבה, לא אמרה באף שלב.

לסיכום, זו כתבה חרא. היא מתייחסת בקלות ראש לסכנות שבמניעת בלוקרים מנוער טרנסי, היא מייצגת גרוע את המקורות שלה, והיא מראיינת מישהי שעברה דה-טרנזישן רק כדי להתייחס אליה בחוסר אמפתיות להכניס לה מילים לפה. האם הטרנספוביה הזו הייתה מכוונת – זאת רק הכותבות יוכלו לומר, אבל דבר אחד בטוח, היא מאוד בולטת.

הכתבה מסתיימת במשפט “משפחות [של טרנסיםות ושל דה-טרנזישנרז] חולקות תקווה לעתיד של רפואה טרנסית: פחות זעם, יותר מדע.” אני מסכימה מאוד, ואומרת לניו יורק טיימס: אתם קודם.

עדכון מתאריך 2023-01-05 הניו יורק טיימס הודיעו על קבלת בעל הטור האנטי-להט״בי דיוויד פרנץ׳ לשורותיהם. מוזמנים לנחש את הפאנץ׳ לבד.

נכתב על ידי טליה, ״הלוחמת בטרפיות״. @yuvalne@tooot.im