משולחנו של צְבִי הנינג'ה

הזהרה לציבור מפני הנפקת כרטיסי ישראכרט

ישרכארט, כמנפיקת כרטיס אשראי, אמורה לתמוך בסטנדרט שנקרא 3DS בו בית העסק פונה אליה בזמן ביצוע אסקה מבקש אימות נוסף. בתקופה בה לא הייתה תקלה במערכת הזו בישראכרט, תהליך האימות היה מתבצע באמצעות שליחת קוד ללקוח.ה בהודעת SMS. כבר המון זמן (חודשים? שנים?) שהמערכת מקולקלת, וההודעה שמופיעה (בפופ-אפ בדף של בית העסק) היא: הליך האימות נכשל. לסיוע ניתן להתקשר לטלפון: 972-3-6364488. יש לציין את קוד השגיאה 001

בטלפון הזה צריך לעבור הליך אימות מתיש, כדי שבסופו של דבר יפנו אותנו למספר הווטסאפ +972 54-894-7598, שם יבקש מאיתנו בוט לבחור בין המוני אפשרויות כאשר “הנכונה” היא: “לשוהים בחול ולהשלמת עסקה”. כל זה — כקורבן מנוסה של המערכת — נחסך ממני. עדיין — זה לקח לי הפעם 36 דקות:

10:19 אני: [כותב משהו כדי להעיר את הבוט]

10:19 ישראכרט: שלום, תודה שפנית אלינו 🙏🏻 אני הבוט של שירות הלקוחות, כאן כדי לעזור לך בכל נושא שצריך במידה ולא אצליח לתת מענה, אעביר אותך לנציג שירות אנושי 😊 ועוד משהו חשוב: המשך ההתכתבות בצ'אט מהווה אישור לקבלת שירות דרך הוואטסאפ, בהתאם למדיניות הפרטיות ולתנאי השימוש שבתקנון: https://digital.isracard.co.il/wiz/front/FormsClientSite/?form=8489d98d-a7f7-402e-b16c-cd8757090c5b תפריט לבחירה

10:19 אני [בוחר, כי אני כבר מנוסה]: לשוהים בחול ולהשלמת עסקה

10:19 ישראכרט: לפני שנתקדם, נתחיל בזיהוי קצר. מה מספר תעודת הזהות שלך (כולל ספרת ביקורת)?

10:19 אני: *********

10:19 ישראכרט: ומהן 4 הספרות האחרונות של כרטיס האשראי שעליו אנחנו מדברים? 🙂

10:19 אני: ****

10:20 ישראכרט: כדי להשלים את הזיהוי, אנחנו רוצים לשלוח לך קוד אימות. איך לשלוח אותו? לחצו כאן לבחירה

10:20 אני [בוחר]: מסרון

10:20 ישראכרט: שלחנו את הקוד. מה הקוד שקיבלת?

10:20 אני: ******

10:20 ישראכרט: תודה, [נסיון כושל לכתוב את השם שלי] ! זיהינו אותך בהצלחה עכשיו נוכל להמשיך 🙂 הינה המידע העדכני של הכרטיס : [בליל של נתונים שלא חשובים לי כרגע] לא כולל חיובים ועסקאות שבוצעו ב-48 שעות האחרונות וטרם נקלטו אנחנו מעבירים את הפניה לנציג שירות אנושי, הנציגים שלנו עושים הכל כדי לענות לך בהקדם

10:32 אני: יש שם מישהו.י?

10:35 ישראכרט: שלום [שם שגוי שלי], מה שלומך? שמי [שם של עובד.ת], תודה שפנית אלינו 😊 עוד רגע אתפנה לטפל בפנייתך, בינתיים אם עדין לא ציינת את מהות הפניה אשמח לדעת איך אוכל לעזור 🙏?

10:36 אני: אני בהמתנה כבר 16 דקות לטקס שחוזר על עצמו כל פעם שמערכת 3DS התקולה שלכם נכשלת שוב (כלומר בכל חיוב של בית עסק שמשתמש בה). הפיתרון שבחרתם הוא “טקס” ידני בהשתתפות הלקוח (אני) ונציג.ה שלכם. אני שמח שהוא התחיל שם העסק ****** סכום העסקה **

10:37 ישראכרט: מודה לך על ההמתנה מה תאריך הנפקת התז שלך בבקשה

10:37 אני: [קופי/פייסט מהפעם הקודמת ששאלו אותי]

10:44 אני: עברו 7 דקות מאז התשובה שלי, 25 דקות מאז תחילת הפניה שלי. ישראכרט חייבת לי את הזמן הזה (לפחות לפי שכר מינימום) וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה.

10:49 אני: מנסיון (בפעם שעברה), גם אם תאשר.י את העסקה הזאת ואנסה לבצע תוך דקה עסקה נוספת עסקה נוספת עם אותו בית עסק, נאלץ לחזור על הטקס מחדש. אני מקווה שאת.ה מדווח.ת על כך לממונים עליך. אני מצדי דואג לתעד את התהליך הזה ואנסה לפרסם אותו כדי להזהיר לקוחות תמימים מפני ישראכרט.

10:51 אני: מה יהיה?

10:52 ישראכרט: מודה לך על ההמתנה תנסה כעת בבקשה.

10:52 אני: תודה. מנסה...

10:53 אני: עבר. תודה. ישראכרט חייבת לי 34 דקות.

10:55 ישראכרט: צר לי על זמן ההמתנה. משהו נוסף שאוכל לסייע?

סה”כ: 36 דקות

חייבות להמשיך לדבר על הכיבוש, חייבות להתחיל לדבר על שוויון

יערה בנגר אללוף ואורן ירמיה

הכתבה המקורית ב”הארץ” בערבית בתגובה לכתבה של גדעון לוי

גדעון לוי רוצה שנפסיק להיאבק בכיבוש, כי בשטחים הכבושים “אסור לאנשים להפגין על כלום”. אז הוא בנה איש קש בדמות “הפינה נגד הכיבוש” כדי שיוכל להביא לנו את הבשורה: “בקפלן צריך להתחיל המאבק על שוויון הזכויות בין הירדן לים”. לוי כנראה לא היה בהפגנה מזמן, כי אז היה יודע שאת הגוש הירושלמי מוביל הבאנר “דמוקרטיה לכולם.ן”, שבצומת כרכור מתנוסס מדי שבוע דגל ישראל גדול עם הכיתוב “APARTHEID”, שבין מאות השלטים בקפלן ישנם גם “الحرية للجميع من النهر إلى البحر – חירות לכולןם מהנהר ועד לים”, “העליונות היהודית – הסכנה האמיתית”, ו”אין דמוקרטיה עם אפרטהייד”.

במאמרו לוי מדבר על שיוויון וזכות בחירה לכולם, אבל כשהוא מדבר על שוויון, עושה רושם שהוא לא יכול להשתחרר מהכיבוש – זה שקורה “שם” במרחק “חצי שעה מקפלן”. השוויון שלוי מציע נגזר מאזרחות וזכות בחירה בלבד. באופן הזה לוי אינו שונה משקמה ברסלר ומשה רדמן, שמעדיפים לא לדבר על הכיבוש וגם לא על דמוקרטיה מהותית.

לעומת זאת, אנחנו מאמינות ששוויון פורמלי אינו מספיק ושדמוקרטיה חייבת לתת קול לחסרי הכח, אלו שאזרחותם אינה מבטיחה להם הגנה מפני כוחות השוק והגזענות המבנית. כמו כן, אנחנו מאמינות שכדי לדבר על שוויון צריך להמשיך לדבר על הכיבוש, אבל בתוך הקשר היסטורי ורעיוני רחב. הזוועות שמתרחשות מדי יום בגדה המערבית הן תוצר של כיבוש 1967, שהעתיק אל מעבר לקו הירוק את אותה המדיניות שהפכה מאות אלפי פלסטינים לפליטים והרסה מאות כפרים. מדיניות הנישול החלה עוד קודם, שכן השלטון הבריטי ביקש להחזיק את האוכלוסיות בקולוניה מופרדות ובסכסוך תמידי, ולכן העניק הכרה ומשאבים רק לכוחות שהתנגדו לחיים משותפים.

לכן, כדי להסתכל לכיבוש בעיניים צריך להסתכל גם בעיניים של “כיבוש האדמה” של ראשית הציונות. השאיפה להסב כמה שיותר משאבים לשימוש יהודים בלבד לא התחילה מעבר לקו הירוק וגם לא עוצרת בו. יעידו על כך מניעת השיבה בניגוד למשפט הבינלאומי, הפקעת האדמות, הטרנספר וההרס בנגב ובגליל, ועדות הקבלה ועוד.

התמקדות השיח הפנים-ישראלי בכיבוש 1967 מנרמלת את כל אלה. היא גם מטשטשת את הדרכים בהן חלוקת האדמות והרכוש הפלסטיני יצרה אי-צדק בחלוקת משאבים בתוך ישראל. למה לתושבי בית שאן אין גישה לנחל האסי? למה לתושבי גבעת עמל אין את אותן הזכויות של תושבי שיכון בבלי? ומה עם הזכויות של פליטי ביסאן וגָ'מַּאסין? מאבק למען שוויון לא יכול להתחיל מ-1967 ולמחוק את כל מה שהוביל לשם; הוא לא יכול לגנות את החרדים ואת הציונות הדתית ולהתעלם מהעליונות היהודית מבית הציונות החילונית, המיושמת עד היום על ידי קק”ל וההתיישבות העובדת; הוא לא יכול להסתפק בדרישה לאזרחות וזכות בחירה, שלא עזרו למוסא חסונה, לסלומון טקה ולרבים אחרים.

בתגובתה לגדעון לוי, כותבת איריס גור שמובילי ההפיכה המשטרית “פועלים ללא לאות לקדם סיפוח ועליונות יהודית בין הירדן לים”. את גל החקיקה הנוכחי צריך לעצור, אבל למען תיקון אמיתי אין מנוס מלהתמודד עם העובדה שהתיאור של גור נכון לכל מנהיגי הציונות ומדינת ישראל. את זרעי האפרטהייד טמנו אוסישקין (“כל אדמת ארץ ישראל, או לפחות רובה, תהיה קניינו של עם ישראל”), בן-גוריון (“לא תהיה אפשרית התיישבות יהודית אלא על ידי העברת הפלחים הערבים”), ויצמן (“עתידים אנו ברבות הימים להתפשט על-פני כל הארץ”) ואחרים. אותם אנשים גם תפסו יהודים לא-אשכנזים כנחותים, ולצד הניצול גם הצהירו בפניהם: “נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים” (מוטה גור).

הציונות הבדלנית הצליחה להציג את עצמה כגאולה היחידה של העם היהודי ודחקה מחוץ לתודעה את מי שביקשו ומבקשים לבנות כאן מרחב משותף, ללא עליונות, בלעדיות והפרדה. כך, הרבה לפני ממשלות נתניהו, ישראלים למדו ששוויון ודמוקרטיה הן משאב מוגבל ושהחירות והרווחה שלנו חייבות לבוא על חשבון זו של אחרים. אבל אפשר אחרת.

“הגוש נגד הכיבוש” (האמיתי, לא זה שבראשו של לוי) מכיל קשת רחבה של גישות לצדק ואיחוי. גם בתוך הגוש יש אי הסכמות, כפי שגם פירטנו, ועם זאת, זהו אחד המקומות הבודדים בהם אפשר לדבר על פירוק העליונות היהודית בין הירדן לים ועל הדרכים לבניית שוויון דמוקרטי מהותי.

יערה בנגר אללוף ואורן ירמיה הן פעילות בבלוק הרדיקלי של הגוש נגד הכיבוש

דברים שאומרים על הנכבה

1. מגיע להם. הם לא קיבלו את הצעת החלוקה ופתחו במלחמה:

ראשית, רוב מוחלט של הפלסטינים לא היה מעורב בלחימה, אך כמעט כולם נאלצו לעזוב את בתיהם. באשר לאי-קבלת תוכנית החלוקה: מאז תחילת המנדט הבריטי ועד סיומו במאי 1948 אפשרו הבריטים באופן רשמי ליהודים רבים להגר לשטחי הארץ (הצהרת בלפור) ובהמשך, בשל לחץ שהופעל עליהם להגבלת העלייה, היגרו יהודים גם ללא היתר. בכך גדלה האוכלוסייה היהודית ממיעוט של כ-10% מתושבי הארץ ב-1919 לכמעט מחצית מתושביה ב-1949. כל זאת למרות התנגדות עיקשת של רוב תושבי הארץ הערבים שראו בעיניים כלות כיצד הם מוצאים עצמם בסכנת הפיכת מיעוט במולדתם. מבחינתם, תכנית החלוקה הייתה הוספת חטא על פשע: הענקת 62% מהארץ לאוכלוסיית מהגרים (ברובה) שזה מקרוב באה. על מנת להבין את הסיבות ליציאה למאבק העממי הפלסטיני ב-1947 עלינו להבין את תחושת האיום האמיתית (שהתבררה כנכונה) ואת תחושת העוול המתמשך של האוכלוסייה הערבית בארץ.

2. אבל הם ברחו. המנהיגים שלהם הורו להם לברוח והבטיחו להם שישובו כמנצחים.

המקרה המתועד היחיד שבו מנהיגים ערבים קראו לאוכלוסיה הערבית לברוח הוא של ערביי חיפה, שעזבו את העיר תחת התקפה של ההגנה, זאת חרף הפצרות של ההנהגה היהודית להישאר בעיר. למעט מקרה זה, המחקר ההיסטורי לא מצא תיעוד שתומך בטענה הזו. מקורה הוא ככל הנראה בתעמולה ישראלית בשנות החמישים והשישים שניסתה להציג את העקירה של הפלסטינים כתוצאה של בחירה חופשית שלהם. מעבר לכך אין זה נדיר שאוכלוסייה אזרחית בורחת מפני הלחימה ובמיוחד שההנהגה הישראלית והכוחות הלוחמים בשטח עודדו זאת בדרכים שונות.

3. הנכבה הייתה ונגמרה; מדוע שהפלסטינים לא ישימו את העבר מאחוריהם?

זו טענה מוזרה מצדם של בני ובנות עם שעדיין זוכר ומזכיר את חורבן הבית והגלות, ומבסס על העבר ההוא את התביעה לריבונות ועצמאות אלפיים שנה אחר כך.

עבור הפלסטינים מדובר לא רק בעבר הרבה יותר קרוב, אלא גם בהווה. התהליך שהחל ב-1948 למעשה מעולם לא נגמר. לאחר המלחמה, מדינת ישראל הפקיעה את הקרקעות הפלסטיניות והטילה משטר צבאי על הפלסטינים אזרחי ישראל עד שנת 1966. ב-1967 החל הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ובעזה אשר יחד עם מפעל ההתנחלויות, ממשיך לנשל פלסטינים, פוגע בחירויות הפרט ורומס את זכותם להגדרה, ולחיים של חירות וכבוד. עבור הפלסטינים, 1948 לא הסתיימה. הנכבה מתמשכת.

4. הנכבה היא בעיה של הפלסטינים. למה שיהיה אכפת לנו, הישראלים?

משום שמלחמת 1948 לא הייתה מלחמה בין שתי מדינות עצמאיות. העלמת האוכלוסייה הפלסטינית היא זו שאפשרה למדינת ישראל לקום כמדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מובהק. מחיקת התרבות הפלסטינית והשכחתה סייעה ליצירת הקשר הישיר בין ישראל העצמאית ובין ימי התנ״ך, תוך התעלמות ממאות שנות היסטוריה של נוכחות ערבית בארץ. ללא הנכבה לא הייתה יכולה לקום מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה. הדבר הזה מטיל עלינו כיהודים ישראלים אחריות גדולה והכרה באובדן שעליו המדינה בה אנחנו חיים מתקיימת.

צאצאי המלחמה ההיא לא נעלמו. הם נושאים אותה איתם לכל מקום, בתוך גבולות מדינת ישראל, בעזה, בגדה המערבית ובארצות הסובבות אותנו. אם לא נכיר באירוע המכונן ההוא לא נוכל לקיים שיח אמיתי עם שכנינו ולבנות מציאות שאינה מבוססת על דיכוי אלימות ומחיקה. חייבים לטפל בפצעי המלחמה ההיא.

חייבים לדבר על הנכבה: אירוע הנכבה של “לוחמים לשלום” בבית של סולידריות, הערב, 15.5.2023

שליטה ישראלית בעזה ≠ דמוקרטיה

ימים בודדים לתוך המתקפה הנוכחית על הרצועה, המכונה בישראל “מבצע מגן וחץ”, ובעזה עשרות הרוגים ובהם ילדים, נשים וקשישים. מאות דירות ניזוקו, חלקן כבר אינן ראויות למגורים, וקיים חשש לפגיעה בתשתיות אזרחיות נוספות. עוד לא הושלמו מאמצי השיקום מהמלחמות הקודמות, והנה שוב עוד גל של הפצצות שמותירות אחריהן מתים, הרס וחורבן.

עם פתיחת המתקפה, סגרה ישראל את המעברים ארז וכרם שלום המהווים, בעקבות עשורים של שליטה ישראלית, עורק חיים חיוני של 2.2 מיליון פלפטינים תושבי הרצועה. סגירת המעברים מונעת מעבר של חולים הזקוקים לטיפול רפואי ושל נוספים שצריכים לנוע לצרכים הומניטריים, וחוסמת מעבר של סחורות חיוניות, כולל של דלקים לתחנת הכוח.

מה הוביל למצב הנוכחי?

מאז בוצעה תוכנית ההתנתקות ב-2005, ישראלים רבים מניחים שבכך ניקתה ישראל את ידיה מרצועת עזה ואין לה עוד אחריות לנעשה שם. ההפך הוא הנכון. למעשה, ישראל ממשיכה לשלוט באינספור היבטים של חיי היומיום בעזה: היא מונעת גישה ימית ואווירית לעזה ושולטת על מעבריה היבשתיים, פרט למעבר רפיח ושער סלאח א-דין שבשליטת מצרים; ישראל היא שמחליטה מי רשאי לצאת את גבולות הרצועה; ישראל מגבילה כניסת סחורות לעזה דרך מעבר כרם שלום, ומחליטה מה מתוצרת עזה יוכל לצאת את מעבריה לשווקים חיצוניים, כמה ממנה, ומתי. זו לא התנתקות – זו שליטה מרחוק.

איך המתקפה על עזה קשורה למאבק למען דמוקרטיה בישראל?

בליץ החקיקה העכשווי, כהמשך של הסxכמים הקואליציוניים שנחתמו להקמת הממשלה, מעיד על כוונה ברורה מצידה: העמקת משטר העליונות היהודית, האצת סיפוח בגדה המערבית והחרפת בידודה של רצועת עזה. כל זאת תוך צמצום נוסף של האפשרויות המעטות ממילא להגנה על זכויות של קבוצות מיעוט בישראל, ביניהם פלסטינים אזרחי המדינה, ושל 5.4 מיליון פלסטינים ופלסטיניות שחיים תחת כיבושה בעזה ובגדה המערבית. עשורים של כיבוש, נישול ודיכוי, ובתוכם 16 שנים של סגר חונק ובלתי חוקי על רצועת עזה, הוכיחו מעבר לכל ספק כי ישראל מתנערת מחובותיה כלפי פלסטינים.ות ומסרבת להכיר באחריותה להגן על זכויותיהם הבסיסיות.

אין ולא תהיה פה דמוקרטיה בלי זכויות אדם לכולם.ן

המאבק למען דמוקרטיה בישראל חייב לכלול את הסרת הסגר מעל עזה וסיום הכיבוש והאפרטהייד.

סיור היסטורי-חברתי ביפו, ביום שישי ה-10.2.23 בשעה 13:00 🕐, עם עבד סטל, מדריך מנוסה ובקיא, פעיל מקומי שכתב ספר על יפו אחרי הכיבוש. בסיור נלמד על מציאות של פינויים, נישול וטיהור אתני של מה שנשאר מהאוכלוסייה הפלסטינית ביפו.

تعالوا للقيام بجولة اجتماعية تاريخية في يافا ، يوم الجمعة 10/2/23 الساعة 13:00 ظهراً ، مع عبد ستال ، مرشد ذو خبرة ومعرفة ، ناشط محلي كتب كتاباً عن يافا بعد الاحتلال. في الجولة سنتعرف على واقع عمليات الإخلاء والسلب والتطهير العرقي لما تبقى من السكان الفلسطينيين في يافا.

הסיור יתחיל בשכונת עג'מי (שכונה ערבית), כולל הר הזבל ופארק עג’מי. משם נעלה לאנדרומדה (מתחם שעבר תהליכי ג'נטריפיקציה) ונשקיף על הנמל. משם נמשיך לעיר העתיקה (מרחב שנותר “נקי” מערבים אחרי 1984 ועד היום ) ונרד לכיכר השעון🕰️.

وستنطلق الجولة في حي العجمي (حي عربي) متضمنا جبل القمامة وحديقة العجمي. من هناك سنصعد إلى أندروميدا (منطقة خضعت لعمليات التحسين) وننظر إلى الميناء. من هناك سنستمر إلى المدينة القديمة (مساحة ظلت “نظيفة” من الغرب بعد عام 1984 حتى اليوم) وننزل إلى ساحة الساعة.

בתום הסיור נשמע👂על המאבק הנוכחי של תושבים ופעילים כנגד הפינויים ונצטרף למשמרת המחאה📣, אשר מתקיימת מדי יום שישי ב-15:30. אנחנו נספר על המאבק של 'עומדים ביחד' לדיור לכולם בעיר תל-אביב-יפו ונמשיך לבנות את שיתוף הפעולה עם הפעילים המקומיים.

في نهاية الجولة ، سنسمع عن النضال الحالي للسكان والناشطين ضد عمليات الإخلاء وننضم إلى وقفة الاحتجاج التي تقام كل يوم جمعة في الساعة 15:30 مساءً. سوف نتحدث عن النضال من أجل “الوقوف معا” من أجل السكن للجميع في مدينة تل أبيب – يافا وسنواصل بناء التعاون مع النشطاء المحليين.

להרשמה לסיור / للتسجيل في الجولة

בזמן האחרון השאלה “מי בעל הבית” מעסיקה את אלה שלא מכירים אותו. למענם, ולמען אלה שמכירים אותו ומתגעגעים אליו, הנה פיד תמונות של אסי.