פוליטיקה והיעדרה בז'אנר גיבורי העל – חלק א'
from רגע אני צריך למצוא שם לבלוג?
המאמר הזה מבוסס בשינויים קלים על הטקסט שכתבתי להרצאה שהעברתי באייקון 2023. את המאמר חילקתי לחלק א', חלק ב' ונספח. המאמר משלב סרטונים שהוצגו בהרצאה, אבל החלקים הנוגעים להם שוכתבו באופן שאין צורך לעצור את שטף הקריאה ולצפות בהם, והם הפכו לבונוס בלבד. במאמר הזה אני מנתח את מגוון יצירות בז'אנר גיבורי העל שמערבות פוליטיקה ואזרחים בצורה זו או אחרת, ואת המגבלות שלהן בתיאור מחאה המונית, תוך התייחסות לעמדה האידאולוגית של היצירות. אני צריך להזהיר שההרצאה נכתבה לפני המלחמה שפרצה ב7.10.23 וחלק ב' עוסק רבות בטרור, גם אם ללא תיאור גרפי כמובן.
הקדמה
מחאות אזרחיות בעולמנו
בעולם שלנו יש כל הזמן מחאות של המוני אנשים שיוצאים לרחובות: במחאה על הרג יוצאי אתיופיה על ידי המשטרה, כנגד ההתעלמות מרצח ערבים, כנגד ההתעלמות מרצח נשים, בדרישה להעמדה לדין את השוטרים שהיו מעורבים במותו של אהוביה סנדק, בדרישה להדחת נתניהו בבלפור ב2020, בדרישה להשוואת התנאים בפונדקאות בין זוגות הומואים וסטרייטים, כנגד הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים שעובר בשכונות חרדיות, בדרישה לשנות את תוואי גדר ההפרדה בגדה המערבית, ואנשים ישבו חודשים במאהלים במחאה החברתית בקיץ 2011. לכך כמובן מתווספת הסיטואציה שנוצרה בשנה האחרונה, בה מאות אלפי אנשים משני צדדי המתרס כל הזמן יוצאים לרחוב למחות בעד ונגד הרפורמה המשפטית, או לחילופין, ההפיכה המשטרית. כל אלו הן רק דוגמאות מ-12 השנים האחרונות בארץ. אפשר ללכת אחורה עד מרד ואדי סאליב ב-1959, או גם לתת דוגמאות ממדינות אחרות, כמו מחאת Black Lives Matter שהתפוצצה בארה”ב ביוני 2020 בעקבות הרצח של ג'ורג' פלויד, או מחאת Occupy Wall Street שהקבילה למחאה החברתית בישראל.
כל המחאות האלו הן אורגניות, לא אלימות,[1] נובעות קודם כל מהעם ולא מונחתות מלמעלה. גם אם יש להן מנהיגים, השליטה של המנהיגים בהן מוגבלת, וכבר קרה שמובילי מחאה ירדו מהבמה והוחלפו בלי שהמחאה נפגעה. במילים אחרות, אנשים לא יוצאים לרחוב כהמון פאסיבי שנשלט על ידי קומץ אנשים עם כוחות שהכל תלוי בהם. בסופו של דבר, קולקטיבית לאנשים יש כוח, יש להם סוכנות להשפיע על העולם. הקהילה הגאה למשל במצב שונה לחלוטין היום לעומת 1969, אז התרחשו מהומות סטונוול כאשר המשטרה פשטה על בר להטבקי ובעקבות המהומות נוסדו מצעדי הגאווה. המון פעמים המאבקים האלו לא מצליחים, כאשר חסמו בתחילת השנה חצי מצרפת במחאה על רפורמת הפנסיות, המוחים נכשלו והרפורמה עברה. עדיין, זה לא אומר שלמוחים לא היה כוח מסוים להשפיע על המציאות, אי אפשר היה לחיות בצרפת באותה תקופה בלי לשמוע על המחאה, או להרגיש את ההשפעה שלה על חיי היומיום.
הטענה שלי במאמר, היא שמחאות המוניות שנוצרות מלמטה כמו אלו שתוארו כמעט ולא מופיעות בז'אנר גיבורי העל. אם היו מנסים לתאר את המחאה על הרפורמה המשפטית או ההפיכה המשטרית בסרט ב-MCU, אז המאבק על הדמוקרטיה הישראלית, לפחות עבור יהודים, היה מוכרע בקרב אגרופים בין שקמה ברסלר לבין שמחה רוטמן. זה לא משקף מן הסתם כל יצירה ויצירה, אלא את המיינסטרים של סרטי וסדרות גיבורי העל, שהן המדיום הכי פופולרי של הז'אנר. הקומיקס כ”כ עשיר ומגוון שאין שום דרך לטעון משהו כוללני עליו, גם אם זה היבט שבהחלט משתקף בין השאר גם בו.
ז'אנר גיבורי העל
את ז'אנר גיבורי העל ניתן להגדיר, באופן רופף לפחות, כז'אנר על הפרדה בין אנשים עם כוחות – גיבורים, נבלים ואלו שבאמצע – לבין שאר האוכלוסייה. הכוחות האלו לא חייבים להיות בהכרח כוחות על טבעיים, לבאטמן, איירון מן ורורשארך אין כוחות על, אבל הם אנשים מאוד מוכשרים במה שהם עושים, ולא משחקים בזירה של אנשים רגילים. זה לא המצב אצל כולם, אבל הרבה מהגיבורים הם ויג'ילנטים – פורעי חוק שלוקחים את החוק לידיים ומפרים את הסדר הציבורי בדיוק בשם השמירה על החוק והסדר. זה חלק מההבדל בין גיבורים למשטרה וצבא, לצד כמובן הפער המהותי ביחסי הכוחות.
ז'אנר גיבורי העל הוא ז'אנר שטעון בפוליטיקה, המון ממנו אישי, אבל גם מלא בפוליטיקה כי האישי הוא הפוליטי ואנחנו חיים וחיות בחברה פוליטית. כל היצירות מנסות לדמיין אנשים, ואי אפשר לדמיין אנשים בחברה בלי לדמיין את הפוליטיקה שלה. אם מסתכלים על היקום הקולנועי של מארוול, ה-MCU, אפשר להציג את ת'ור הראשון (מ-2011) כסרט אישי שממוקד במסע הגיבור שת'ור עובר, שמתחיל בכך שנישלו אותו מכוחותיו כי הוא לא ראוי, עד שעבר תהליך וחזר להיות ראוי לכוחותיו ולפטיש שלו. אבל גם הסרט הזה פוליטי, ומציג את הפוליטיקה הפנימית באסגארד, הפוליטיקות שלה מול אומת הענקים, ומצב של לוקי כבן של שני העולמות. כסרט הפוליטי ביותר הייתי בוחר את קפטן אמריקה: חייל החורף (מ-2014), שבניגוד לשמו, לא מתמקד בקפטן אמריקה או בחייל החורף, גם אם הם תופסים חלק קריטי בו, אלא בריקבון של הסוכנות S.H.I.E.L.D, סוכנות צללים שפועלת בשיתוף פעולה עם גיבורי העל. הסוכנות מפתחת 3 מטוסי ענק בשם Insight Helicarriers שתפקידם לאתר בכל רגע נתון איומים על השלום והסדר ולנטרל אותם במיידית, ובסוף הסרט קפטן אמריקה משמיד את המטוסים. הסרט הזה הוא ביקורת לא מרומזת על מדיניות החיסולים והמעקב בתקופת בוש ואובמה, ועל מבצע מהדק נייר, מבצע אמיתי בעולמנו בו לאחר מלחמת העולם השניה ארה”ב גייסה מאות מדענים נאצים להצטרף למדענים שלה.
יחד עם זאת, פוליטיים ככל שיהיו, הסרטים ב-MCU לרוב נעדרים חברה במובן הרחב של המילה. אלו סרטים אליטיסטים, עם מאבקים בין קומץ גיבורים וקומץ נבלים, ללא שום מקום להמון האנשים ששוטף את הרחובות כל שבוע. בחייל החורף, לאחר שקפטן אמריקה נחשף לריקבון של S.H.I.E.L.D ולאופן בו היא הזמינה נאצים שהשתלטו עליה מבפנים, היו לו שתי אפשרויות – לחשוף רק את הנאצים שבתוך S.H.I.E.L.D, או לחשוף את כל הארגון, הוא בחר בשניה. הוא הצדיק זאת בכך שלאף אחד לא אמור להיות כוח חסר בקרה כמו מטוסי הענק האלו, גם לא לארגון נקי מנאצים ומכך נובע שגם לא לצבא ארה”ב. בכך הסרט ביטא ביקורת ישירה על מדיניות שנויה במחלוקת של ממשל ארה”ב בזמן יציאת הסרט, ולכן תיארתי אותו כסרט הפוליטי ביותר ב-MCU. יחד עם זאת, לציבור בסרט לא היה שם שום קול, האנשים היו לכל היותר פיסה על לוח המשחק שקפטן אמריקה הזיז, מעולם לא שחקנים עם דעות ויכולת השפעה משל עצמם.
מבנה ההרצאה
בשאר המאמר אנתח תשע יצירות שבחרתי כיצירות הכי בולטות או מעניינות שאני מכיר עם קונפליקט פוליטי במהותו ושמערב אזרחים ברמה זו או אחרת. הכל פוליטי, וגם הנוקמים הראשון הוא סיפור על האנושות שמתאגדת ביחד מול איום חיצוני לאחר 9/11, אבל הקונפליקט הישיר שם היה מלחמה בחייזר שחצן עם תסביכי אב שניסה לכבוש את כדור הארץ, שזה פחות רלוונטי לנושא. האזרחים בקונפליקטים השונים מתחלקים באופן גס לשלוש קטגוריות: הראשונה, אנשים רגילים שפועלים כמו אנשים רגילים, להם אין כוח בפני עצמם, אלא רק כקולקטיב שפועל ביחד. גם השוטרים שייכים בגדול לקטגוריה הזו מכיוון שבעולם גיבורי העל, בשונה מעולמנו, הם הרבה יותר קרובים אלינו מאשר לזירה של גיבורי העל. הקטגוריה השניה היא אנשים שאין להם כוחות על, אבל בעלי כוח שלטוני, כמו פוליטיקאים או פקידים בכירים, הם לא בדיוק מייצגים את החברה האזרחית, אבל כן משמיעים קול דומה לשלה לפעמים מול גיבורי העל. הרמה האחרונה, היא אנשים שבגדול אזרחים, אבל פועלים כמו נבלים, בזירה דומה לשל גיבורי העל, בין אם כי השיגו כוחות על או שהם מפצים על זה בדרך אחרת. הם קצת מייצגים את החברה האזרחית, אבל גם מנותקים ממנה וקרובים להיגיון של הז'אנר כמאבק של קומץ בקומץ. הטענה שלי על כל אחת מתשע היצירות שאנתח היא שאף אחת מהן לא תיארה תנועה אזרחית אמיתית כמו התנועות שאנחנו מכירים מהמציאות. את תשע היצירות חילקתי לשתי קטגוריות:
- המרד בגיבורים, יצירות בהן רואים את החברה האזרחית מתקוממת כנגד הגיבורים, לקיחת החוק שלהם לידיים ואי האיזון בכוח. שאר חלק א' עוסק בקטגוריה הראשונה.
- מרד בסטטוס קוו, ביצירות האלו רואים את החברה האזרחית מתקוממת כנגד הקפיטליזם, הלאומיות, חוסר ייצוג פוליטי לקבוצות מוחלשות, ועוד. חלק ב' עוסק בקטגוריה השניה.
בקטגוריה של המרד בגיבורים אדבר על חמש יצירות שהן: שני קומיקסים של האקס-מן, הקומיקס Watchmen (“שומרים”), הסרט The Incredibles (“משפחת סופר-על”), הסרט קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים, ולבסוף את הסדרה The Boys (“הבנים”).
אקס-מן
אקס-מן הם גיבורי על שמיוחדים בכך שהם מוטאנטים. הם לא קיבלו את הכוחות שלהם כי ננשכו ע”י עכביש רדיואקטיבי, אלא פשוט כי נולדו עם גנים שונים, למעשה הם גזע חדש, ההומו סופריור (או בעברית, האדם העליון). כגזע נפרד מהאנושות, הם סופגים המון שנאה ומשולים לפעמים ליהודים, שחורים, או להטב”ק. הם מצד אחד מיעוט נרדף, ומצד שני הם יכולים להיות מאוד מסוכנים אם הם ירצו. בשונה משאר היצירות בקטגוריה של “מרד כנגד הגיבורים” המרד של החברה פה הוא לא בכל בעלי הכוחות, אלא רק במוטנטים, במי שאינו הומו סאפיינס. המוטנטים מתחלקים בגדול לשתי קבוצות עיקריות, אקס-מן בהובלת צ'ארלס אקסבייר הטלפאט – המוטנטים הטובים, שמאמינים בדו קיום עם האנושות. הם נלחמים לרוב במוטנטים הנבלים, בהובלת מגנטו, ניצול שואה שמאמין רק בכוח והשתלטות על הפלנטה כדרך להשיג ביטחון למוטנטים. מבין כל אינספור היצירות עליהם, אני אנתח במאמר שתי עלילות בקומיקס מתחילת שנות השמונים, Days of Future Past, God Loves Man Kills, ששתיהן עובדו לסרטים לאחר מכן בשינויים די משמעותיים.
Days of Future Past, זה קומיקס מ-1981 על עולם עתידני ודיסטופי. הוא מחולק לשני צירי זמן, ההווה ב-1980, והעתיד הדיסטופי והרחוק ב-2013. את הרעיון הבסיסי של מה שקורה בו, כמו המיקום של החברה בו אפשר לסכם בשלושה פאנלים. בהם נאמר ע”י קייט פרייד שחוזרת בזמן מהעתיד שיש סנאטור עוין למוטנטים בשם רוברט קלי, וקבוצת מוטנטים בהנהגת מיסטיק מתכננת כעת ב-1980 להרוג אותו כדי לגרום לבני האדם לפחד ממוטנטים ולכבד אותם. במקום זאת הם יגרמו לבני האדם לפחד ממוטנטים אבל גם לשנוא אותם. ב-1984 ייבחר לנשיאות פוליטיקאי על מצע של התנגדות למוטנטים, תוך שנה הוא יחוקק חוק אנטי-מוטנטי, אשר ייפסל בבית המשפט העליון כלא חוקתי. בתגובה הממשל יפעיל את תוכנית ה-Sentinels, מדובר ברובוטים ענקיים שנוצרו כדי להכחיד את המוטנטים, אבל התוכנית תשתבש והרובוטים יכבשו את כל צפון אמריקה, יהרגו את כל הגיבורים (גם הלא מוטנטים) וב-2013 בציר הזמן העתידי הרובוטים יצעדו לקראת פתיחה במלחמה גרעינית. זו כל העלילה שנוגעת לחברה ובני האדם.
שאר הקומיקס מתרחש במאבק הנידון לכישלון של המוטנטים ברובוטים בעתיד הדיסטופי, ובמאבק שהצליח של האקס-מן במוטנטים הרעים להציל את הסנאטור קלי, שלבסוף חייו ניצלים ע”י מוטנטית. סה”כ, זה קומיקס שמתמקד במאבק של גיבורים בנבלים ובני האדם הרגילים בקושי מופיעים בו. יחד עם זאת, במעט המשבצות שהוקצו להם, הם עושים שינוי שלתאר אותו כמשמעותי יהיה אנדרסטיימנט – הם בוחרים פוליטיקאי שמוציא אל מחוץ לחוק את המוטנטים ומשנה את ההיסטוריה. זה לא קורה בגלל קנוניה של נבל ששונא מוטנטים, אלא פשוט כי גם לאזרחים יש כוח, ואסור לשכוח אותו ולזלזל בו.
God Loves Man Kills מ-1982 זה רומן גרפי שעובד אחר מכך בשינויים משמעותיים לסרט X-Men 2, ומורכב מ-3 שכבות. במבט חטוף העלילה שלו היא על כת שמנסה להרוג מוטנטים, בהובלת הכומר האוונגליסטי וויליאם סטרייקר. לחברי הכת הזו אין כוחות, אבל הם חמושים בידע על נקודות התורפה של כל המוטנטים והזהות האזרחית שלהם, ומנצלים זאת. כחלק מהעלילה סטרייקר שוטף לצ'ארלס אקסבייר את המוח ומחבר אותו למכונה על מנת שיהרוג מרחוק בכוח המחשבה את כל המוטנטים. כלומר, גם אם אין להם כוחות על, הנבלים פועלים כמו ארגון טרור קטן, ולא בדומה לאזרחים מן השורה.
יחד עם זאת, העלילה מורכבת ממאבק גנרי בין קומץ גיבורים לנבלים. סטרייקר לא מנסה רק להרוג את המוטנטים, אלא לקדם דה-הומניזציה שלהם בשיח הציבורי. גם אם הוא לא בדיוק אזרח מן השורה, הוא לא משול לנבל קלאסי, אלא כאוונגרד של המרד של החברה האזרחית כלפי המוטנטים. הקומיקס התחיל בדיבייט פומבי שלו עם צ'ארלס אקסבייר בזהות האזרחית שלו, והקרב הסופי נפתח בדרשה שלו באולם אליו הוא הזמין את בכירי הפוליטיקאים. סטרייקר ציפה שמגנטו יבוא להילחם בו כדי להראות איזה מפלצת מפחידה מגנטו יכול להיות, וניצל את הכוח של צ'ארלס אקסבייר כדי להביס את מגנטו תוך שהוא נואם על כוחו של האל שיכה את המפלצות שהם. לאחר שנשק יום הדין של סטרייקר נוטרל, הקרב המשיך לא בתור קרב פיזי אלא כוויכוח בין סטרייקר לאקס-מן. לבסוף שוטר ולא מוטנט הוא זה שניטרל את סטרייקר לאחר שהכומר איים לירות באחת מהאקס-מן. אחרי שסטרייקר הובס והועמד לדין מגנטו הזהיר שהם אולי ניצחו את האיש, אבל הרעיונות שלו ימשיכו. הבחירה שהקומיקס ידון במאבק ציבורי על לגיטימציה לא מקרית. הכותב כריס קליירמונט, אמר באחד הראיונות על היצירה שהיה לו חשוב שמי שיכריע את הקונפליקט יהיה שוטר כנציג האזרחים, במקום שזה יהיה עוד קרב אגרופים בין שני אנשים עם כוחות.
עדיין, הקומיקס הזה נשאר בהיגיון הבסיסי שהשחקנים המרכזיים ובגדול היחידים שמניעים את העלילה הם גיבורי ונבלי על. גם אם מגנטו ציין שיהיו אנשים שימשיכו את העשיה של סטרייקר, האנשים הפשוטים לא יופיעו אח”כ ויקבלו את אותה מידת חשיבות. הקומיקס מספר על מאבק בין קומץ אנשים, לא על ההמון. נקודת חולשה נוספת היא ששדרן חדשות מציין לפני האירוע המרכזי של סטרייקר שכמרים אוונגליסטים שקרובים לסטרייקר פוליטית התנערו ממנו, ומהדה-הומניזציה של המוטנטים שהוא מקדם. זה קצת שלל את העוקץ בקומיקס מהמעשה שלו כמפעל פוליטי רחב היקף, וקירב אותו קצת יותר להיות מעשה של משוגע בודד, בטח אם מתחשבים בכך שמוטנטים משולים לשחורים או להטב”ק, שהופלו והודרו ע”י התנועה האוונגליסטית הלבנה בשנות השמונים. למרות כל ההתפתחויות של הקומיקס, כמו עירוב המשטרה כגורם אזרחי, או האזהרה של מגנטו שהתנועה לא תיעצר בסטרייקר, זה עדיין קומיקס שלא מסוגל לדמיין תנועה אזרחית באמת, אלא רק ארגון טרור שמאחוריו משתרכת תנועה אזרחית שחשובה הרבה פחות ממנו.
Watchmen
הקומיקס Watchmen (עליו מבוסס הסרט באותו שם בכמה שינויים) מ-1986, הוא דוגמא מרתקת לנושא של פוליטיקה או ציבור בקומיקס. קודם כל, הקומיקס הזה נוצר כדהקונסטרוקציה, או פירוק לגורמים של ז'אנר גיבורי העל. אלן מור שכתב את הקומיקס הוא כותב מחונן, ששונא את הז'אנר, ומושפע מאוד מאנרכיזם ומרקסיזם ובביקורות שלהם על היררכיה וחוסר שוויון. מור אמר פעם ש”הולדתה של אומה” היה סרט גיבורי העל הראשון, מדובר בסרט מחריד מ1915 שמפאר את הקו קלוקס קלאן, תנועת עליונות לבנה שפעיליה לובשים תמיד מצנפות לבנות כדי להסתיר את זהותם כשהם יוצאים לפוגרומים. בהתאם, העולם בקומיקס הוא אפל, זה עולם שמאוד ברור שהוא פחות טוב משלנו והיה טוב בהרבה בלי גיבורי על. גם אם הגיבורים שם אינם פסיכופטים מוחלטים, רורשארך, אוזימנדיאס ובמובן מסוים גם דוקטור מנהטן הם מפלצות בדיוק בגלל שהם מנסים להיות הכי מוסריים, יותר מאדם רגיל, והמקומות שזה הוביל אותם אליהם.
היצירה לא מתמקדת בכוחות העל כמו הויג'ילנטיזם, הבחירה של אנשים לשים על עצמם מסיכה שתסתיר את זהותם ולקחת את החוק לידיים. כל הגיבורים שם הם ויג'ילנטים נטולי כוחות על להוציא דוקטור מנהטן שהוא דמוי אל כל יכול. ברקע לסיפור של הקומיקס יש את חוק קין, שמאוד השפיע על העולם. ב1977, המשטרה בארה”ב שבתה מחשש שהגיבורים במסיכה יחליפו אותה ויקחו לשוטרים את העבודה. האזרחים, שכבר ככה מאסו בגיבורים שמתנהלים בארה”ב כמו שהם התנהלו בויאטנם, יצאו לרחובות להפגין בדרישה להחזיר את המשטרה במקומם, והגיבורים דיכאו את ההפגנות שלהם באלימות קשה. בעקבות השביתה וההפגנות הועבר חוק קין, שהוציא אל מחוץ לחוק את הויג'ילנטיזם של הגיבורים שמסתירים את זהותם מאחורי מסיכה ופועלים בלי לתת דין וחשבון, מה שסיים את השביתה. חשוב להבהיר שהשוטרים ששבתו והאנשים שיצאו לרחוב לא הונעו כתוצאה ממזימה זדונית של נבל להשתלט אלא עשו זאת בעצמם, למעשה אין נבלים פעילים בעולם הזה. כלומר, שינוי המדיניות הכי משמעותי ברקע של העולם בסיפור, לא קרה בגלל מאבק של גיבורים בנבלים, אלא כתוצאה מתנועות המוניות של שוטרים ואזרחים שפעלו בדרישה להשיג שינוי, והם ניצחו.
העלילה העיקרית מתרחשת ב-1985 בזמן המלחמה הקרה וסובבת סביב החרדה מהסלמה בין המעצמות שתוביל למלחמה גרעינית שתשמיד את האנושות. בסופו של דבר, אחד הגיבורים מפיל על ניו יורק מפלצת דמוית חייזר שתשמיד חצי מהעיר ותהרוג מיליונים, כדי לגרום למעצמות להתאחד. תוכנית שכזו יכולה לעבוד רק אם היא נשמרת בסוד, וכאשר אחד הגיבורים מאיים לחשוף אותה, השאר הורגים אותו.[2] הסיפור הזה הוא הצגה ביקורתית של עולם גיבורי העל, אשר מבוסס על סודיות שמוסתרת מהאזרחים, שהגיבורים לקחו לעצמם לידיים את הכוח לנהל את חייהם עבורם ולהחליט הכל בשבילם. העלילה הראשית, לצד חוק קין הפכו את Watchmen לקומיקס המרכזי שניסח את הקונפליקט המובנה בין החברה לגיבורי העל, שבשם הגנה על החוק והסדר הם מפרים אותו.
The Incredibles
הסרט The Incredibles (ובעברית משפחת סופר-על) מ-2004 הוא סרט מונפש לילדים, ובמובן מסוים התשובה השמרנית לקומיקס Watchmen, כסרט שבוחר להתייחס ישירות לקונפליקט בין גיבורי העל לחברה שאלן מור הצביע עליו, בעוד סרטים אחרים בחרו להתעלם ממנו או להחליק אותו. בשתי היצירות יש גיבורי על שמתו רק בגלל שהיתה להם גלימה שהסתבכה בשונה מהאופן בו יצירות אחרות חוגגות את הגלימות, אבל חשוב מכך, שניהם נפתחים בעולם בו הוציאו את גיבורי העל אל מחוץ לחוק. ההבדל הכי בולט ביניהם, הוא שלעומת אלן מור האנרכו-קומוניסט, הבמאי של הסרט, בראד בירד הוא ליברטריאן, כפי שאפשר לראות גם בסרטים אחרים שביים כמו רטטוי או Tomorrowland (בחזרה למחר בעברית). לפיכך, אלן מור בקומיקס Watchmen חושש מגיבורי העל, מחוסר השוויון והכוח הבלתי מרוסן שיש להם. לעומתו, בראד בירד בסרט The Incredibles חושש מההגבלות שמוטלות עליהם שמונעות מהם לממש את עצמם, באופן לא מאוד שונה מהספרים של איין ראנד.
הסרט נפתח בגיבור מיסטר אינקרדיבל שבדרך לחתונה שלו רואה מישהו שעומד להתאבד ומנסה להציל אותו. זה מתפוצץ באופן מדהים, הוא נתבע על ההתערבות שלו והנזקים שגרמה, הציבור כועס, ולאחר מקרים דומים הממשלה פשוט מוציאה אל מחוץ לחוק את גיבורי העל ואוסרת עליהם להשתמש בכוחות העל שלהם. בשונה מהקומיקס Watchmen, בסרט הזה לכל הגיבורים יש כוחות על מולדים. הציבור מוצג בתור עדר כפוי טובה וחסר מחשבה, שרק כועס עליהם, אבל לאחר שהגיבורים מביסים את המפלצת בסוף הסרט, הציבור שוכח את כל הביקורות שלו ומיד שמח שהגיבורים יחזרו לפעילות. יחד עם זאת, עדרי וחסר מחשבה ככל שיהיה, לציבור עדיין יש כוח בסרט, הוא הביא להוצאת הגיבורים אל מחוץ לחוק בתחילת הסרט, ולהחזרתם לפעילות בסופו. גם אם הבמאי בראד בירד מכיר במובן מסוים בכוח של הציבור, הוא עושה זאת בלית ברירה. הם משולים בעיניו לסוג של עלוקות שמוצצים את חופש החיים מהגיבורים, כובלים אותם בעבודה משרדית שלא תואמת להם ומכפיפים אותם לחוקי המוסר הפשוטים במקום שיגשימו את ייעודם.
הנבל של הסרט הוא סינדרום, מישהו שאין לו כוחות על ולכן לא יכול להפוך לגיבור על כמו שחלם, ונעזר במקום זאת בהמצאות. מונולוג הנבל שלו, לאחר שניטרל זמנית את הגיבורים, מזקק את התפיסה של בירד על הקונפליקט בין גיבורי העל לחברה. במונולוג הזה סינדרום מספר על התוכנית שלו להציג את עצמו כגיבור-על, ולאחר מכן למכור להמונים את הציוד דמוי איירון-מן שלו, כדי להעצים אותם שגם הם יוכלו להיות גיבורי-על. הוא מסיים במשפט “When everyone super no one will be” וצוחק צחוק מרושע. כלומר העצמת ההמון אינה נתפסת בעיניו של בירד כמשהו חיובי, אלא כשלילת הייחודיות מהגיבורים האותנטיים, כמאבק של ההמון חסר הכוחות להוריד אותם לרמה שלו. זהו למעשה טיב הקונפליקט בעיניו בין גיבורי העל לחברה.
קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים
הסרט קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים מ-2016, מספר על עימות בין הגיבורים. אחרי שהחריבו את ניו יורק בנוקמים הראשון, את וושינגטון דיסי בחייל החורף, ואת כל מדינת סוקוביה בעידן אולטרון, המדינות התעוררו ובחרו לנקוט במעשה. הגיבורים לא עשו זאת מזדון, אלא מתגובה לפעולתם של הנבלים מעורבת ברשלנות, אבל זה לא משנה את הנזק שעשו, או שאולטרון נוצר על ידי אחד מהם. 117 מדינות אישררו את אמנת סוקוביה המסדירה את פעילות הגיבורים תחת בקרה ופיקוח, לאלו שמוכנים לכך, אלו שלא נדרשים להפסיק את פעילותם או שיעצרו. זו לא היתה רק יוזמה מדינתית שבאה מלמעלה, מהאליטות. לאחר סוקוביה היה כעס עצום בציבור על גיבורי העל. כדי לבסס זאת רואים בתחילת הסרט את אימו של אחד ההרוגים בסוקוביה אשר באה לאיירון מן כדי להתעמת איתו, והאשימה אותו ושאר הנוקמים, ולא את אולטרון, במותו של בנה.
הנוקמים התחלקו לשתי מחנות, אחד בהנהגת איירון מן והשני בהנהגת קפטן אמריקה, ונלחמו ביניהם, זוהי למעשה מלחמת האזרחים. הדילמה היתה האם לתמוך במשטר אוטוריטרי שמבטל את זכויות הפרט שלהם ומגביל את היכולת שלהם לפעול ולהציל חיים, או לתמוך בויג'ילנטיות חסרת רסן ופיקוח.[3] לראשונה בMCU יש התנגשות חזיתית בין הגיבורים לבין החברה. היוצרים היו יכולים לקחת אותה לכיוונים מעניינים ולהראות איך גיבורים יפעלו כשיהיה ביורוקרט שאחראי עליהם ויכתיב להם כל הזמן איך להתנהל. בפועל, בספיידרמן והפנתר השחור שאחרי מלחמת האזרחים הגיבורים מעולם לא הוגבלו באופן שכזה. כאשר השליחים של ת'אנוס הגיעו במלחמת האינסוף, כולם התעלמו מאמנת סוקוביה, זה היה מובן לאור האיום שת'אנוס ייצג שהתעלה על פני כל דבר אחר. יחד עם זאת, גם לאחר אנדגיים האמנה לא נאכפה ובסרט השני של ספיידרמן הוא קיבל מאיירון מן טכנולוגיה הרסנית בלי שום רגולציה עליה. לבסוף בפרק השמיני של הסדרה She-Hulk, מודיעים לנו שהאות המתה הזו בוטלה. למרות שאמנת סוקוביה היתה אות מתה,[4] יש משמעות לרעיון שהחברה מתקוממת נגד גיבורי העל, שהתפיסה של Watchmen על הקונפליקט המובנה בין החברה לבין הגיבורים שלוקחים בשמה את הכוח לידיים עובדה לשיא המיינסטרים ב-MCU. המגבלה המשמעותית יותר בתיאור השפעות החברה האזרחית היא שאמנת סוקוביה אינה מרכז הסרט. ליבת הסרט היא מלחמת האזרחים בין הנוקמים, שהם נקרעים לגזרים, כאשר הרגולציה שמגבילה אותם היא רק הזרז לכך.
למעשה, אמנת סוקוביה אינה אפילו הזרז העיקרי. הנבל של הסרט, הוא הברון זימו, קולונל בצבא סוקוביה לשעבר, שנוטר טינה לנוקמים על חורבן סוקוביה. הוא מי שפוצץ את החדר בו כל הדיפלומטים חתמו על אמנת סוקוביה, כולל אביו של הפנתר השחור, והפליל בכך את חייל החורף, חבר ילדות של קפטן אמריקה. לאחר שחייל החורף נתפס זימו שיחרר אותו ושטף לו את המוח כדי שיישלח למסע הרג. לקראת סוף הסרט איירון מן גילה את האמת, הניח בצד את המחלוקת שלו עם קפטן אמריקה וחייל החורף על האמנה, והתאחד איתם כדי להילחם בזימו. בתגובה זימו חשף כי חייל החורף הרג את הוריו של איירון מן ב-1991 והצית קרב נוסף בינו לקפטן אמריקה וחייל החורף אשר פירק את הנוקמים יותר מכל רגולציה זו או אחרת. זימו בנוי בסרט אחרת מאשר בקומיקס, הוא לא נאצי, אלא דמוי-אזרח שכל משפחתו מתה כתוצאה מפעולות הנוקמים ונשבע לנקום בהם. במובן מסוים הוא מבטא רעיון שכאשר הגיבורים פוגעים במספיק אנשים, מתישהו הם יפגעו גם במישהו מוכשר מספיק כדי להחזיר להם. יחד עם זאת, בסופו של דבר מלחמת האזרחים הוא סרט שאמור לתאר את החברה האזרחית והמדינות שמתקוממות מול הגיבורים, ומי שבסוף הכי מסוכן בו הוא נבל בודד דמוי מוריארטי שנמצא בצללים ומושך בכל החוטים. זה המשך של הלוגיקה הקבועה של ז'אנר גיבורי העל, שהאנשים והחברה שוליים, היחידים שחשובים הם קומץ גיבורים ונבלים.
The Boys
סדרת הטלוויזיה The Boys ובעברית “הבנים” (המבוססת על קומיקס באותו שם) מתייחסת לקונספט של המון כמשפיע אולי יותר מכל יצירה אחרת שאני מזכיר במאמר. הסדרה דומה לקומיקס Watchmen בתיעוב שלה לקונספט של גיבורי על, אבל בסדרה זה בוטה בהרבה, במובן מסוים הסדרה הזו היא פשוט סדרת אנטי-גיבורי על. בקומיקס Watchmen אנחנו רואים את המציאות מנקודת מבטם של הגיבורים, והם הופכים את העולם לגרוע יותר, אבל זה קודם כל בגלל אי הסימטריה בכוח ולקיחתו לידיים. לעומת זאת, בסדרה The Boys לגיבורים יש כוחות על, כולם מעריצים אותם, והם פשוט נבלים. הומלנדר, המנהיג שלהם וסופרמן של העולם הזה, הוא סדיסט ונאצי. במקום לראות את העלילה דרך עיני הגיבורים אנחנו רואים אותה מנקודת מבט של אנשים נטולי כוחות בקבוצה קטנה בשם The Boys (ממנה שמה של הסדרה) שהוקמה במטרה להרוג את הגיבורים לאחר שהם פגעו בקרובים שלהם.
הסדרה מנסה לדמיין באופן ביקורתי איך גיבורי על יפעלו בעולם קפיטליסטי, ורוב הגיבורים הם שכירים של תאגיד בשם Vought. אין בעולם הזה נבלי על, הגיבורים לא נלחמים בנבלים דמויי ת'אנוס, לוקי או מגנטו.[5] במקום זאת הם נלחמים בשודדי בנקים, חוטפי מטוסים ושחורים שהלכו “באופן חשוד” ברחוב. במובן הזה, הם מקבילים לשוטרים מיוחדים רק עם כוחות על ומועסקים בתאגיד בינלאומי ולא כפופים לבקרה אזרחית. עם זאת, ההתנהלות שלהם כשוטרים מייצגת רק חלק קטן מהזמן שלהם שנועד להצדיק את מעמדם כגיבורי-על. העבודה האמיתית שלהם, היא פשוט להיות סלבריטאים עם כוחות על. הם מככבים בכל סרטי גיבורי-על בתור עצמם (במקום שחקנים רגילים עם אפקטים מיוחדים כמו בעולמנו), הם מופיעים בכל תוכניות האירוח, יש להם תוכניות וסרטים מיוחדים והם אפילו מופיעים על קופסאות דגני הבוקר של כולם. כל המוצרים בעולם הזה הם חלק ממרצ'נדייז שלהם, ויש לזה כוח.
בפרק הראשון של הסדרה, גיבור מסוים הורג בשוגג את בת זוגו של יואי, אדם נורמטיבי עד לאותו רגע, ויואי פוגש את בוצ'ר, המנהיג של דה בויז, שמסביר לו שגיבורים הורגים הרבה יותר אנשים ממה שחשב, והיכולת שלהם להמשיך לעשות זאת נובעת בין השאר מהכוח התרבותי של הגיבורים שהפכו להיות חלק אינהרנטי מהמערכת הקפיטליסטית. בוצ'ר מראה לו איך הגיבורים מככבים על כל אינספור הפרסומות סביבו, ונוח להמון לשקוע בפאסיביות של הלחם והשעשועים שהם מספקים לו במקום להתקומם מולם.
ההמון אולי פאסיבי, אבל לדעת הקהל יש משמעות קריטית בסדרה. הגיבורים כל הזמן בודקים כמה הם פופולריים, ובאילו דמוגרפיות. Vought מפעילה מניפולציות על דעת הקהל תוך שהיא דורסת את הגיבורים בדרך. לגיבורה אחת שינו את התלבושת לחושפנית בהרבה כדי שתמשוך יותר גברים, על גיבור אחר הם אסרו להודות פומבית שהוא בזוגיות והכריחו אותו להסתיר אותה כדי שמעריצות יוכלו לדמיין שיהיו איתו. מצד שני, ככל שהגיבורים יותר פופולרים, יש להם יותר כוח לדרוש דברים ולעמוד על שלהם מול תכתיבים חיצוניים, בכל זאת, כסף מסובב את העולם. כמו שכבר ציינתי, התפקיד של הגיבורים הוא לא להילחם בפשע, למעשה, הם מוצר צריכה להזדהות והערצה, והחברה Vought שמוכרת אותם מנסה לענות על כל הדמוגרפיות. לגברים לבנים וגזענים יש את הומלנדר, לשחורים את איי-טריין, לקהילה הגאה את מייב, לנשים צעירות וילדות את סטארלייט. כל זה נעשה באופן הכי ציניקני שאפשר לדמיין. למשל אחת המנהלות ב-Vought כעסה כאשר מצאה את מייב הביסקסואלית במיטה עם גבר, מכיוון שזה יהרוס את התדמית הלסבית שהחברה דאגה לתפור לה. כתיבת הסדרה מושפעת מניתוח ביקורתי של התרבות, שמאפשרת לקפיטליזם להכיל בתוכו את כל הניגודים השונים בחברה, אפילו את הביקורות עליו עצמו. הרי כל אחד יכול לקנות בוולמארט חולצה של צ'ה גווארה, ולשלם לתאגיד הגלובלי אמאזון כדי לראות באמאזון פריים את הסדרה הביקורתית כלפי השליטה של תאגידים בינלאומיים בחיינו – The Boys.
המאבק על דעת הקהל מכתיב משחק מסוים של הסתרה וחשיפה. Vought כאמור לא מנסה לעשות טוב, או לפקח על הגיבורים, אלא מתמקדת בטיוח מחדלים ושערוריות שלהם שלא חלילה יפגעו בתמונה הציבורית שלהם. המאבק הנגדי של The Boys הוא לחשוף את הסודות המלוכלכים האלו, וקריטי לא פחות אם לא יותר מאשר המאבק של חברי הקבוצה להרוג את הגיבורים. בעוד הקבוצה הזו מתנהלת מול ההמון רק דרך הדלפות, לגיבורים יש אינספור מעריצים והם משתמשים בכך כדי להפעיל את ההמון ישירות. סטורמפרונט, הומלנדר וסטארלייט כולם מנסים למשוך את המון, כל אחת מהן כדי לקדם את האג'נדה שלה. ההפגנות, הנאומים ואפילו הלייבים באינסטגרם שהם מארגנים אינם תפאורה, אלא מביאים לשינויים בחברה ומאפשרים להן לצבור כוח, בין אם בתוך Vought או מחוצה לה.
דה בויז מדי פעם הורגים גיבורים וחושפים זוועות ש-Vought טייחו, אבל הם קבוצה קטנה שמנותקת משאר האזרחים. הנציגה המשמעותית בהרבה מהם של החברה האזרחית היא ויקטוריה ניומן, פוליטיקאית צעירה ופרוגרסיבית, שרצה על קמפיין ביקורתי כלפי גיבורי העל. לאחר שהומלנדר הורג בשגגה מול המצלמות חף מפשע, היא מארגנת הפגנה בדרישה לבקרה ופיקוח על גיבורי העל. היא גם מארגנת שימוע בקונגרס על הפשעים של Vought, אך השימוע משתבש לאחר שגיבור לא ידוע הורג במסתוריות את העדים וחצי מהאנשים שם. בסוף העונה השניה מוקמת סוכנות לבקרה ופיקוח על הגיבורים וניומן עומדת בראשה. אפילו יואי מ-The Boys מצטרף אליה, לאחר שאמר לה שנמאס לו להיות מכוסה בקרביים של אנשים והוא רוצה להילחם בגיבורים בדרך הנכונה. למרות שניומן סופגת הרבה ארס מזרוע הפרופגנדה של Vought, הסוכנות הזו עובדת מולם ומצליחה לצמצם את כמויות ההרוגים, או בלשון נקיה “נזק אגבי” כתוצאה מפעילות הגיבורים בעשרות אחוזים. בסוף העונה השלישית בגלל ההצלחה שלה שמקנה לה פופולריות ניומן ממונה להיות מועמדת לסגנית הנשיא. על פניו היא מגלמת כוח עצום של החברה מול הגיבורים, לא רק של האליטה השלטונית, אלא גם של אזרחים שנותנים לה רוח גבית להמשיך בפעולותיה.
רק שכל זה מבוסס על שקר. ניומן היא בסתר שתולה של Vought. היא משכה את העדים האפשריים נגד החברה אל האור בשימוע בקונגרס רק כדי שיהרגו ולא תהיה שום אפשרות שהם יעידו בעתיד, בהמשך היא גם דאגה לחסל אנשים שפנו אליה בהצעה לספק מסמכים מרשיעים על הגיבורים. כראשת הסוכנות, ניומן דואגת לעצור גיבורים שממילא גם Vought רוצים להיפטר מהם, ולפקח על ההתנגדות לגיבורים כדי למנוע התנגדות לא צפויה שעלולה לפגוע בהם בצורה קשה בהרבה, כמו ש-The Boys התנהלו מולם בעונה הראשונה והשניה. אין לחברה כוח ככה על הגיבורים, כשאפילו ההתנגדות להם נשלטת על ידיהם.
אם לסכם את החלק בהרצאה על The Boys, הסדרה הזו בזה לכולם. היא בזה לגיבורים כפסיכופטים שרק נהנים מהפופולריות והכסף, היא בזה ל-The Boys עצמם באופן שזה לא המקום לתאר אותו,[6] והיא בזה גם להמון כעדר של זומבים, שמתנהל בפאסיביות או הולך בעיוורון אחרי סטורמפרונט, הומלנדר, סטארלייט או ניומן. יחד עם זאת, הבוז הזה להמון לא מונע מהסדרה להכיר בכוח העצום שלו, ובתלות של כל הדמויות בדעת הקהל ובתמיכה הציבורית שלהן. נוסף על כך, הבוז של הסדרה להמון לא נובע מאליטיזם ואהבת הסדר הקיים כמו בסרט The Incredibles, אם כבר זה מייאוש שהסדר הקיים בלתי ניתן להבסה, שוטף למעריצי הגיבורים את המוח בשילוב של לחם ושעשועים עם קונספירציות, ושולט בעצמו באלו שחושבים שהם מתנגדים לגיבורים.
סיכום חלק א'
לסיכום החצי הראשון, סקרתי יצירות מכל הספקטרום האידאולוגי, הקומיקס Watchmen והסדרה The Boys ביקורתיות, הסרט קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים והקומיקסים של אקס-מן ממסדיים, והסרט The Incredibles אולטרה שמרני. כל היצירות מכירות במתח מסוים שנוצר בין הגיבורים בעלי הכוחות, שלוקחים את החוק לידיים, לבין החברה.[7] בכולן המתח הזה מתבטא במחאה בגדול המונית, שמצוירת באופן חיובי יותר פחות בהתאם לנסיבות וליצירה. עם זאת, המחאות האלו מתחלקות לשני סוגים:
- המחאה ההמונית מתקיימת ברקע והעלילה מתמקדת בדברים אחרים. זה המקרה של הקומיקס Days of Future Pasts, הקומיקס Watchmen, והסרט The Incredibles.
- המחאה כנגד הגיבורים מתקיימת בהווה והיא ליבת העלילה, אבל ההמון זניח לעומת קומץ אנשים שמוביל אותה, מתמרן אותה או פשוט נוקט באלימות קיצונית. זה המקרה של הקומיקס God Loves Man Kills, הסרט קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים, והסדרה The Boys.
למרות שהיצירות מכירות בקונפליקט בין גיבורים לחברה, באף אחת מהן לא מופיע מאבק אזרחי שורשי מול הגיבורים, שעומד בעיקר היצירה ולא מתמקד בקומץ אנשים אלא בהמון.
- או שהאלימות בהן מוגבלת לנזק לרכוש ועימות מול שוטרים בלבד, ומדובר במאבקים אזרחיים בלבד, כפי שכולנו יודעים, סכסוכים לאומיים נוטים להיות אלימים בהרבה, אני אתעמק בנושא בחלק ב' של ההרצאה. ↩
- הגיבור הזה לא מוצג כגיבור האמיתי של הסיפור, הנרטיב בז לכולם מסיבות שונות, ורורשארך שאיים לעשות זאת הוא רוצח חסר מעצורים שחוסר הנכונות שלו להתפשר אינה בהכרח חיובית. ↩
- לחילופין, יהיו שיטענו שהדילמה היתה בעיקר פרסונלית, בין רגשות האשמה האינסופיים של איירון מן לבין הביטחון העצמי של קפטן אמריקה וחוסר היכולת שלו לקבל אנשים שיגידו לו מה לעשות.↩
- אמנת סוקוביה השפיעה על הדמויות בסדרה Agents of S.H.I.E.L.D אבל זו גם סדרה משנית בהרבה לסרטים, וגם היא לא נחשבת כחלק מהקאנון של ה-MCU.↩
- בעונה השניה הבליח לכמה פרקים נבל-על, בעקבות מהלך של אחד הגיבורים ליצור נבלי-על שיגבירו את התלות של החברה בגיבורים. הקרב מולו היה שולי יותר מהכוח הציבורי שהריגתו נתנה לגיבורים אחר כך.↩
- בקצרה, הם מונעים קודם כל מגבריות רעילה, זה נכון לגבי יואי, נכון לגבי MM, ובוודאי נכון לגבי בוצ'ר.↩
- גם אם אצל אקס-מן זה מורכב יותר כי שם מדובר קודם כל בגזענות כנגד מוטנטים.↩
